מופע הסטנד-אפ הקוסמי

המאמר פורסם בסופשבוע בערוץ הניו-אייג' של אתר NRG-מעריב

 

הומור ורוחניות הם לא שני דברים שהולכים בדרך כלל ביחד. ההופעות של רוב הקומיקאים בטלוויזיה ניחנות בדרך כלל ברמת הרוחניות של בדיחת קרש. לעומת זאת רוב המורים הרוחניים (אם כי לא כולם) נוטים להיות טיפוסים די כבדים.
 
השילוב הנדיר הזה שבין הומור לתובנה רוחנית אמיתית ונדירה וביקורת חברתית אמיצה הוא שהפך את הסטנד-אפיסט האמריקאי ביל היקס לאחד הקומיקאים הגדולים של כל הזמנים. היקס שתפקד בו זמנית כנביא וסטנדאפיסט היה קומיקאי מנפץ מוסכמות ששילב בהופעתיו בין ביקורת חברתית, תובנות רוחניות והשתלחות חסרת רסן בממסד הדתי ובצרי המוח באשר הם.  ההופעות שלו היו מופע נדיר שעירב בין תכנים פילוסופיים וחברתיים מהמעלה הראשונה לבין הרבה צחוק פרוע מה שגרם להיקס לתאר אותן כ"חומסקי מעורב בבדיחות גסות".
 
היקס נגד הנוצרים
מספרים על היקס שהיה כוכב קומי כבר בבית הספר היסודי. הכומר שחינך אותו בכנסיה בימי ראשון אמר לאימו שתשגיח על התפתחותו בתשומת לב יתרה. ביל אכן לא טרח אי פעם להזהר זהירות יתרה בדוגמות הנוצריות שנדרש להאמין בהן מתוקף השתייכותו המשפחתית. הנצרות ודתות ממוסדות אחרות היו מבחינתו בעיקר כר שופע לבדיחות. בתגובה ההורים של היקס לקחו אותו בגיל 17 לפסיכואנליטיקאי אבל זה לא מצא שום בעיה בהתפתחות שלו ורמז שההורים הם אלה שכנראה זקוקים  יותר לטיפול מאשר הבן.
 
אבל הכומר צדק. היקס הפך לאיום על הנצרות הממוסדת. הבדיחות שלו על הנצרות העמידו את הדת הגדולה הזו באופן מגוחך, לדוגמה התמיהה שלו בשאלה למה הרבה נוצרים עונדים צלב על הצוואר "אתם חושבים שכשישו יחזור הוא ירצה לראות צלב? זה כמו לגשת לג'קי אונאסיס [אשתו של נשיא ארה"ב הנרצח ג'ון קנדי, ע.ה.] עם סיכה של רובה ציד על דש הבגד."
 
התגובות לא אחרו לבוא. היקס זכה להרבה תגובות שליליות במהלך ההופעות שלו. באחת ההופעות שלו שמופיעות ביוטיוב הוא מספר על אנשים שניגשו אליו באגרסיביות אחרי הופעה ואמרו לו "אנחנו נוצרים. אנחנו לא אוהבים את הדברים שאתה אומר". התגובה של היקס: "אז תסלחו לי".
 
למה אלוהים יצר את הרפובליקנים
אחד הדברים שהפכו את היקס לידועים לשמצה במיוחד בחוגים מסוימים היו הנטיות הפסיכדליות הבלתי מוסתרות שלו. היקס תמך במופגן בשימוש בסמים פסיכדלים. הוא מילא את ההופעות שלו בהתייחסויות להוגה הפסיכדלי טרנס מקנה ואפילו לתיאורית הקוף המסומם שלו שטוענת שסמים פסיכדלים היו חלק משמעותי באבולוציה של המין האנושי. "אף פעם לא מראים חדשות חיוביות על סמים בטלויזיה" הוא מתלונן באחת ההופעות שלו. "זה לא מוזר? בגלל שרוב החוויות שהיו לי על סמים היו חיוביות לאללה. מי המטומטמים האלה שהם מוצאים? הייתי רוצה להתקשר לחדשות ולומר להם: בואו לבית שלנו. תראו את טומי. הוא חזיר. צלמו אותו. הוא עושה את זה כבר שעות".
 

בהמשך אותו הקטע הוא תוהה. "מה עם סיפורי LSD חיוביים? האם לא יהיה שווה לבסס את הדעה שלך פעם אחת על מידע ולא על טקטיקות הפחדה, דעות קדומות ושקרים. רק פעם אחת. אני חושב שזה יהיה שווה ידיעה. 'הערב, איש צעיר על אסיד הגיע למסקנה שכל החומר הוא בסה"כ אנרגיה המתרכזת  לתנודה איטית. שכולנו ישות מודעת אחת אשר חווה את עצמה בצורה סובייקטיבית. אין מוות, החיים הם חלום ואנחנו הבדיה של עצמנו".
 
