ניאון ג'נסיס אוונגליון וגרסת הפופ היפנית לקבלה הנוצרית: קבלת ניו-אייג' בסוף המאה העשרים

1 הקדמה
ניאון ג'נסיס אוונגליון היא סדרת אנימציה יפנית בת 26 פרקים ששודרה לראשונה בטלויזיה היפנית בין השנים 1995 ל- 1996. אוונגליון שובצה תחילה כסדרתMecha  לילדים, אולם חוסר ההצלחה שזכתה לו במשבצת הילדים בשל אופיה האפל והאניגמטי גרם לנדידתה למשבצת השידור למבוגרים. עם המעבר לשעות הערב זכתה הסדרה לפופולריות עצומה ולקהל מעריצים נלהב. היא הצליחה להפוך על פניהן אמונות תרבותיות מושרשות כזו שסרטי אנִימְה (סרטי אנימציה יפנית) אינם מיועדים למבוגרים. שידור פרק 16 של הסדרה היה לטענת מבקר התרבות היפני הירוקי אזומה (Hiroki (Azuma נקודת מפנה מכרעת בסדרה ובקבלתה אצל הציבור היפאני [1]פרק 16 נחשבה אוונגליון לסדרת ז'אנר עשויה היטב. הוריאציות שלה על ז'אנר ה- Mecha, ז'אנר מכונות לוחמות, היו מרעננות, העלילה נחשבה הדוקה וכתובה היטב ושפע סמליה האוקולטים של הסדרה קנה את ליבותיהם [2] של אוכלוסיית ה- Otaku, הבמאי הידאקי אנו תכנן על פי הדיווחים [3] לבצע תהליך אוטאקוזאציה ליפן, כלומר להפוך את האוטאקו מתת תרבות איזוטרית לתרבות דומיננטית ואולי שלטת. מבחינה זו הייתה הסדרה מעין סדרה משיחית שנועדה להביא להביא מסר חדש שישנה את העולם[4]. עם זאת בשלב זה שינה אנו לפתע את החלטתו. הסדרה עמדה לייצר מסר חדש לחלוטין, כזה שיפנה כנגד התרבות שהולידה אותה.

 

 

 

תמונה 26 – אווה 01 חודרת לתוך העין השלישית המופיעה על מצחה של לילית, במקומה של צ'אקרת העין.

 

מפרק 16 בערך [5] החלה הסדרה להשתנות באופן דרמטי. הדגש עבר מן העולם החיצוני לעולם הפנימי של הדמויות. אלמנטים קודרים ובלתי צפויים החלו להופיע ולשלוט בעלילה. הסדרה קיבלה נופכים ועומקים פסיכולוגים שבלבלו והביכו חלק מן הצופים. מונולוגים ודיאלוגים פנימיים הציפו את המרקע וכל אחת מהדמויות הראשיות השתרעה כאילו על ספת הפסיכולוג הלאומי. הדמויות שהקהל הזדהה איתן והשקיע בהן את רגשותיו החלו בתהליך אינטרוספקטיבי נוקב, כואב ובכלל לא אופטימי והסדרה הפכה למעין פסיכואנליזה המונית, כאשר היא מעמתת את קהל הצופים ואת קהל האוטאקו בפרט כנגד מראה קשה של התנהגותם, חרדותיהם והחלקים השונים שבנפשם. האפקט שהושג היה מושך ומרתיע באחת.

מעבר לאינטנסיביות הפסיכולוגית של הסדרה נודעה זו בעבור עלילה מסתורית "סופר מורכבת וסופר מהירה"[6], שזורה מוטיבים איזוטרים ואוקולטים שונים. הסמלים, המונחים והתורות שקיבלו במה באוונגליון היו אקלקטים באופן קיצוני: פיצוצים אדירים בצורת צלב, ארגון שששמו כשם האל הבבלי "מרדוק", עין שיוצאת במקומה של צ'אקרת העין השלישית ומחשב ביולוגי בשם Magi ששלושת חלקיו קרויים מלכיאור, בלתזר וקספר על שם שלושת המלכים/חכמים שבאו למריה לבשר לה את לידתו של ישו. אולם מקורו העיקרי של האיזוטריזם בסדרה היה בזרם המיסטי היהודי והלא-יהודי הנקרא קבלה ומהמיסטיקה היהודית הקדומה.

בפתיחתו של כל פרק חלפו על המסך עץ הספירות שצייר המקובל הרוזנקרויציאני בן המאה ה-17 רוברט פלוד( Robert Fludd) (תמונה 1), שלווה מיד ב- Systema Sphiroticum (תמונות 2 ו-3) ציור עשר ספירות הקבלה אשר מקורו בספר Oedipus Aegyptiacus שפורסם ב- 1653 בידי אתנזיוס קירכר, מקובל נוצרי נוסף מהמאה ה-17.

האפיזודות עצמן היו רוויות גם הן במילים והוויות אניגמטיות ששורשן במיסטיקה היהודית ובקבלה.Lilith, Adam, Eva, Dead sea scrolls, Tree of Life, Tree of Knowledge, Chamber of Guf שהונחו בצוותא עם ארגונים בעלי שמות גרמניים כגון Gehirn (מוח) Nerv (עצב, מלשון עצבים) ו- Seele (נשמה) המתכתבים אולי עם נפש רוח ונשמה. האויבים שכנגדם נלחמו גיבורי הסדרה היו מלאכים בעלי שמות כגון: אראל, זכיאל, רמיאל וגגיאל. הדמויות הילכו במשרדים אפלים שקירותיהם שברים של עצי ספירות (תמונה 4) ורחפו בתוך עצי ספירות עצומים (תמונה 35).

מחקר זה יתמקד בפן זה של סדרת האנימה אוונגליון ובשאלות העיקריות שהוא מעלה. מהם התנאים שאפשרו לסמלים קבליים לנוע רחוק כל כך ולהגיח לפתע בסדרת אנימציה פופולרית ביפן? באיזה קונטקסט תרבותי, כלכלי ורעיוני צריך לראות את ההופעה של הקבלה בתוך שיח של תרבות הפופ במדינה שאינה חלק מקבוצת המדינות היהודו-נוצריות? השימוש בקבלה במהלך הסדרה יסקר ושאלות הנוגעות לכך ייבחנו: האם השימוש בקבלה הוא קוהרנטי? איזה רעיונות מרכזיים ניתן לאתר בקבלה של אוונגליון כפי שהיא מוצגת בסדרה ובסרטים שהשלימו אותה? האם הרעיונות והתפיסות שנגלה שם שונים מתופעות קבליות אחרות המוכרות לנו? כיצד מתקשרת הקבלה באוונגליון עם החלקים השונים במרקם היצירה ובמיוחד עם העולמות הדומיננטים של הטכנולוגיה והפסיכולוגיה? מה מעמדה של קבלה הלובשת צורה תיאורטית-עלילתית? מה מעמדה של התיאוריה הקבלית כשהיא עומדת בכפיפות למבנה עלילתי ונחשפת לא כשלם מובנה, אלא דרך גזרי עלילה נפתלים?

כאן ראוי גם לציין כי הסמלים היהודיים בסדרה אינם רק קבליים, אלא לקוחים בחלקם מהמיסטיקה היהודית הקדומה וממסורות טרום-קבליות, שחלקן קיבלו מאוחר יותר ייצוג בקבלה. מחקר זה יתייחס לשתי החטיבות, כאשר המגמה היא לבחון את השימוש והפירוש של סמלים וקונספטים מהמיסטיקה היהודית באשר היא: קבלית או קדומה.

המחקר יתייחס לאוונגליון בקונטקסטים שממנה היא יוצאת ומופיעה, תוך מבט על תרבות הפופ היפנית, המסורת הדתית היפנית, התפתחות הקבלה בעשורים האחרונים ובעיקר תוך התייחסות אינטנסיבית לתרבות הניו-אייג'. לטענת מחקר זה הניו-אייג' על רעיונותיו הפופולרים המופצים כיום בקולנוע, בטלויזיה ובתרבות הפופ, הוא הרקע התרבותי שממנו יצאה אוונגליון וביחס אליו יש לבחון אותה. במהלך המחקר יושוו נקודות שונות מאוונגליון עם עמדות ניו-אייג'יות פופולריות מתוך ניסיון להראות את הרלבנטיות של הקשר בין השניים ולהבהיר את המשמעות של מה שאני מכנה "קבלת ניו-אייג'".

2 מבוא – אוונגליון בקונטקסט היפני והקבלי של סוף המאה ה-20

על מנת לבחון את הרקע לתופעה תרבותית מסוגה של אוונגליון נבחן אותה בארבע משקפים שונות של התרבות היפנית והתרבות הקבלית של סוף המאה העשרים. 1.כממשיכה במסורת עולם האנימציה היפני 2. ביחס למסורת הדתית היפנית ולדת ביפן בסוף המאה העשרים 3. כחלק מזרם מתגבר של קבלה לא יהודית ו-4. כחלק ממגמה של מסחור הקבלה והפיכתה למוצר בפס הייצור הקפיטליסטי.

2.1 אוונגליון ותעשיית האנימה
אנימה היא סגנון אנימציה יפני הנקרא גם לעיתים Japanimation. האנימה התפתחה מאז שנות השישים לכדי תעשיה משגשגת. שוק האנימה קשור בצורה הדוקה לשוק המנגה, שהוא שוק חוברות הקומיקס שהיפנים אוהבים לקרוא ברכבת התחתית ובכל מקום אחר. המנגה וגרסתה הנעה, האנימה מהוות שוק ענק המגלגל מיליארדים מדי שנה.

נערות יפות וחמודות ורובוטים ענקיים ומפחידים הם הלחם וחמאה של תעשיות המנגה והאנימה. ניאון ג'נסיס אוונגליון שהתחילה את דרכה כסדרת Mecha, ז'אנר שנולד בסרטו של   Miseterua Yokoyama , Tetsujin 28-go מ-1956 והגיעה (עד אוונגליון) לשיא הפופולריות עם Mobile Suit Gundam מ-1979. המילה Mecha היא הגרסה היפנית למילה האנגלית Mechanical, וסרטי Mecha עוסקים ברובוטים ענקיים ודמויי אדם הנלחמים זה בזה ובטייסים הנוהגים בהם. אוונגליון באה מתוך עולם הזה, שחקה על מוסכמות הז'אנר מתחה את גבולותיו והפכה לסדרת ה-Mecha הפופולרית  בכל הזמנים. הסדרה זכתה להצלחה בינלאומית ובעקבותיה הופקו שני סרטים שגרפו רווחים נאים. לשוק הושקו קווים שונים של מרצ'נדייז שזוכים להצלחה רבה עד היום. למעשה, גם בעת מועד כתיבת מחקר זה, עשור לאחר שהעונה היחידה של הסדרה שודרה לראשונה, עדיין ממשיכת תעשיית הפופ של אוונגליון לייצר מוצרים חדשים. לשוק הופצו משחקי מחשב שונים בהם הצופה יכול לשחק את תפקיד טייסי הרובוטים, לגדל ולטפח פסיכולוגית אחת מדמויות הסדרה, או לשחק מולה סטריפ פוקר[7].

ניתן למצוא חוברות מנגה של אוונגליון אשר מציגות חלקים אחרים בחייהם של הדמויות אשר לא תוארו בסדרה ובסרט ומהוות מה שמכונה Expanded Universe כלומר מיתולוגיה כוללת המלווה את הסדרה. נפוצו גם חוברות דוג'ינשי ((doujinshi שבהן מופיעות דמויות אוונגליון בעלילות שונות שאולי אינן כלל קשורות לסדרה ואף חוברות הנטאיי (Hentai), מנגה למבוגרים, בהן מנוצלות דמויות אוונגליון לשם גירוי היצר המיני.

מעבר להצלחה המסחרית אוונגליון היא גם הצלחה ביקורתית. הסדרה נחשבת בעולם האנימה לאחת מיצירות המופת הבלתי מעורערות של הז'אנר, ואחת היצירות השפיעו השפעה מכרעת על התפתחותו. האינטרנט מוצף באתרי מעריצים שבהם עשרות פורומים המלאים בהשערות, תיאוריות וויכוחים סוער על אוונגליון והמשמעויות החבויות בה. מעריצים מכל העולם כותבים ספרות מעריצים (Fanfiction) המתארת את העולמות מהם באו המלאכים, התפתחויות שקרו לפני ואחרי המאורעות המופיעים בסדרה, ואינספור אפיזודות שיוצרי הסדרה לא העלו על דעתם. לאחרונה אף נודע על הפקת סרט רובוטים לא מבוסס אנימציה שיופק בתקציב ענק בארה"ב על ידי החברה שהפיקה את טרילוגית שר הטבעות.

אבל אוונגליון אינה רק נחשבת, רווחית ואהובה. בנוסף, היא גם סדרה שנויה במחלוקת, שגרמה לרבים ממי שהעריצו אותה תחילה לפנות כנגדה בתסכול וכעס. הקו האפל שהתחיל בפרק 16 הוחרף והלך עד פרק 24 שם הגיע לכדי שיא. אולם הצופים שציפו קצרי רוח לשני הפרקים המסיימים שהיו אמורים להסביר ולהבהיר את העלילה הסבוכה זכו לאכזבה גדולה. פרקים 25 ו-26 של אוונגליון היו ניסיון שאפתני ביותר של הידאקי אנו לתאר את הגאולה של אוונגליון, בה כלל תודעות החיים מתלכדות לתודעת-על אחת שהיא אל. הנושא עצמו היה אותו השיא שהסדרה כולו הובילה אליו. אולם הביצוע שאנו העניק לפרקים החותמים של יצירתו היה מינימליסטי, מעיק ופסיכולוגי בצורה קיצונית. הפרקים לא מנסים אפילו להתוות עלילה מובחנת ומתרכזים בשטפי מחשבות פנימיות העוברים בנפשותיהם של הדמויות הראשיות. רצפי תודעה אלו אומנם החזיקו מבנה בעל היגיון פנימי ורעיוני מסוים, אולם בעבור רבים מהמעריצים זה לא הספיק. חלקם כינו את סיום הסדרה פסיכולוגיה בגרוש או שטויות פסיכולוגיות, וגם אלו שאהבו את הסיום הזה לסדרה נותרו בלתי מסופקים משום שלא קיבלו רבות מתשובות לשאלות שעלילת הסדרה מעלה.

לאחר שידור הפרקים 25-26 הוצפו משרדי ג'יינקס (Gainax), החברה המפיקה של אוונגליון, בצברי גידופים ומכתבי איום אישיים שמוענו להידאקי אנו. בעקבות הדרישה המתמדת לאינפורמציה נוספת שתשפוך אור נוסף על סודות הסדרה הופק בשנים 1996 ו-1997 הסרט Death & Rebirth (שני חלקים Death ו- Rebirth) שבעיקר סיכם עם פיסות אינפורמציה חדשות ובודדות את המתרחש בסדרה אך גם סיפר את תחילת הקרב בין Nerv ל-Seele, ולאחריו הסרט End of Evangelion שגם הוא מורכב משני חלקים: Air ו- My purest heart for you כשהסרט Rebirth מהווה כשני שליש מתוך Air. הסרט End of Evangelion בא לתת סיום אלטרנטיבי או משלים לסדרה. הוא מתחיל היכן שהפסיק פרק 24 של הסדרה, וקורה במקביל או במקום [8] למתרחש פרקים 25 ו-26.
אם הפרקים המקוריים מהסדרה היו פנימיים לחלוטין, הרי הסיום הזה היה חיצוני בעיקרו והתרכז בהשתלשלות העניינים העלילתיים מנצחון Nerv על המלאך ה-17 והלאה. אם עניינו של הסיום הראשון היו מבני התודעה והנפש הרי עניין הסיום השני היה במבנה עולם האלוהות. אם הסיום הראשון היה פנימי-פסיכולוגי הסיום השני היה קוסמי-קבלי. יש לציין שגם הסוף הזה, אף על פי שהוא מצליח, אהוב והפך חלק מרכזי במיתולוגיה האוונגליונית, הרגיז ותסכל רבים מן המעריצים שטענו שבמקום להבהיר את הדברים, סיבך אותם עוד יותר וחשף יותר דיסאינפורמציה מאינפורמציה ממשית. בין השמועות שנפוצו מאז מצויה במיוחד הטענה שאנו יצר את הסרט כנקמה במעריצים שדרשו סיום נוסף. לא מצאתי שום תימוכין לטענה זו, אך היא בוודאי מעידה משהו על מערכת היחסים בין הבמאי למעריצי הסדרה. אנו עצמו ממעט לדבר על אוונגליון וכשאמרו לו צופים בכנס אנימה אמריקאי שלא הבינו את הסוף של אוונגליון הגיב [9] מהבמה: Too bad.

2.2 שורשי הדת היפנית ואוונגליון

הנושא של השיח הדתי ביפן וגבולותיו ביחס לתרבות ולתרבות החילונית נחשב לנושא בעייתי עד כדי כך שהחוקר קיטאגווה (Kitagawa) טוען כי כל מי שטוען שהוא מבין את האתוס הדתי של יפן בת זמננו כנראה לא מבין על מה הוא מדבר[10].
מצד אחד נבחרה יפן במחקר מקיף שהתפרסם ב-2003 כמדינה החילונית ביותר בעולם [11]. מצד שני מספר רידר בספרו Religion in contemporary Japan כיצד חברות לבטחונות כלכליים פונות אל הקאמי (האלים) לעזרה, איך מתפללים רבים לבטיחות בדרכים ואחרים על קבלה לאוניברסיטה יוקרתית [12]. יפן מלאה בעולי רגל ומקדשים, ציונים לאלים השונים נמצאים ברחובות השונים. עם זאת לפי רידר[13]  היפנים המתארים את החברה היפנית כחברה חילונית ברמ"ח איבריה יכולים לעשות זאת בעודם מתפללים במקדש או עולים אליו לרגל בלבוש מסורתי. רידר עצמו בוחר פשוט שלא להאמין להם ואומר:

"It is almost as if many Japanese like to convey the impression that Japan is a wholly secular society in which religion has to all intents and purposes disappeared. As this book will demonstrate however, this is certainly not the case for, in reality, Japanese people in general exhibit extremely high levels of religious activity and behaviour, and Japanese society and culture are intricately interwoven with religious themes"[14]

המושג דת יובא ליפן במהלך עידן מייג'י (סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20) [15]. רידר טוען בספרו כי האבחנה בין דת לאספקטים לא דתיים של החברה היא הבחנה מלאכותית ועקרה בשיח התרבותי והדתי של יפן [16]. בספרו המאוחר יותר והמשותף עם החוקר טאנבה (Tanabe)  טוענים השניים כי הדת היפנית חותרת תחת הגדרות של דת רצינית מול דת פופולרית ותחת ההבדלות שבין כמרים מלומדים לדתיות פשוטה של ניסים[17].

אחד המאפיינים העיקריים של השיח הדתי ביפן הוא הסינקרטיזם שלו. המשפט העממי מסכם אץ המןשא באומרו כי "היפני חי כקונפוציאני, מתחתן כשינטו ומת כבודיהיסט [18]. היפני יכול בהחלט להאמין ולהיות פעיל במספר דתות בו זמנית. כותבים דתיים שונים ביפן כבר הביעו דעתם שאין הבדל בין שינטו, בודיהיזם וקונפוציוניזם ומורים נוספים ניסו להוביל אנשים בעזרת שילוב של הדתות והאמונות השונות [19]. השיח הדתי היפנית מערב מגוון ריטואלים ומסורות מחשבה, אולם כאשר כשמדברים על הדת היפנית מתכוונים אל דת השינטו.

השינטו היא הדת העתיקה של יפן, שתפקדה במשך שנים ארוכות שנת גם כדת מדינה. זוהי דת בעלת מיתולוגיה עשירה. אלי השינטו נקראים קאמי (Kami) ועולם האלים של השינטו נקרא בכללותו Yaoyorozu no Kami שמשמעותו מילולית שמונה מליון אלים (שמונה מליון משום שביפנית הקדומה לא היה ביטוי לאנסוף) [20]. ואכן ישנם אינספור קאמי שונים ומשונים, לפחות בעיניים מערביות, מאל קלטות הוידאו ועד האל של שביל המוביל מכפר מסוים לכפר אחר. שינטו הטמיעה לתוכה את הדתות השונות, נכסה לעצמה את הסמלים שלה והציבה אותם במסגרת אוצר הסמלים הדתיים שלה, שאליו ניתן להוסיף אלים וסמלים כיד הרצון הטובה. מדובר בדת הפתוחה בצורה קיצונית להשפעות מדתות אחרות.
ביירון ארהרט מסכם:

"in the West, the overwhelming ideal was to maintain one tradition as distinct as possible, while in Japan the most common ideal was to blend together two or more traditions as smoothly as possible"[21]

עקרון זה של הדת היפנית אכן מנוגד לדתות הממוסדות של המערב, אולם נושא דמיון מובהק עם אחד מעקרונות האיזוטריזם המערבי כפי שניסח [22] אותם Faivre. ועל פיו מאופיין האיזוטריזם ב- "Praxis of concordance", חיפוש של שיתוף ודמיון בין מסורות דתיות שונות. החוקר ההולנדי ואוטר האנכרף, שפרסם את המחקר המקיף ביותר עד כה על התפתחות תנועת הניו-אייג' והקווים העיקריים במחשבתה,  מוצא את שורשי הניו-אייג' בתנועה האיזוטרית המערבית ובכללם את העקרון הסינקרטיסטי שהועבר מהאיזוטריזם לדת הניו-אייג' [23]. הניו-אייג' היא תנועה דתית המאופיינת באינקלוסיביות קיצונית המבקשת להביא את כל הדתות והאמונות להרמוניה [24]. מבחינה זו ניתן לראות שהתפיסה הסינקרטיסטית הניו-אייג'ית והתפיסה של השינטו תואמות זו את זו באופן הרמוני. רקע זה מאפשר את השימוש בסמלים זרים כסמלים קבליים אשר מתפרשים בקונטקסט הדתי היפני כאפשרות סבירה ואולי אפילו טבעית.

מאז שנות השמונים ובמקביל לצמיחת תופעת הניו-אייג' במערב צמחו ביפן הדתות החדשות [25]  (new religions) שרידר מכנה אותן התופעה הבולטת ביותר בעולם הדת היפני כיום [26]. לפי רידר בין 10% ל-30% מאוכלוסית יפן שייכים לדתות החדשות [27] שאותן הוא [28] מכנה User Friendly Religion. בדתות החדשות, לדוגמה, יכול העולה לרגל לשלב בין תחושת הנאה של מסורתיות סגפנית ובאותה העת להנות מאוטובוסים מפוארים ומלונות מפנקים לאורך הדרך. הדתות החדשות משלבות בין תחושה של מסורתיות לבין העולם המודרני בהם המקדשים הם בבניינים מפוארים וצורות השיווק הן ממוחשבות והמוניות.

את הקווים האידאולוגים המתארים את הדתות החדשות של יפן מביא רידר כשהוא כותב על דת ה-Agonshu שבה התמקד למחקרו. Agonshu היא על פי רידר עירוב של משיחיות ואופטימיזם, תמות מסורתיות וצורות התבטאות מודרניות, פארטיקולאריזם יפני ומוטיבים אוניברסליסטים, ריטואליזם איזוטרי וטכניקות של אנשי מכירות [29].
לתופעת הדתות החדשות קווי דמיון עם תנועות הניו-אייג' שקמו במערב במקביל אליהן. בדומה למצב בניו-אייג' [30], הדתות החדשות הן סינקרטיסטות, אפשר להשתתף בטקסים של מספר דתות במקביל ולא חייבת להיות מחויבות ארוכת טווח לדת. גם המוטיב האסכטולוגי והמילנאריסטי שחזק כל כך בניו-אייג' המסורתי (זה שנקרא על פי האנכרף: New Age Sensu Stricto) בולט בדתות החדשות[[31] תרגום נבואות נוסטרדמוס ב-1973 החדיר בציבור היפני אמונות מילנאריסטיות לפיהן העולם יעבור טרנספורמציות מכריעות עם כניסת האלף החדש [32], מוטיב זה הוא ללא ספק בעל חשיבות מכרעת ב- Neon Genesis Evangelion שנקראה באנגלית גם New Century Evangelion והאירוע המכונן שלה מתרחש באימפקט השני שארע בשנת 2000[33]. המוטיב המילנאריסטי של אוונגליון הועצם גם על ידי פיגוע הסארין ברכבת התחתית היפנית ב-1995. הפיגוע שבוצע על ידי קבוצת AUM (שבינתיים שינתה שמה ל- Aleph) גרם לתחושה של חוסר בטחון בציבור היפני ולעניין בקבוצות דתיות ומשיחיות קצוניות. מבקר התרבות היפני הירוקי אזומה רואה קשר הדוק בין AUM לאוונגליון ולתרבות האוטאקו, וטוען שאוונגליון מתייחסת ל-AUM במעין פלירט המעורב בביקורת פנימית[34].

קו דמיון נוסף בין הדתות החדשות לניו-אייג' הוא השימוש באמצעי התקשורת והמדיה העכשווים[35].  הטקסים של הדתות החדשות משודרים בטלויזיה, בבעלותן בתי הדפסה משלהן, הן מפרסמות את עצמן בכלי התקשורת ומתחרות איזה דת היא המתקדמת ביותר טכנולוגית. בדומה לניו-אייג' גם הדתות החדשות מהוות זרז לדמוקרטיזציה של הידע והדגשת ההתפתחות האינדיבידואלית מבוססת החוויה הסובייקטיבית[36]. גם פרקטיקות שונות הנפוצות בדתות החדשות הן חלק אינטגרלי מהרפרטואר הניו-אייג'י המוכר. כך למשל פילוסופית ה- Healing ההוליסטיות של ה- Mahikari[37] ותורת ה- Positive Thinking של [38]Agonshu.

לעומת זאת, יש לדתות החדשות גם פנים שונים במובהק מאלו של תנועת הניו-אייג' כך למשל הפריטקולריזם הנציונליסטי שלהן והצמדותן למסורות יפניות כגון חשיבות האבות ורוחות המתים[39]. עם זאת הפרטיקולריזם היפאני בא לעיתים דווקא כחלק ממגמה של הטמעת מסורות זרות. כך לדוגמה, חלק מהדתות החדשות הטמיעו מתוך הקאנון המערבי לא רק דמויות נוצריות כישו ומריה אלא גם  ישויות מהאוקולוטיזם המערבי והפכו אותן לחלק משיח דתי יפאנוצנטרי. כך לדוגמה תרבות היבשת האבודה של המו [40]Mu קיבלה תפנית יפנית בקבוצת ה- Mahikari אלא ששם Mu האבודה היא בעצם יפן העתיקה שממנה שולטת תרבות המו בעולם.

רידר מתאר תעשיית מו"לים ענפה העוסקת בנושאים כדיבוקים, עב"מים ומיתוסים של ציבליזציות עתיקות שאותם מכנה רידר "Mixture of 'new age' concepts and extremely traditional folkloric ones[41]. הוא מצטט מחקר שלפיו 53% מהיפנים הצעירים באוניברסיטאות מאמינים בעב"מים ומתאר אותם כמקבילה של המאה ה-20 לענני הפלא ויצירי הקסם האחרים של המסורת היפנית[42].  גם המלאכים של אוונגליון הם סוג של עב"מ או חוצן ורידר היה יכול לתפוס אותם מבחינה זו כממשיכים של המסורת יפנית.

נקודות הדמיון והשוני בין הדת היפנית ובין הדתות החדשות לבין תנועת הניו-אייג' הן נושא הטעון מחקר נוסף. הסתפקתי כאן בתיאור הקווים הכלליים של הדיון. מחקר זה יתמקד בקשרים שבין אוונגליון לניו-אייג', משום שכפי שבכוונתי להראות, שורשן של רבות מהעמדות התיאולוגיות והפסיכולוגיות המובעות באוונגליון הוא ניו-אייג'י. עם זאת, הראינו כיצד המגמה היפנית המובהקת של הסינקרטיזם כמו גם העניין הקיים בידע איזוטרי והאובססיה הטכנולוגית שמאפיינים את החברה היפנית יצרו את התנאים להופעתה של אוונגליון. לדתות החדשות יש גם הן ללא ספק השפעה על שיח הדתי העכשווי ביפני ובלוא הכי השפעה על הגרסה היפנית לניו-אייג' ולקבלה. הנושא של השפעות הדתות החדשות ותנועות דתיות יפניות נוספות על אוונגליון ותפיסותיה הדתיות-קבליות יידון במחקר זה בצמצום ודורש מחקר נוסף.

נושא נוסף שיש להתייחס אליו בהקשר זה הוא החיבור בין דת ומיסטיקה לבין תעשיית התרבות הפופולרית של יפן. עולם הקולנוע היפני אבל במיוחד תרבות סרטי האנימה מייצרים מגוון סרטים עם הרהורים או תיאוריות בעלות גוון דתי על הקיום, הקוסמוס והאלוהים. אפשר למצוא כאן שפע בסמלים איזוטרים, חוויות מיסטיות או פסיכודליות בסרטי אנימה כגון  Ideon(הסדרה מ-1980, הסרט מ-1982),  Ghost in the shell(1995) ו-Mindgame (2004). עירוב מסחרר ומבלבל של סמלים אניגמטים משלל מסורות ניתן למצוא גם בסרטי שינטו כגון סדרת סרטי Onmyoji  (2001, ו-2003). אלמנטים מיסטיים שהיו נראים זרים במערב מקובלים גם בתתי ז'אנרים אחרים של התרבות היפנית, למשל בסרטי סמוראים ואפילו בסרטי פשע כאלו של טאקאשי מיקה[43].

אולם אוונגליון היא תופעה יוצאת דופן ופורצת דרך גם בעולם הפרוץ של האנימה. הפנים הדתיים והפסיכולוגים המוחרפים שהוצגו בסדרה השפיעו השפעה עמוקה על יצירות מאוחרות יותר כגון Serial Experiments Lain (1997) ו- Revolutionary Girl Utena (1997). אולם החידוש הברור ביותר של אוונגליון בתחום זה היה השימוש בקבלה ובמוטיבים עבריים. מוטיבים הבראיסטים היו קודם לכן נדירים יחסית באנימה. בסרט  Patlabor(1990) הנבל הראשי הוא שם הוי"ה שמחפשים אותו כל העת, וכל פעם שמתבצע רצח עולות ומופיעות האותיות Jehova. מאז אוונגליון, ניתן היה לראות מבנים דמויי ספירות בסרט Casshern (2004), וגם ב- Revolutionary Girl Utena (1997) ישנו טיפול  במיתוסים יהודים-נוצרים. ועדיין אוונגליון מתבלטת על רקע שלל היצירות בז'אנר, כסדרה המזוהה ביותר עם שימוש בסמלים הבראיסטים וקבליים.

2.3 קבלה נוצרית, איזוטרית או ניו-אייג'ית?
המינוח שבו משתמש מחקר הקבלה הלא יהודית למושא מחקרו הוא לרוב קבלה נוצרית (Chrisitian Kabbalah). מינוח זה, המצביע על ההנחה שההוויה הנוצרית היא העומדת בבסיס הגרסה הלא יהודית לקבלה הנחה בעבר חוקרים כגון שולם, דן, בלאו ואחרים במחקריהם את הקבלה הנוצרית[44]. לעומת זאת, כאשר במאמצי לבדוק כיצד הקבלה הלא יהודית נתפסת בעולם ביצעתי Googlefight[45] בין המונחים המדוייקים "Chrisitian Kabbalah" (892 תוצאות) לבין מונחים אחרי מהשדה האיזוטרי, זכו גרסאותיה האיזוטריות של הקבלה לנצחון ברור ברשת התודעה הממוחשבת. השמות האיזוטרים השונים שניתנו לקבלה הלא-יהודית זוכים אצל גוגל יחדיו לכ-4500 תוצאות. "Occult Kabbalah" (3060 תוצאות), "Hermetic Kabbalah" (825 תוצאות) ו- "Esoteric Kabbalah" (628 תוצאות). לתוצאות הללו סיבה טובה, מאחר שכפי שנראה להלן הקבלה הנוצרית היא זרם ספציפי במגוון זרמים שהציעו פירושים שונים לקבלה.

מקובלים נוצרים ראשונים כגון פיקו דה לה מירנדולה (1463-1494), רויכלין (1455-1522) ואחרים פעלו בהקשר נוצרי חזק[46] והקבלה שקדמו נושאת חותם נוצרי ברור. עם זאת הפנים האיזוטרים והאוקולטים[47] של תופעת הקבלה הלא יהודית היו דומיננטים מתחילתה. למעשה אולי הפן הבולט ביותר של הקבלה הנוצרית הוא הסינקרטיזם שלה, שרחוק מרחק רב מהאקסלוסיביזם הדתי המאפיין את הנצרות והיהדות וקרוב לסינקרטיזם המאפיין את התורות האיזוטריות[48]. כבר אצל פיקו, שלא בכדי הרגיז את הכנסיה של זמנו, היו פנים סינקרטיסטים דומיננטים. 900 התזות של פיקו שביניהן 72 תזות קבליות, הציגו את הקבלה בקונטקסט סינקרטיסטי מובהק שביקש להוכיח את ההתאמה של כל הפילוסופיות[49] וערבו את הנצרות בקבלה, פיתגוראיזם, פלאטוניזם, אורפאיזם ותפיסות פילוסופיות שונות בנסיון להגיע ל-Prisca Theologia (חכמה נצחית) שהאיזוטריסטים כה נכספים לה. עמדותיו של פיקו מסמנות את הקבלה הנוצרית כאגף איזוטרי בתוך הנצרות. מקובל לא יהודי אחר אגריפה מנטסהיים מהמאה ה-16, שמושם לרוב תחת ההגדרה קבלה נוצרית, היה איזוטריציסט מובהק שעסק במאגיה ובאסטרולוגיה ומוזכר בהקשר של איזוטריציסטים אחרים כפרצלזוס (שגם לו היה פלירט עם הקבלה)[50]. המאות ה-17 וה-18 המשיכו את המגמה של עירוב הקבלה במוטיבים איזוטרים של הסימבוליזם האלכימי, כך בקבלה הרוזנקרויציאנית של רוברט פלוד (1573-1637) ו-Thomas Vaughan (1622-1666) למשל[51]. המגמה של שילוב הקבלה במדע האיזוטרי של האלכימיה המשיכה והתפתחה במהלך המאה 17 אצל מקובלים נוספים כגון ואן הלמונט (1614-1698)[52] והמקובל קנור וון רוסנרות' (1636-1689)[53].
בעת שאנו מגיעים למאות ה-18 ה-19 שבהן על פי הלרשטיין פוסקת הקבלה הלא יהודית  מלתפקד כתנועה עצמאית ונבדלת [54] המהפך כבר שלם. הקבלה הלא יהודית לא פועלת עוד בקונטקסט נוצרי אלא בקונטקסט איזוטרי מובהק. מקובלים כגון רויכלין, פיקו וקירכר שפעלו בקונטקסט נוצרי נקראו מקובלים נוצרים. כעת משחוברה הקבלה לסמלים איזוטרים שונים ומגוונים, נקראים המקובלים הלא יהודים בשמות חדשים: מקובלים הרמטים, אוקולטים או איזוטרים. הקבלה הלא יהודית של סוף המאה ה-19, מאופיינת בהטמעה הולכת ומתגברת של הסכמות הקבליות בתוך עולם איזוטרי עשיר וכולל. כך משולבת עתה הקבלה במערכות אסטרולוגיות ואלכימיות, בארכיטיפים מאגים, בקלפי טארוט, בדתות עתיקות (מצרים, יוון ועוד), בקונספטים הינדואיסטים ובודיהיסטים ובארגונים בסגנון המסדר הרוזנקרויציאני או הבונים החופשיים[55]. הספירות השונות נתפסו במידה גוברת כארכיטיפים ועץ הספירות כמפה של התודעה. מגמות החילון בחברה המערבית, שהשפיעו רבות על המעבר מן הקבלה הנוצרית לקבלה האוקולטית ממשיכות לפעול במעבר מהקבלה האוקולטית של שחר הזהב אל קבלת הניו-אייג'.

הקבלה האוקולטיסטית של המאה ה-19 עברה במהלך המאה ה-20 את הטרנספורמציה לכדי קבלת ניו-אייג'. היה זה חלק מתהליך רחב יותר של התפתחות האוקולטיזם של המאה ה-19 לניו-אייג' במהלך המאה ה-20 כפי שמתאר זאת האנכרף בהרחבה בספרו. הסינקרטיזם והאקלקטיקה הקיצונית של מסדר שחר הזהב והקבלה האוקולטית דאגו למעבר חלק לשיח החדש של הניו-אייג'. תפיסות אוקולטיות פסיכולוגיסטיות כגון אלו הרואות בספירות ארכיטיפים נשזרו בקבלת המאה ה-20 בתורת הארכיטיפים היונגיאנית הפופולרית כל כך בניו-אייג'[56], המאגיה של המסדר התחברה במגמות ה- [57]Neo Paganism.

קבלת הניו-אייג' החדשה חוצה את הגבולות של קבלה נוצרית, קבלה יהודית או כל שיח דתי מתוחם אחר. לאחר שהקבלה חוברה תחילה למוטיבים נוצרים ואחר מכן למוטיבים איזוטרים ממסורות שונות, נפרצו הסכרים. אצל הרב ברג, במכונים כמו מכון שורשים ואצל כותבים כמו ליאונורה ליט[58] או זאב בן שמעון הלוי[59] מעורבות זו בזו תורות יהודיות, מזרחיות, נוצריות, פסיכולוגיות ואפילו מדעיות, כאשר התמהיל כולו נושא ניחוח ניו-אייג'י חזק. התורות הקבליות ואוצר הסמלים הקבלי מוטמעים לתוך אינוונטר דתי גלובלי של דת הניו-אייג' המתפקדת כמעין דת-על המכילה ומערבת את המסורות האיזוטריות השונות לכדי דת גלובלית אחת.

על מידת ההשפעה של הקבלה היהודית והלא יהודית על הניו-אייג' ישנה מחלוקת. האנכרף טוען בספרו כי "the specific contribution of (Chrisitian and post-Chrisitian) kabbalah to New Age religion must therefore be regarded as rather insignificant"[60]. החוקר הישראלי יהונתן גארב חולק עליו בספר "יחידי הסגולות יהפכו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים" בהתייחסו למקומם של טקסטים קבליים בתנועה התיאוסופית של ראשית המאה העשרים ולתופעות דומות נוספות[61].

לצורך מחקר זה פניתי להאנכרף בשאלה האם הזמן החולף והפופולריות והדומיננטיות הגוברות של הקבלה בעולם הלא יהודי שינו את דעתו בסוגיה. האנכרף משיב בחיוב על תהיה זו.

"Today I wouldn't have written that anymore. The book was finished in 1995, i.e. ten years ago, and phenomena like the Bergs and their Kabbalah Center, Madonna etc.etc. were not yet prominent, at least not to the extent that I came across them."

עם זאת, למרות שנדמה שהמחלוקת הנדונה יושבה כאן כביכול. יש לציין כאן השאלה לגבי השפעת הקבלה על הניו-אייג' מורכבת למעשה משתי שאלות. השאלה הראשונה עוסקת במידת הדומיננטיות של השיח הקבלי בתוך עולם הניו-אייג'. בעשור שחלף מאז כתיבת ספרו של האנכרף (שנתפרסם לראשונה ב-1996) הפכה הקבלה לטרנד מסחרי מאסיבי וזכתה לנוכחות מחוזקת בשיח הניו-אייג'י. עם זאת, החלק השני והמהותי יותר של שאלת השפעת הקבלה על הניו-אייג' נוגע למידת ההשפעה הרעיונית, התוכנית והאידאולוגית שהשפיעה הקבלה על התפתחות תנועת הניו-אייג' ועל הצורות שקיבלה. שאלה זו מורכבת יותר למענה ואינה מושפעת מתנודות עכשוויות בלימוד הקבלה וגם לא תמיד משימוש בסמלים קבליים, אינפלציוני ככל שיהיה. מיותר לציין שזו שאלה הרחבה בהרבה מגבולות דיון זה.

אחת מהשאלות המכריעות בחקר הקבלה הנוצרית, הייתה האם הקבלה הנוצרית היא רק גרסה נוצרית של הקבלה היהודי או שונה ממנה מהותית. שולם ודן היו חלוקים בשאלה זו[62]. כפי שנראה, אוונגליון מציבה סמלים ורעיונות קבליים במרחבים חדשים לחלוטין המעצבים אותם מחדש. בכך היא תואמת את מגמתו של דן על פיה הקבלה הנוצרית שונה מהותית ועומדת כתופעה בזכות עצמה.

אוונגליון מהווה חלק ממגמות ההתפתחות הגוברת של "קבלה חילונית" וניתוק הזיקה בין הקבלה לדת היהודית שעליהן עומד גארב בספרו[63]. באוונגליון הקבלה מועמדת בקונטקסט של תרבות פופ וכחלק מפאסטיש איזוטרי של תורות מתורות שונות. יוצר אונגליון משתמש בסמלים הקבליים לצרכיו שלו. הוא שומר (ולכל הפחות לוקח איתו) חלק מהמשמעויות המקוריות של הסמלים הקבליים, אך משנה את משמעותם של סמלים אחרים בהתאם להעדפותיו ככותב.

אוונגליון עומדת גם כממשיכה למגמה הפסיכולוגיסטית המאפיינת את קבלת המאה ה-20 ואת הניו-אייג' בכלל. גארב כותב כי הקבלה הנוצרית בימינו מתאפיינת יותר בסמלים פסיכולוגים מאשר בסמלים נוצרים[64]. באוונגליון יש אומנם סמלים נוצריים לרוב, אולם האלמנט הפסיכולוגי הוא אינטנסיבי עוד יותר כפי שנראה בפרק שמונה ועומד בהמשך למגמה הכללית בניו-אייג' ובקבלה של שילוב תורות פסיכולוגיות יונגיאניות[65].

2.4 הפרטת הקבלה
קבלה, כמו רוב המסורת האיזוטריות, נמסרה בעבר בקבוצות מצומצמות מסוגרות ודרך ספרים הידועים למתי מעט. כותבי הקבלה היו אנשים מחוגים ידועים והמניעים לכתיבת קבלה היו מגוונים, אבל ניתן לומר שהמוטיב הכלכלי לא היה בין המניעים הבולטים לכתיבת קבלה[66]. מצב זה השתנה במהלך המאה העשרים ובמיוחד בסופה, כאשר הקבלה הפכה לחלק אינטגרלי מתוך תרבות הפופ. בין אם בקעקועי האותיות והשמות הקדושים של מדונה ובריטני ספירס או בסרטים והצמידים של המרכז לקבלה, הקבלה הפכה לטרנד והצהרה אופנתית. היא הופכת לכלי שבאמצעותו אפשר להציל כוכבת שוקעת או סרט בינוני, והיא דרך למשוך קהל רחב להשתתף בהרצאות ובכנסים או להוציא את כספם על ספרים וקלטות. הקבלה היא בימינו הצהרה תדמיתית המתחברת היטב עם החיפוש אחר זהות מייחדת המאפיין את התקופה.

תיאוריה קבלית ושאלות שיווקיות מתערבבים זה בזה, כאשר הרצון להוציא את הקבלה לקהל נרחב ככל האפשר גורם לשינויים טרמינולוגים ואף לשינויי דגשים מהותיים על מנת למצוא חן בעיני הקהל. מגמה זו אפשר למצוא בתורות שמלמדים המכונים השונים ללימוד קבלה. לשם האטרקטיביות בוחרים שם אחר זוויות חדשות ומפתיעות יותר ויותר על הקבלה ומזווגים אותה עם כמעט כל תחום איזוטרי אחר מאסטרולוגיה, טארוט ועד עב"מים. מגמה דומה אפשר לגלות באוונגליון, כאשר אחד מבמאי הסרט טצורומאקי טען בראיון שהיוצרים הכניסו את הסמלים הקבליים והנוצריים לסדרה משום שהם לא מוכרים ביפן, ועל מנת שתהיה הסדרה גזעית יותר[67]. בנוסף לכך הבעיות והלחצים של הפקה מסחרית נתנו אותותיהם ביצירה והשפיעו על מהלכה ועל מסריה[68]. צורומאקי אומר בראיון שההתמוטטות הכללית של צוות ההפקה תחת לוח הזמנים הלחוץ גרמה ליוצרי הסדרה לרצות ליצור יצירה שמראה את הכל, כולל ההתמוטטות  של היוצרים ו"חוסר היכולת שלנו לצור מוצר מספק"[69]. השפעת השיווק על תחום התיאולוגיה והקבלה והמיזוג של השיווק לתוך הקונספט הקבלי היא תחום הדורש מחקר סוציולוגי-תיאולוגי מקיף.

כתיבת קבלה אינה מוגבלת עוד למקובלים יהודים. גם אנשים מן השורה יכולים ללמוד קבלה ולכתוב טקסטים קבליים. בין המעריצים של אוונגליון יש רבים הכותבים סיפורים בהשפעת אוונגליון שבהם מוטיבים קבליים מובהקים[70]. הקבלה אם כן, עוברת דמוקרטיזציה וכתיבתה עוברת הפרטה. כאשר יוצרים מתחומים שונים שרכשו הכרה כלשהי של העולם הקבלי אך אינם מחויבים למוסכמות המסורתיות שלו, משתמשים ברעיונות וסמלים קבליים על מנת להביע רעיונות שלהם שאינם בהכרח קשורים לקבלה וגם כדרך לעשות מעות.

בפרק האחרון של אוונגליון צפו עשרה מליון צופים, ובסרט המטריקס שהכיל גם הוא תכנים קבליים שקלטו האחים וושובסקי מלימודי הקבלה שלהם, צפו ככל הנראה יותר בני אדם משאי פעם קראו את כל כתבי הקבלה גם יחד. המסקנה ברורה. הקבלה הנפוצה ביותר באה היום לא עוד בכריכה שחורה עם אותיות מוזהבות, אלא בספרי מתח רכי כריכה, בצורה של בלוקבאסטרים לקולנוע או במשחקי מחשב.

הקבלה הפוסט מודרנית אינה מגיעה רק בלימוד מסודר של טקסטים מכוננים, אלא  בצורה חוויתית דרך עלילות מורטות עצבים ובליווי קרבות בין בני אור לבני חושך. התוכן הקבלי לא נחשף עוד בצורה מובנית, קומה אחר קומה, אלא בהתאם למגמות הסיפוריות של חשיפת טפח והסתרת טפחיים, יצירת תחושת מסתורין ותעלומה אצל הקורא. היצירה העלילתית בשונה מהיצירה העיונית מתפרנסת על פערי ידע ועל חוסר בהירויות ומטפחת אותם לצרכיה. המסתורין הנבנה אצל הצופה במהלך חווית היצירה מתפוגג חלקו עם סיום הספר/סרט וחלקו נותר בלתי פתור מטבע היצירה הסיפורית. כך, בדומה לאופן בו דרשו הסיפורים של ר' נחמן שיבואו ויפרשו אותם פירושים קבליים, מושכים אליהם גם המיתוסים החדשים הללו פרשנים נלהבים שמנסים לעשות סדר בחומר התיאורטי והקבלי של הסרטים השונים.  לדוגמה, במכון שורשים בעל האורינטאציה החרדית העביר רוני איילון סדרת הרצאות על קבלה במטריקס ואף אתר מקיף בנושא עלה לרשת[71]. באופן דומה אפשר לקרוא ברשת ניתוחים בסגנון קבלי על אוונגליון, ואילו כותב דברים אלו פרסם בגליון כתב העת הסינמטק מאמר על קבלה וקפיטליזם במטריקס[72].
לכל טקסט ניתן לכתוב פרשנות קבלית. תפיסת העולם הקבלית היא תפיסה הקוראת לעולם 'העלם' ורואה בו בבואה מלאת סימבולים לעולמות הגבוהים. כל אובייקט בעולם הוא סמל, ולכן כל אובייקט ניתן לפרוש. על כל טקסט ניתן אם כן לכפות פרשנות קבלית בעזרת שימוש במילונים קבליים או ספקולציות. אולם שימוש בלתי רגיש באופציה זו יביא באופן בלתי נמנע, לאינוס של טקסטים, והוא  ברוב המקרים גם בוודאי חסר עניין אמיתי.

טקסטים אחרים מתאימים מבחינה תמטית לקונספטים קבליים, אף אם אינם עוסקים בקבלה באופן ישיר. הדבר יכול לנבוע מדמיון במסורות מיסטיות שונות או מרוב צדדיה של יצירה, ובכל אופן פרשנות כזו יכולה להתקבל על ידי קהל הקוראים כפרשנות לגיטימית ואף מאירת עיניים[73].

סוג שלישי של טקסטים לפרשנות קבלית, הם טקסטים העושים שימוש ישיר בסמלים ומונחים קבליים ולכן מזמינים פירוש קבלי ובחינה של מקום הקבלה בתוכם. בתוך הקבוצה הזו נמנים סרטים כמו פאי (Pi) של דרן אהרונופסקי (1998) או El dia de la bestia של הבמאי הספרדי אלכס דה איגלסיה (1995). על קבוצת סרטים זו נמנה גם אוונגליון.

נקודה אחרונה הדורשת התייחסות בעניין הקבלה הפוסטמודרנית בכלל ואוונגליון בפרט, היא שהיצירה הקבלית הפוסטמודרנית נוסח מטריקס או אוונגליון אינה עוד טקסטואלית בלבד, אלא מציגה את מסריה תוך שימוש בתוכן אייקוני ויזואלי. מטריקס ואוונגליון מציגות סוג של מדרש ויזואלי[74]. המדרש הויזואלי עושה שימוש באמצעים של גיאומטריה קדושה על מנת להביע בדימויים ויזואלים את הקונספטים קבליים שהובעו קודם לכן במילים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בתמונות 4,10,14,19,22,26 שבנספח התמונות. המדרש הויזואלי דורש מהפרשן להיות ער לא רק לטקסט אלא גם לדימוי, ולהתייחס אליו כחלק אינטגרלי מהטקסט הקבלי. במחקר שהוא טקסטואלי בעיקרו, כגון זה, מוגבל המדרש הויזואלי מבחינות מסוימות. מעריצי אוונגליון ניסו להתמודד עם בעיה זו על ידי הקמת ה- NGE Fan-Geeks Commentary Project שבו המעריצים מפרשים כל תמונה ותמונה מתוך הסרט בפני עצמה[75]. מפתח התמונות שבנספח של מחקר זה מהווה מענה מסוים אך חסר לשאלה זו.


[1] מקור 46. Azuma Hiroki, Anime or something like it: Neon Genesis Evangelion

[2] Otaku definition in Wikipedia: "In English, an otaku (plural usually otaku, since Japanese words are not pluralized using an "s") is a variety of geek (or an overly obsessed fanboy / fangirl) specializing in anime and manga. A simplistic English translation might be 'culture hermit'." ועוד מתוך הערך של ויקיפדיה "In modern Japanese slang, therefore, an otaku is an obsessive fan of any one particular theme, topic, or hobby, sometimes to the point of mental instability. Perhaps the most common uses are anime otaku (one who sometimes enjoys many days of excessive anime watching with no rest) and manga otaku (a fan of Japanese comic books). Japanese culture has many other varieties, such as pa¯sokon otaku (personal computer geeks), gēmu otaku (playing video games), and otaku that are extreme fans of idols, heavily promoted singing girls. While these are the most common uses of otaku, the word can be applied to literally anything. Thus, one could have music otaku, martial arts otaku, cooking otaku, train otaku (metrophiles.etc."
תרבות האוטאקו היפנית מרוכזת ברובע אקיהברה שבטוקיו. זוהי מעין תרבות פופולרית של ספציאליסטים המתמחים בתתי תרבותיות מגוונות. הסטריאוטיפ לגבי האוטאקו הוא של מתבגרים (אך גם מבוגרים) מסוגרים באופן קיצוני (רווחים הסיפורים על בתולים בני 40 או 50), הבאים במינימום מגע עם עולם חיצון ובעיקר דרך מדיומים ממוחשבים, טכנופילים שאינם מתקרבים לנשים אך נהנים לצפות בילדות נאות בבגדים קצרצרים. ייצוג נאה של אוטאקו ניתן למצוא בסרט Love & Pop (1998) של במאי אוונגליון, הידאקי אנו.

[3] מקור 47. Towards a Cartography of Japanese Anime. Anno Hideaki's >>Evangelion<<. Interview with Azuma Hiroki, by Krystian Wozinicki

[4] אנו במכתבו לעובדי חברת ההפקה כתב. "I started this production with the wish that once the production complete, the world, and the heroes would change". מקור 43. What were we we trying to make here?. Hideaki Anno.

[5] Azuma  נותן את פרק 16 כנקודת ציון שלו. עם זאת ניתן לראות את השינוי כמתחיל כבר מפרקים 12-13 שם הופכות הרמיזות האוקולטיות והפסיכולוגיות למצויות יותר.

[6] מקור46. Hiroki Azuma, Anime or something like it: Neon Genesis Evangelion.

[7] מקור 53.

[8] בנקודה זו התגלעו מחלוקות בדעות הצופים. לדעתי שני הסופים של הסדרה מתרחשים במקביל, ובוחנים את אותם המצבים מבחינות שונות. המסגרת לא תאפשר דיון מעמיק בסוגיה זו, אולם אני מאמין שההגיון הפנימי של השקפה זו יתברר מאליו במהלך הדיון.

[9] מקור 57. הביוגרפיה של אנו ב- IMDB.

[10] מקור 13, עמ' 273. Joseph M. Kitagawa, On Understanding japanese religion.

[11] מקור 18. Secular Japan.

[12] מקור 12, 243. Ian Reader, Religion in contemporary Japan.

[13] שם, עמ' 1.

[14] שם, עמ' 5.

[15] שם, עמ' 13-14.

[16] מקור 20. T. Fitzgerald, 'Religion' and 'the Secular' in Japan

[17] מקור 36. עמ' 31. Reader, Ian and Tanabe, George Jr. (1998) Practically Religious: Worldly Benefits and the Common Religion of Japan

[18] מקור 37. עמ' 249. מירצ'ה אליאדה, יואן פ. קוליאנו, מילון הדתות.

[19] מקור 22. עמ' 157 ו-163. Religion in the Japanese Experience, Edited by H. Byron Earhart.

[20] מקור 19.

[21] מקור 22, עמ' 158. Religion in the Japanese Experience, Edited by H. Byron Earhart.

[22] מקור 60, עמ' 14-22. Faivre, Antoine. L'esoterisme (Que sais – je? 1031)

[23] מקור 1. עמ' 380-401. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture

[24] שם, עמ' 329-330.

[25] מקור 12, עמ' 194. Ian Reader, Religion in contemporary Japan

[26] שם, עמ' 194.

[27] שם, עמ' 196.

[28] שם, 219.

[29] שם, 227-228.

[30] מקור 1, 13-18. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western

[31] שם, 213-217. על המוטיב המילנאריסטי בניו-אייג'. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture 333-334.

[32] שם, 214

[33] התרגום של השם היפני של אוונגליון Shin Seiki Evangelion הוא "Gospel of the New Era/Century". מקור 50. המוטיב המילנאריסטי והמשיחי-אפוקליפטי של אוונגליון נדון בהרחבה במאמר Anime Apocalypse: Neon Genesis Evangelion as Millenarian Mecha מאת Mick Broderick. (מקור 44).

[34] מקור 47. Towards a Cartography of Japanese Anime. Anno Hideaki's >>Evangelion<<. Interview with Azuma Hiroki, by Krystian Wozinicki.

[35] מקור 12, עמ' 227. Ian Reader, Religion in contemporary Japan

[36] שם, עמ' 203-232.

[37] שם, עמ' 203-204. על Healing  בניו-אייג'. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture 42-61.

[38] שם, עמ' 219, 226.

[39] שם, עמ' 197.

[40] האהובה על אוקולטיסטים מערבים ומעריצי KLF כאחד.

[41] שם, עמ' 234.

[42] שם, עמ' 236.

[43] ראה לדוגמה סדרת Dead or Alive.

[44] לדוגמה במחקרים כגון: The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance של בלאו ו- The Beginnings of the Christian Kabbalah של שולם.

[45] www.googlefight.com (התוצאות נכונות ל-29/9/2005 שעה 12:20 בבוקר) האפשרות שגוגל מציגה להרים "קרבות" בין שמות ומונחים שונים (למעשה בין תיאורימות ורעיונות שונים) ולראות מי מהם הדומיננטי ברשת, הוא אחד האפשרויות היעילות ביותר של זמננו לשאוב מידע על התודעה הכלל-אנושית.

[46] פיקו לדוגמה הציג את עמדותיו הקבליות כחלק מ-900 תזות שאותן הציג לותיקן כמוכיחות את עליונות הדת הנוצרית על בסיס החכמה העברית. רויכלין מגיע בסיום החלק השלישי של ספרו De Arte Cabalistica (1517) לטענה שמין השם המפורש בן ארבע האותיות יוצא שם מושלם יותר בעל חמש אותיות, שמו של "המשיח האמיתי" "יהשוה" (YHSVH).

[47] במסגרת העבודה אני משתמש במונחים "איזוטריזם" ו"אוקולטיזם" על פי האבחנה שמבחין האנכרף (מקור 1, עמ' 384-386 ו- 421-423. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture). האנכרף משתמש במונח איזוטריזם על מנת לתאר את המגמה הכוללת המיצגת את הזרם השלישי שבין ההיגיון (מדע) לאמונה (דת ובהקשר התרבות המערבית, נצרות). האיזוטריזם של הרנסאנס כולל על פי האנכרף תפיסות עולם הרמטיות וניאו-פלטוניות, שלושה מדעים אוקולטים: מאגיה, אסטרולוגיה ואלכימיה ומרכיב תיאוסופי אחד: הקבלה הנוצרית. אוקולטיזם מוגדר על פי האנכרף כתת זרם בתוך האיזוטריזם אשר מבטא את התתמודדות של האיזוטריזם עם תפיסת העולם המודרנית-מדעית של המאה ה-19 (שם, 423 ו-441). ככזה הוא מוגדר בתפיסות אינסטרומנטליות של סיבתיות, המחליפות את התפיסה המופשטת של עולם מכושף המאופיין בהתאמות (Correspondences) המאפיינת את האיזוטריזם המסורתי.

[48] מקור 1, עמ' 400. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture .

[49] שם, עמ' 395.

[50] מקור 7, עמ' 85. Joseph Leon Blau, The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance. על אגריפה עצמו ניתן למצוא שם בעמ' 79-85.

[51] מקור 31. Christian and Rosicrucian Kabbalah.

[52] מקור 3, עמ' 23-24. עבודת המאסטר של מורן הלרשטיין. גלגוליה של הקבלה דרך העולם הנוצרי עד "העידן החדש"באמצעות בחינת המסדר "שחר הזהב".

[53] שם 24-25.

[54] שם, 31.

[55] שם, עמ' 30. וכן מקורות 32 ו-35.

[56] מקור 3, עמ' 31. עבודת המאסטר של מורן הלרשטיין. גלגוליה של הקבלה דרך העולם הנוצרי עד "העידן החדש" באמצעות בחינת המסדר "שחר הזהב". וכן מקור 35.

[57] מקור 1, עמ' 394. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture.

[58] מקור 71.

[59] מקור 9.

[60] שם, עמ' 396.

[61] מקור 2, עמ' 41. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים.

[62] מקור 61, עמ' 226-227. J. Dan, Jewish Mysticism the Modern Period, וכן מקור 7, עמ' 18. G. Scholem. The Beginnings of the Christian Kabbalah

[63] מקור 2. עמ' 222. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים.

[64] שם, 223.

[65] מקור 1, עמ' 496-513 Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture ומקור 2, עמ' 205. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים..

[66] אף על פי שהיה מעורב לטענת חלק בפרסום ספר הזוהר על ידי רבי משה דה ליאון.

[67] מקור 38. Owen Thomas, Amusing himself to death, Interview with Kazuya Tsurumaki

[68] מקור 45. Lawrence Eng, In the eyes of Hideaki Anno, Writer and Director of Evangelion

[69] מקור 48. A Story of Communication: The Kazuya Tsurumaki Interview

[70] אתרים שבהם ניתן למצוא ספרות מעריצים הממשיכה את הסאגה האוונגליונית הם בין השאר: http://www.evafics.org/, http://www.geocities.com/Tokyo/Palace/9623 ו- http://www.angelfire.com/dc/maximusonline/evamain.html

[71] http://www.emet-matrix.com

[72] עידו הרטוגזון, "המטריקס ודת הקולנוע". הופיע בכתב עת "סינמטק", מס' 126, ינואר-פברואר 2004.

[73] נסיון ישן שלי לפרשנות קבלית-שבתאית על הסרט מלחמת הכוכבים, בעקבות הופעת החלק השני בטרילוגיה החדשה ניתן למצוא ב: http://stagemag.co.il/Articles/92

[74] את הביטוי "מדרש ויזואלי" אני שואל ממשה דרור שהעביר הרצאה בנושא המטריקס ומלחמת הכוכבים כמדרש ויזואלי, בפסטיבל הקהל, רמת אפעל, 19 באוקטובר 2005.

[75] http://www.evacommentary.org/toc.html

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • בועז  On 10 בספטמבר 2007 at 22:08

    כל התייחסות לסדרה הזו היא מבורכת.

    תבורך!

Trackbacks

  • By Hentai Girls Sex on 13 בנובמבר 2007 at 5:30

    Sorry, it just sounds like a crazy idea for me 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: