על הבעיה בקונספירציות: כמה סיבות לחשוב שנית לפני שמאמצים תיאוריית קונספירציה

הטקסט פורסם לראשונה במגזין העין השביעית.

כבר הרבה זמן שאני מנסה להתחמק מלכתוב על גל תיאוריות הקונספירציה ששוטף את האינטרנט בחודשים האחרונים. יש לי הרבה חברים שמאמינים בדברים האלה, ויצא לי כבר לראות איך מי שבא להפריך תיאוריות כמו ה-5G מופצץ בתגובות עוינות ומואשם בהיותו "סוכן." לא בדיוק סוג השיח שמתחשק לי להכנס לתוכו. ניסיתי גם מתישהו במהלך הקורונה לכתוב משהו בנושא קונספירציות וכשנתתי לבת הזוג לקרוא אותו היא אמרה שיוצא לי שם טון שיפוטי ואולי עוין שכנראה שיקף את תחושות התסכול שלי על זה שאני נדרש להתמודד שוב עם הנושא. "הרי כתבתי כבר על הנושא של תיאוריות קונספירציה לפני יותר מעשור, כשהן היו עדיין חמודות יותר ומזיקות פחות, אז למה אני צריך להתמודד עם הנושא הזה שוב?!" ניסיתי לחשוב איך אני כותב על תיאוריות קונספירציה ממקום של דיבור נכון, שלא יוצא מכעס אלא משותפות ואהבה. לא הצלחתי. עזבתי את זה שוב.

אבל הגל לא שכך. וככל שהזמן  עבר וראיתי שחלק מהחברים שלי בפייסבוק יוצאים באומץ נגד גל תיאוריות קונספירציה הרגשתי שאני גם לא יכול לפטור את עצמי מעול ההתייחסות לאחת התופעות התרבותיות המטרידות יותר של התקופה הנוכחית. תפיסות קונספירטיביות הן מאפיין מהותי של הרגע התרבותי הזה והאתגרים שלו. להתעלמות מהן יש מחיר גבוה מדי. למרות שהן בן שיח מאתגר, הוא דורש מחשבה ותשובה מעמיקה.

קשה לצאת ולהתרות מפני תיאוריות קונספירציה ואוהדיהן, ולא רק מפני שיש לי לא מעט חברים שמשחקים תפקיד פעיל בשיח הזה, או מפני  שכשאתה עושה זאת אתה מסומן במהרה כפתי, ריאקציונר או אפילו סוכן. יש בעיה בסיסית יותר בפניה נגד שיח הקונספירציות, משום שכפי שהצביע אורי פריימן לא ניתן לשלול תיאוריות קונספירציה באופן קטגורי. היו לנו בהיסטוריה קונספירציות מאומתות. בתחום המחקר המקצועי שלי נדרשתי לקרוא ולכתוב על קונספירציה שהתפוצצה יותר מ-20 שנה לאחר תחילתה בשימועים לקונגרס: מעורבות ה-CIA בניסויי סמים סודיים שנערכו על אזרחים אמריקאים ללא הסכמתם. קשה לצאת נגד תיאוריות קונספירציה באופן קטגורי, כי לא ניתן לשלול קטגורית את קיומן של קונספירציות, כמו שלא ניתן להוכיח שאין לך אחות. אבל גם האופציה השניה של עימות ומפגש ענייני עם כל אחת מהטענות של חובבי קונספירציות היא בעייתית. יש אינסוף תיאוריות קונספירציה (בנושא הקורונה, קצת כמו  ביחס לאמונה במושג האלוהים הכיתתי שמקדמות דתות שונות ניתן לזהות כשל בסיסי מעצם ריבוי הדעות הסותרות. אלה טוענים שהסינים ייצרו את הנגיף, ואלו שטוענים שאלו האמריקאים, המוסלמים, חברות הסלולר, חברות הפרמה ועוד ועוד, אז ברור שלכל הפחות רובם הגדול טועים). הניסיון לבדוק כל אחת מהן ולהפריך אותן אחת אחת הוא לא רק מתיש וגוזל זמן רב, הוא גם מוביל את האדם בבטחה לעבר משולש ברמודה של חצאי עובדות, צללים ופרנויות שמאפיין את יקום הקונספירציה – ושלי אישית אין שום חשק להכנס אליו.

אבל פטור בלא כלום אי אפשר, וחשתי עצמי נדרש לכתוב על קונספירציות, אף שאין לי יכולת לשלול אותן קטגורית או להפריך אותן באופן פרטני. ולכן אני  רוצה להקדיש את החיבור הזה לניסיון להצביע על כמה מהבעיות המובנות שאני מוצא בשיח הקונספירציות בלי להתייחס לאף קונספירציה באופן ספציפי.

הבעיות בקונספירציות

כדי להתחיל להבין את הפופולריות והבעייתיות של קונספירציות בתקופה שלנו אפשר לאמץ את גישת Follow the money ולהתחיל בשאלה, מי מרוויח כאשר השיח הציבורי מתפורר לחתיכות של קבוצות המחזיקות בתיאוריות מוקצנות ובתפיסות בלתי ניתנות לייישוב של המציאות. לתיאוריות קונספירציה יש שימושים פוליטיים מובהקים. הן יעילות למדי כדי להחליש אמון במדינה, במוסדות רשמיים ולסכסך בין קבוצות וציבורים. בעידן של פייק-ניוז שמופצים על ידי בוטים וסוכנים של מדינות טוטליטאריות, תיאוריות קונספירציה שימושיות במיוחד על מנת להחליש דמוקרטיות, לזרוע בהן סכסוכים ולהציג את השיח הדמוקרטי כפגום מבסיסו. (כאן יתנגדו אנשים מסוימים ויאמרו שאנחנו כבר מזמן לא חיים בדמוקרטיה ואני אסכים שאנחנו לא חיים בדמוקרטיה טהורה כי כזו אינה קיימת בשום מקום. דמוקרטיה היא ספקטרום, שמאפשר לנו להיות אסירי תודה על כך שהדמוקרטיה שלנו עדיין דמוקרטית יותר מזו ברוסיה או בסין). בעידן הפייק ניוז וה"פוסט אמת" תיאוריות קונספירציה משמשות לעיתים קרובות כנשק זול וקל של משטרים טוטליטארים וגורמים אחרים כנגד ציבורים דמוקרטים. קל ופשוט יותר להראות את הקשר בין תיאוריות קונספירציה שונות לבין הקרמלין (ומשטרים סמכותניים אחרים) מאשר להוכיח את תיאוריות הקונספירציה עצמן. תיאוריות קונספירציה מציירות תמונה קודרת של עולם מושחת הנשלט על ידי כוחות אפלים. האירוניה היא שבמקרים רבים הן מיוצרות ומקודמות על ידי גורמים אפלים שמרוויחים מכך שאנשים יאבדו כל אמון במערכות הדמוקרטיות ויפתחו ציניות כלפי כל מאמץ פוליטי "קונבנציונלי" לשינוי או רפורמה.

וזה מוביל אותנו לאירוניה השניה של תיאוריות הקונספירציה. מאמיני תיאוריות הקונספירציה מציירים את מי המתנגדים אליהם כפתיים נאיבים שלא התעוררו מהחלום. כבר נכתב לרוב על תחושת העוצמה, והידע המוסתר שתיאוריית הקונספירציה מעניקה למי שאימץ אותה. כמו במקרה של כתות, תיאוריות קונספירציה נותנות למאמינים בהן את התחושה שהם חכמים יותר. הם יודעים בזמן שכל השאר הולכים באפלה. (וכמובן הן מעניקות למאמינים תחושת משמעות, סדר והיגיון). האירוניה היא שתיאוריות קונספירציה חבות את הצלחתן הרבה לנאיביות של מי שמאמצים אותן. תיאוריות קונספירציה מבקשות ליצור סדר בינארי ופשוט יותר בעולם מורכב, מלא אינטרסים, בריתות ופגמים. הן מאפשרות למאמינים לייצר תמונת עולם מנכיסטית של ניגודים: של טובים ורעים, בני חושך ובני אור. אלא שכדי לייצר את התפיסה הפשוטה יותר הזו הן טוות רשת ענפה וספקטקולרית של עובדות, חצי עובדות, רבעי עובדות ושקרים גמורים. תיאוריות קונספירציה נכשלות באופן ספקטקולרי במבחן התער של אוקאם – הן מוצאות שוב ושוב הסברים נפתלים, מלאי חורים ומחוסרי היגיון לשאלות שיש עליהן תשובות פשוטות ומושכלות הרבה יותר. הפגם הבולט ביותר שתיאוריות קונספירציה כושלות בו שוב ושוב הוא ההנחה התמוהה (והפאראנואידית בהגדרה) שניתן לקיים קונספירציה חובקת עולם ומרובת משתתפים לאורך תקופה ארוכה מבלי שגורמים שונים בברית הקונספירציה יסתכסכו זה עם זה, יפנו זה מול זה, ידליפו או ילשינו. שאם חברות הפארמה רוצות לדחוף לנו חיסונים הרי שכל השאר הגורמים הרבים מספור שמפסידים ממשבר הקורונה עוברים לדום, ושאר העולם כולל את כל שאר התאגידים, הממשלות וכל סוכנויות הביון של כל המדינות בעולם מהמוסד ועד ה-MI6 כולם אידיוטים שלא עלו על המזימה או משת"פים שפועלים בשירות חברות הפארמה (שיש להן בכלל מוצרים אחרים עם מודל רווחים מוצק הרבה יותר מחיסונים!). התיאוריה הזו גם חושפת הבנה פשטנית להחריד של העולם: כאילו מישהו יכול לשחרר לעולם משהו כמו נגיף הקורונה מתוך בטחון גמור לגבי ההשפעות של הדבר הזה על מערכות גלובליות סבוכות לאורך חודשים ושנים קדימה, ובלי לחשוש שבסופו של דבר יהיה זה ראשו שלו שיערף.