גם חוקי המריחואנה זכו לביקורת חריפה בהופעות של היקס. לדעתו של היקס מי שמוציא את המריחואנה מחוץ לחוק בעצם אומר שאלוהים עשה טעות. בגרסה של היקס לבריאת העולם הנוצרית, אלוהים בורא את העולם ואז מגלה ששכח בתוכו המון גראס מפוזר בכל מקום. כדי למנוע מאנשים לעשן אותו, הוא נאלץ להמציא את הרפובליקנים.
 
גם הדעות של היקס על התרבות הפופולרית לא היו בדיוק פופולריות בקהל הרחב.  היקס קונן על כך שאנשים רואים בלהקות בנים כמו הנערים החדשים בשכונה "דוגמה חיובית ילדים". "לעזאזל עם זה!" הוא קרא "ממתי בינוניות והתמסחרות הם דוגמה חיובית לילדים שלך. אני רוצה שהילדים שלי יקשיבו לאנשים שחיו עד הסוף. לא אכפת לי אם הם מתו בשלולית של הקיא של עצמם. אני רוצה מישהו שמנגן מכל הלב המזורגג".

 


 
החיים הם נסיעה בפרק שעשועים
כל זה לא הפך את החיים של היקס לקלים. היקס סבל במשך שנים מההתמכרות שלו לסמים כמו אלכוהול וסיגריות כמו גם מהעובדה שקומיקאי מיינסטרים כמו דניס לירי לקח את החומר שלו, התאים אותו לקהל הרחב (ואם צפיתם ב-MTV בשנות התשעים אתם בוודאי זוכרים את לירי) וזכה איתו להצלחה כלכלית רבה יותר ממה שהוא זכה לה אי פעם. בתגובה לכך אמר למראיין על לירי "יש לי סקופ בשבילך. אני גנבתי את המופע שלו. הסוויתי אותו עם פאנצ'ים וכדי באמת להטריף אנשים העליתי אותו לפניו".
 
בפברואר 1994, שנה בלבד לאחר שהרולינג סטון בחר בו לקומיקאי הלוהט של השנה, נפטר ביל היקס מסרטן. הוא אפילו לא הספיק להגיע לגיל 33.
 
יש משהו בהומור של היקס שמערב בטבעיות בין חציפות מחוסרת כבוד כלפי המוסכמות החברתיות לבין תובנות  עמוקות על המציאות וזה גורם לי להאמין שבתקופה אחרת הוא היה יכול להיות סוג של חכם זן מטורף לחלוטין שהיה מפיל את התלמידים שלו מצחוק עם קוואנים משעשעים במיוחד.
 
האם היקס היה קומיקאי או מורה רוחני? לטעמי הוא היה שני הדברים האלה גם יחד ושניהם תמכו זה בזה. בסופו של דבר כמו שהיקס לא שכח לומר בהופעות שלו בבסיס של הכל עומדת השאלה הנצחית האחת של הבחירה בין פחד לאהבה והאמירה הזו היא אצלו כל כך נכונה וכל כך מצחיקה בו זמנית.
 
וכל כך מרגש לראות אותו שם על הבמה, צעיר כל כך והוא עוד מעט עומד למות, שולח את הצופים שלו הביתה עם התובנה הבאה:
 
"העולם הזה הוא כמו סיבוב בפרק שעשועים וכשאתה בוחר לעלות עליו אתה חושב שהוא אמיתי כי המוחות שלנו רבי עוצמה עד כדי כך. והנסיעה עולה ויורדת וזורקת אותך לכל הכיוונים. יש בה קטעים מהנים וקטעים מפחידים והיא בוהקת בצבעים בהירים ורועשת מאוד. וזה כיף לזמן מה. יש אנשים שהיו בדרך זמן רב והם מתחילים לתהות: האם זה אמיתי, או שזה רק סיבוב? ואנשים אחרים זוכרים והם חוזרים אלינו ואומרים: אל תדאגו, אל תפחדו לעולם. בגלל… שזה רק סיבוב. ואנחנו הורגים את האנשים האלה".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסתי  On 14 בדצמבר 2008 at 21:59

    אולי זו הסיבה שיש כאלו אחד בעשור, שלושה בדור ו… זהו?

    יוצא מן הכלל היקס זצ"ל, פשוט יוצא מן הכלל. אפשר להזמין גם פוסט על לני ברוקס?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: