כמעט לכל מי שהתנסה מתישהו בחומר פסיכדלי או אמפתוגני יצא לחשוב לעצמו: "מה היה קורה אם היו תוקעים את ערפאת וברק או את ביבי ומשעל בחדר אחד ונותנים להם את החומר הזה"". הקלישאה הפופולארית גורסת שהשניים היו רואים את האור, מגלים את הנדיבות האינסופית שבתוכם ופותרים את הסכסוך במזרח התיכון תוך דקות ספורות.
הרעיון הבסיסי של פוליטיקה פסיכדלית הוא לשים בחדר אחד את המנהיגים שלנו , לתת להם משנה תודעה פסיכדלי רב עוצמה ולאפשר להם לפתור את הבעיות של האיזור בתוך קונטקסט של תודעה מורחבת. (בדרך, הם צריכים לפתור את הבעיות שלהם עם עצמם, וגם בזה הפסיכדלים יכולים לעזור).
היו גם מי שביקשו להפוך את הרעיון למציאות. אחד מהסיפורים הססגוניים על ההיסטוריה של ה-LSD בשנות השישים הוא זה על הנסיון של סולנית הג'פרסון איירפליין גרייס סליק להחדיר LSD למשקה של ריצ'רד ניקסון. סליק נעצרה מבעוד מועד על ידי אנשי הבטחון, ובמקרה הזה אני חייב להודות שאולי טוב שכך. כאשר מחדירים לאנשים חומרים פסיכדלים ללא ידיעתם החוויה היא בדרך כלל בלתי נעימה ובלתי פוריה כפי שקרה למלך חוסיין מירדן או כפי שקרה גם לחברי הביטלס בטריפ ה-LSD הראשון שלהם. למעשה שתי הדיברות העיקריות בדת שינוי התודעה שטימותי לירי הקים בשנות השישים היו: 1. לא תשנה את תודעתם של אחיך בני האדם ו-2. לא תמנע מאחיך לשנות את תודעתו שלו.
שינוי תודעתם של אנשים בכפיה אינו דבר טוב לעולם (לא בטריפים כפויים, לא בחינוך מחדש ולא בפרסומות בטלויזיה). ועדיין אפשר אולי להשתמש בחומרים פסיכדלים למטרות פוליטיות, ויש גם מי שניסו. מחקר שערכו Janiger ו-McGlothin העלה ש-42% ממשתמשי ה-LSD בניסוי שלהם חשבו שיש להשתמש בחומר על מנת לסייע לאנשים להבין אחד את השני טוב יותר. ז'אניגר וחלוץ ה-LSD אלפרד הבארד ערכו במהלך שנות החמישים סשנים של LSD שבהם, על פי הטענות, השתתפו ראשי ממשלה, שגרירי או"ם של מדינות וגם חברים בפרלמנט האנגלי.
אני לא בטוח ש-LSD הוא החומר הנכון שאיתו צריך לעבוד על מנת להביא שלום עולמי. למעשה אני מאמין שיש כמה צמחים אחרים בארסנל הפסיכדלי שהיו מתאימים יותר לעבודה על השגת שלום עולמי, ואני מאמין מאוד שלחומרים פסיכדלים יכולה להיות השפעה מיטיבה מאוד על הפוליטיקה.
מי שיצא לו לבקר באירועים פסיכדלים (למשל מסיבות טבע) מכיר את ההרגשה הזו שאם כל האנושות הייתה משתתפת עכשיו בחווית הקיום האקסטטית הזו היינו יכולים היום בבוקר לפתוח דף חדש. מה שנדרש בשביל לשנות את הפוליטיקה המזרח תיכונית הוא שינוי תודעה, אבל שינוי התודעה הזה חייב להתרחש בקפיצה נחשונית שתכלול לא רק קבוצה מצומצמת של אנשים, אלא מליוני בני אדם שמזנקים ביחד לעבר אופק תודעתי חדש. אולי הדבר היחיד שיכול לעזור למזרח התיכון הוא סשן ריפוי פסיכדלי משותף שבו ישתתפו כל עמי האיזור?
כל צורת השלטון הפוליטית מעוותת
הפוליטיקאים חולי נפש
וזה טירוף לתת להם לשלוט
במקום שאנחנו נלמד מפוליטיקאים שרק נלחמים זה בזה
הם צריכים ללמוד מאיתנו
הם צריכים ללמוד ממי שכן מצליחים לחיות ביחד
למה זה יכול לעבוד – כמה רעיונות מוטרפים על פסיכדלים ופוליטיקה
במהלך עבודה עם חומרים פסיכדלים קורים כל מיני דברים מדהימים למדי שעל חלקם איני יכול לכתוב כאן – הם פשוט מופלאים מדי. אחד הדברים הללו שהייתי רוצה להזכיר כאן בקצרה הוא ההרגשה כאילו מעל קליפת המח החדשה (הניאו-קורטקס) מופיעות כמו איברי פאנטום קליפות מח חדשות. וכך, החוק הביוגנטי של הקל המדבר על כך שההתפתחות האינדיבידואלית של כל יצור חי מכילה בחובה את כלל ההתפתחות האבולוציונית שהובילה עליו, מורחב לעבר העתיד, לעבר השלבים האבולוציונים שעתידים לבוא.
(אני מודע לכך שכל זה נשמע כמו מדע בדיוני זול, אבל אני מרגיש צורך להמשיך עם המטאפורה הזו כי היא הניבה עבורי הרבה פירות בעבר. אני לא דורש מכולם להמשיך לקרוא הלאה אחרי שרעיון מוטרף כל כך הופרח לחלל האוויר אבל אני מזמין את מי שיש לו מספיק סבלנות על מנת להמשיך איתי מבלי לבטל את הרעיון במהירות ללא שניסה אותו בעצמו.)
וכך, כמו שביום יום אנחנו מופעלים על ידי אנסמבל של מוחות שנרכשו במהלך האבולוציה (בהפשטה גסה: השלדה הדגית, המח הזוחלי, המערכת הלימבית והניאו-קורטקס), במהלך חוויות פסיכדליות מופיעה לעיתים ההרגשה כאילו מעל הניאו-קורטקס מופיעים חלקי מח חדשים המאפשרים למשתמש לחשוב מתוך רמת תודעה מתקדמת בהרבה מהנוכחית. אלו חלקי המח שאינם מופיעים עוד כחומרה אלא כתוכנה. זה כאילו ש-90% מהחומר האפור במח שלך מתחיל להריץ כל מיני תוכנות רקע שלא ידעת בכלל שקיימות באיזושהי מערכת וירטואליזציה מטורפת שמדמה את החלקים הבאים באבולוציה האנושית.
אני מתגלגל לתוך חייזר, אבל החייזר הזה הוא למעשה אני מהעתיד. זה העתיד האבולוציוני שלי.
וזהו הכח הפלאי של הפוליטיקה הפסיכדלית. היא פותחת עבורנו פורטל תודעתי שמאפשר לנו ליצור קשר עם שלבים שונים בהתפתחות האבולוציונית שלנו. אלדוס האקסלי, בעקבות אנרי ברגסון ואחרים, פיתח את תיאוריית שסתום, התיאוריה הגורסת שהתפקיד העיקרי של התודעה הוא לצמצם את שטף הרשמים שנקלט על ידי החושים על מנת לאפשר לנו להתמקד רק ברשמים הרלבנטים להשרדות. על פי האקסלי חומרים פסיכדלים מאפשרים לנו לפתוח את שסתום התודעה הזה ולקלוט את רשמי החושים במלוא עוזם וחיותם.
הפסיכדלים הם גשר לעבר שנחסם מפנינו במהלך האבולוציה, אבל הם גם גשר למה שצפון בעתיד. וזו עוד משמעות פוליטית של הפסיכדליה: הבעיות הפוליטיות מורכבות
כל כך שאנחנו לא מסוגלים לפתור אותן לבד. הפסיכדליה מאפשרת לנו לצאת מהבדידות ההיסטורית ולהיות יחדיו עם דורות העבר ועם דורות העתיד בזמן שאנחנו חושבים על הבעיות הפוליטיות שלנו. להשתמש בכל סוגי האינטיליגנציה על מנת לפתור את הבעיות שלנו ששורשיהם והשלכותיהם נפרשות אחורה אל המח הזוחלי וקדימה אל עבר המדע הבדיוני.
טכנומיסטיקה 