וזה מוביל אותנו לבעיה נוספת ומטרידה עוד הרבה יותר של תיאוריות קונספירציה – היחס ההפוך שמתקיים לעיתים קרובות בינן לבין פעולה פוליטית ומודעות פוליטית. העולם אכן מלא בגורמים חורשי רעה שמבצעים זוועות שיש להתקומם כנגדם, אלא שהזוועות הללו, בניגוד למה שמציירים חובבי הקונספירציה, גלויות לכל ופרוזאיות בהרבה. הן עוברות בדיונים  פרלמנטריים ומדווחות על ידי עיתונאים מסורים שנאבקים כדי להמשיך למסור מידע מהימן בעידן של פייק ניוז ושל קיצוצים אכזריים לאורכה ולרוחבה של התקשורת החוקרת שנובעים מהעדר נכונות מייאש לשלם על עיתונות עצמאית ורצינית שפעילותה הכרחית על מנת לשמור על שיח ציבורי ודמוקרטי תקין ומבוסס עובדות. תיאוריות קונספירציה מתעלמות מאנספור סוגיות מבניות מוכחות, מתועדות שנחקרו לענפה, אבל סקסיות פחות ולכן מעניינות פחות. במובן הזה הן מסיטות את תשומת הלב מעוולות מוכחות שאנחנו מתעלמים מהן משום מה לעוולות ספקולטיביות וסנסציוניות.

מעבר לכך, תיאוריות קונספירציה מתעלמות, מזלזלות ומגחיכות את פעילות הקודש המסורה שמבצעים לא רק עיתונאים אלא גם פעילי זכויות אדם, פעילים חברתיים  ופעילים פוליטיים ברחבי העולם. הפעילים "הקונבנציונלים" האלה מצויירים כאן כפתיים במקרה הטוב או משת"פים במקרה הרע. מעניין לציין, בהקשר זה שבקרב אותם אקטיביסטים פוליטיים מסורים שאני מכיר אני מוצא בדרך כלל עניין מועט בתיאוריות קונספירציה, ולהפך, בקרב חובבי קונספירציות מוצאים לרוב רקע של חוסר מעורבות פוליטית לאורך השנים. התיאוריות הללו קורצות במיוחד בדיוק לאותם אנשים שבמשך שנים חמקו מעיסוק בפוליטיקה כי זה משעמם, מייגע, מרגיז או "בתדר נמוך." תיאוריות קונספירציה מאפשרות לעקוף את כל הפגמים המייאשים הללו של מעורבות פוליטית של ממש שהיא כידוע מורכבת, מתישה ומתגמלת הרבה פחות מאשר להצביע על איזשהו ד"ר רשע ולצעוק גוועלד!

מהבחינה הזו תיאוריות קונספירציה מתבררות כצורה הגרועה והממאירה ביותר של אקטיביזם הקליקים והכורסה של הרשתות החברתיות. הן מגלמות עצלנות אינטלקטואלית וחוסר נכונות להתמודד עם העולם על מורכבויותיו. יותר מכך, ההופעה שלהן כחלק משיח "רוחני" במסגרת מה שזכה לכינוי "קונספירוחניות" היא תעודת עניות לשיח הרוחני בן זמננו. מהבחינה הזו התיאוריות הללו הן פרי הביאושים של עשרות שנים של מגמות אנטי-אינטלקטואליות במסגרת קהילות רוחניות וניו-אייג'יות. יתר על זאת, על אף שהן מעניקות לאוחזים בהן תחושת ייחוד וידע כשל חבר בכת האיסיים במאה הראשונה, תיאוריות קונספירציה לא מרבות אהבה וסולידריות ותודעת אחדות המכילה את הריבוי אלא כעס, מרמור, חוסר אמון ותודעת אנחנו והם. בתור מי שעולם הרוח והרוחניות יקר לו, השגשוג של התיאוריות הללו בקרב המילייה הרוחני היא בעיני דבר מטריד שעוד ידרוש חשבון נפש עמוק בקרב הקהילה הרוחנית.

במקום קונספירציות

הדבר האחרון שהטקסט הזה רוצה לעשות הוא לגרום לקוראים לוותר על הניסיון להבין את העולם או להלחם למענו. הוא גם ממש לא רוצה לומר שהכל בסדר. יש בעיות מחרידות בהתנהלות חברות הפארמה, ויתכן שגם בקרינה שמפיצים המכשירים האלקטרונים שלנו – אבל יש דרכים לחשוב ולחקור את הדברים הללו בלי לזלוג לגנוסטיקה של בני אור ובני חושך, ולתיאוריות קונספירציה חובקות כל. יש כתיבה רצינית שמתארת בצורה עמוקה, רגישה וחומלת את צרותיו ומכאוביו של הכוכב הסובל שלנו על כל תושביו. היא פשוט דורשת מאיתנו  לצאת רגע מספירת המדיה הממאירה של הרשתות החברתיות על הסנסציוניות והמיידיות שלהן, ולטפח הרגלי מידע וחשיבה ביקורתיים ואסטרטגיים יותר.

אי אפשר לבטל את כל המזימות האפשריות בעולם בהנף עט. יש אנספור מזימות אפשריות והעולם אכן מלא במעשי עוולה שחלקם נערכים במעשה תחילה. הקו בין תיאוריות קונספירציה שיש להשליך לפח האשפה לבין עוולות שיש לחקור אותן ולהתריע בפניהן הוא דק ולא תמיד ברור. מהבחינה הזו תיאוריות קונספירציה מציגות אתגר אמיתי שלא ניתן לפטור אותו בקלות. המגננה הטובה ביותר בפני תיאוריות קונספירציה היא עיתונות חוקרת ומתפקדת, שיח ציבורי סקרן וחי, ומנה בריאה של חשיבה ביקורתית. אלו המקומות שמתוכם צריך להתחיל ולפעול כדי לבנות חברה טובה יותר.  קל להבין את המשיכה הקיימת בתיאוריות קונספירציה. הן מציעות סיפוק מהיר עם אשמים מיידים, אבל הן לא באמת לא יכולות להציע לנו משהו טוב יותר, והן לא יכולות להחליף את המאבק הסיזיפי, הארוך, המייגע לעיתים אבל גם המשמעותי והנאצל של עבודה סבלנית לתיקון עולם.

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יצחק  ביום 24 במאי 2020 בשעה 5:40

    תודה על מילותיך הבהירות.
    שמחתי לקרוא קול שפוי שמייצג את מחשבותיי בתקופה האחרונה.

  • עומר  ביום 25 במאי 2020 בשעה 7:50

    צ'רלס אייזנשטיין, במאמר הנבון שלו על הוירוס, מקדיש גם פרק לנארטיב הקונספירציה:

    True or false, the idea that the epidemic is some monstrous plot perpetrated by evildoers upon the public is not so far from the mindset of find-the-pathogen. It is a crusading mentality, a war mentality. It locates the source of a sociopolitical illness in a pathogen against which we may then fight, a victimizer separate from ourselves. It risks ignoring the conditions that make society fertile ground for the plot to take hold. Whether that ground was sown deliberately or by the wind is, for me, a secondary question.

    https://charleseisenstein.org/essays/the-coronation/

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: