טכנומיסטיקה

בגלריה של הארץ התפרסמה היום כתבה שהייתה אמורה להיות הכתבה השישית בסיכום העשור שלי לעולם הטכנולוגיה, אבל איכשהו נשמטה מהסדרה בעקבות שיקולי לו"זים כפי שהדברים הללו קורים ופורסמה עכשיו בגרסה קצת שונה. להלן הגרסה המלאה של הכתבה המקורית.

"דמיין לעצמך שאתה יוצא מהעבודה. השעה שתיים בצהריים ואתה ממש רוצה לאכול. אתה פותח את האפליקציה הסלולרית שלך שכמובן מסונכרנת עם פייסבוק וטוויטר ויודעת איפה אתה נמצא. האפליקציה הזו יודעת לומר לך שיש לך בסביבה 18 בחורות, מתוכן 8 שתחומי העניין שלהם בפייסבוק דומים לשלך ושעימן אתה חולק חברי פייסבוק משותפים. אחר כך המערכת אומרת לך, בהתבסס על ידע קודם שלה, כמה מהן פנויות, כמה מהן נראות בסגנון שאתה אוהב ולבסוף מודיעה לך איפה הן יושבות כרגע."

התרחיש שתואר מעלה נמצא מעבר לפינה לטענת ד"ר אשר עידן יועץ ומרצה למדיה חברתית-שיחתית בארגונים וארד איקוקס שותף ומנהל מקצועי בחברת דהפיוז'ן ומרצה בלהב, הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב. הסיבה שתחזית זו לא נשמעת מופרכת היא מכיוון שהיא מבוססת על שורה של טכנולוגיות שקיימות ונמצאות כבר בשימוש. "עד היום הטכנולוגיה הייתה בשלב של פיתוחים" אומרים השניים "העניין היה הברזלים של הטכנולוגיה. עכשיו המרכז הוא אגרגציה של טכנולוגיות: השילוב בין רשתות חברתיות כמו פייסבוק, יוטיוב וכל מה שמאפשר לך להעלות מידע סוציאלי לרשת, לבין כל טכנולוגיות הריל-טיים ווב כמו צ'טים וטוויטר לבין טכנולוגיות מבוססות מיקום. אלו להערכתנו הדברים שיובילו את העולם ב-4-5 השנים הקרובות."

"האלגוריתמים של המערכות הללו יזינו אותנו במידע ויחסכו לנו את ההתעסקות בחיפושים שאינם רלבנטיים אלינו ספציפית." אומרים השניים "אנחנו עושים מליוני החלטות ביום, והמטרה היא לצמצם את מספרן רק לחשובות באמת."

הרשת שהיא הכל

 

Augmented Reality. אינטרנט שמולבש על פני המציאות, ולא לשכוח את הפרסומות.

האינטרנט של העשור השני של המאה ה-21 צפוי להיות שונה משמעותית מהרשת כפי שהיא מוכרת לנו כיום, שלא במפתיע בהתחשב בכך שהאינטרנט העכשווי של פייסבוק ויוטיוב שונה מאוד מרשת דפי הטקסט הסטטיים שהייתה לנו בסיום העשור הקודם. בעוד מחשוב ממשיך להפוך זול וזמין יותר, צופים רוב המומחים כי האינטרנט תחדול להיות רשת מבודדת מהעולם שאליה אנחנו ניגשים מהמחשב האישי, ותהפוך לרשת האופפת אותנו בענן המורכב מכל הדברים כולם.

"אנחנו עומדים בפני מהפכה שתוביל לחיבור מהיר ותמידי של אינטרנט בכל מקום ולכל מכשיר אלקטרוני שיהיה זקוק לכך." טוען אמנון כרמל אמנון כרמל, איש הייטק, בלוגר וחוקר בתחום העתידנות והטכנולוגיה "לדוגמה ה-GPS שיש לרבים מאיתנו ברכב יוכל להתעדכן בזמן אמת בדיווחי תנועה. האפשרות הזו קיימת כבר היום כמובן, אך היא מסורבלת ודורשת מודם אלחוטי שהתקשורת דרכו יקרה ולכן גם מדודה ודורשת בדר"כ הפעלה ידנית כלשהי. בשנים הקרובות האינטרנט יהפוך בהדרגה לזמין בכל מקום ובכל עת. כתוצאה מכך נפסיק להתייחס לאינטרנט באופן המקובל כיום ונתייחס יותר אל היישומים שלו. כפי שבעבר הייתה התייחסות רבה לחשמל כקונספט עצמאי, ואילו כיום אנחנו לרוב לא מתייחסים ל'חשמל' בפני עצמו אלא למכשירים שמתחברים לרשת החשמל ולשימושיהם השונים."

"רבים חושבים שהדור הבא של הרשת הוא האינטרנט של חפצים, מה שנקרא Internet of things" אומר ד"ר אהרן האופטמן, חוקר בכיר במרכז לחיזוי טכנולוגי, אוניברסיטת ת"א. "כל זה מהווה חלק מתפיסה רחבה שנקראת Ambient Intelligence ושאני מכנה אותה בעברית 'בינה אופפת'. הרעיון הוא שאנחנו נהיה מוקפים במגוון גדול של מכשירים "חכמים", חיישנים, אקטואטורים ומסכים שכולם מרושתים ומחוברים ויוצרים אינטרנט של חפצים ושירותים, במקום אינטרנט של דפי מידע, כפי שהוא מוכר לנו היום."

אתה יכול לתת דוגמה?
"נניח שאתה מצחצח שיניים בבוקר והמראה חכמה, ומברשת השיניים חכמה. במהלך הצחצוח מברשת השיניים שלך מגלה לפתע שיש לך בעיה בשן. היא מתקשרת עם המחשב ששואל אותך אם אתה רוצה שיקבע לך תור לרופא. זה כמו הבית החכם, אבל בגרסה מתקדמת יותר שבה הרבה מאוד חפצים, הן בבית והן מחוץ לבית, מחוברים לרשת. מדברים גם על שבבי RFID (תגי רדיו) שימצאו על כל מוצר במקום ברקוד וגם על בעלי חיים וצמחים וידעו בדיוק מתי כל כבשה רעבה ומתי כל צמח צריך מים. האינטרנט של חפצים טומן בחובו אפשרויות מאוד מעניינות שקשורות לבריאות, חקלאות, תקשורת, תחבורה ומסחר למשל."

האינטרנט של הדור הבא יהיה מעין ישות אחת, טכנולוגיה המקיפה וחודרת את כל הדברים כולם. מעין אובייקט אולטימטיבי יודע כל ושרוי בכל. "הענן יהיה ישות טכנולוגית שנמצאת בכל מקום" אומרים אקיקוס ועידן "מאינטרנט של מודמים שעושים צלילי חיוג מעצבנים, האינטרנט הופך לענן סוציאלי שהתפקוד שלו מאחד תודעות בעולם, ומסנכרן את התודעות אחת עם השניה."

"אני אתן לך דוגמה" אומר אקיקוס, "כל יום שני אני משחק כדורגל, אני חוזר מהמגרש בחמש בערב ומשגר סטטוס בואו לאכול איתי. ותמיד יש מישהו שבא לאכול. אז אפשר לראות את זה כאילו שמתי סטטוס ומישהו הגיב לי אבל בעיני זה משהו אחר. שלחתי סוג של פינג, סוג של אות למערכת הסוציאלית, והיא ידעה להחזיר לי בדיוק את מה שאני צריך."

הופעת האינטרנט ביצעה פרסונליזציה למדיה. מאמצעי תקשורת המוניים כמו רדיו, טלוויזיה ועיתונים, ששידרו מידע אחד לקהל בלתי מובחן, עברנו לרשת מבוזרת שמותירה לגולש את הבחירה בשאלה, למה הוא רוצה להחשף. בעשור האחרון האיצו התפתחויות נוספות את מגמה הפרסונליזציה: הבלוגים ושירותי הרסס שאפשרו לנו לסנן בצורה יעילה יותר ולהתעדכן במידע ספציפי שמעניין אותנו וגם אתרי רשתות חברתיות שריכזו את תשומת הלב שלנו במעגל החברתי הקרוב שלנו. האפקטים של שינויים אלו מגיעים בימים אלה עד הגרעין של הרשת, במנוע החיפוש של גוגל אשר שואף לאחרונה להכליל תוצאות סוציאליות במנגנון החיפוש שלו. בדצמבר האחרון כבר שינתה גוגל את החיפוש שלה כך שיעניק למשתמש תוצאות מותאמות אישית על בסיס היסטוריית החיפוש שלו. בכך חוזקה עוד יותר הנטיה הסובייקטיבית של הרשת. כל חיפוש מניב תוצאות אחרות, בהתאם למי שמחפש. לכל גולש יש יקום אחר משלו.

על פי אקיקוס ועידן ימשיך החיפוש ברשת ויהפוך לאישי וסוציאלי יותר. "לא מזמן הייתי צריך לצאת מהבית וראיתי שהתפרסמה במזבלה כתבה על 25 הקמפיינים המוצלחים ביותר של המדיה החברתית." מספר אקיקוס "כשיצאתי מהבית ראיתי בפייסבוק שאחד החברים שלי פרסם את הכתבה במזבלה ובסוף קראתי אותה מהנייד. הענן הסוציאלי ידע לכוון אותי בדיוק למה שהייתי צריך. הוא ידע להתאים לי את הלינק בפייסבוק של אדם שאני אוהב לקרוא אותו. כבר היום פייסבוק מציג לך בעיקר את העדכונים של האנשים שאתה מבקר להם בכרטיס. לפי ההתנהגות שלי פייסבוק יודע את התוכן שבו אני מעוניין וזה גם מה שיקרה לחיפוש. בסופו של דבר אדם שרוצה לשמור על שפיות לא רוצה לדעת כל דבר שקורה במדינה. לך בתור אדם יותר חשוב איך מרגישים אבא ואמא שלך, כך שמתבצעת התכנסות לדברים שמעניינים אותך ורלבנטיים לחיים האישיים שלך, ואין בזה שום דבר רע."

"הענן ידע להגיש לי את התוכן על פי מידע סוציאלי על מה שמעניין אותי ולא דווקא על פי החיפושים האקטיביים. ברמה של החיפושיים האקטיביים, אחת ההתפתחויות שכולם מדברים עליה זה החיפושים הסמנטיים, שמהווים חלק מנושא הרשת הסמנטית [פרוייקט שאותו מוביל טים ברנרס לי, ממציא הרשת, המבקש לכלול ברשת שכבה נוספת של מידע סמנטי ואשר נחשב כבר שנים לדבר הבא – ע.ה.]. לדעתנו, העתיד יהיה השילוב של החיפוש הסמנטי והחיפוש הסוציאלי." 

ממשקי משתמש

 

ממשק החוש השישי. בקרוב אצלנו?

ממשקי משתמש הם תחום שלא עבר טלטלות רבות  ב-40 השנה שחלפו מאז שהמציא דאגלס אנגלברט את הממשק הגרפי מבוסס העכבר-מקלדת. אבל גם כאן הורגשה תכונה מיוחדת בשנים האחרונות, עם חדירת האייפון ועם הופעתו המתקרבת של האייפד, מחשב הטאבלט החדש של אפל, שאמור לא רק לחולל מהפכה באופן שאנחנו צורכים מדיה כמו רשת, סרטים וספרים, אלא גם להפוך את מסך המגע לחווית מחשוב עיקרית בשנים הבאות.

"את השינויים שקורים בתחום הממשק נראה בקרוב באייפד של אפל" חוזים אקיקוס ועידן, "אבל טכנולוגיות הטאץ' יהיו רק פתרון ביניים. להערכתנו הדברים יתקדמו בהמשך לקראת הפתרון שהציגו ה-MIT Media Lab בפרויקט החוש השישי שלהם: מערכת שמתחברת לאינטרנט הסלולרי, יושבת במין שרשרת על הצוואר ויש לה כמה פוקנציות כמו צילום ואגירה של מידע; ושידור של מידע על קיר או כל משטח חלק, כך שהמשתמש ממש יכול לעבוד עליו. לדוגמה אם תלך לסופר המערכת תדע לקרוא את הברקוד של המוצר שאתה רואה עכשיו ולומר לך אם המוצר הזה פוגע בסביבה, מה המחיר שלו לעומת מוצרים מתחרים, ולמשל שאתה יכול להשיג את המוצר הזה ב-30% הנחה במקום הזה והזה."

"הטכנולוגיה שתכנס עוד 4-5 שנים תהיה אוגמנטד-ריאליטי" חוזים השניים "חמש שנים מהיום ישב לך צ'יפ במשקפיים וכשתעבור ברחוב ליד מישהו שמוכר לך המערכת מיד תקפיץ את השם שלו או נניח, אם החלטת שאתה לא רוצה קשר איתו, היא תחסום לו את האפשרות לזהות אותך בסביבה."

הטכנולוגיה העתידנית הזו תהפוך את המסכים לחלק קבוע מהנוף הנשקף למבט שלנו. כך על פי האופטמן: "המשקפיים הללו, שיהיו מבוססים על לייזר שמקרין תמונה ישר על הרשתית, ייצרו תחושה של מסך וירטואלי שמרחף חצי מטר מול העיניים ומקרין תמונות טקסט או וידאו תלת-ממדי באיכות טובה."

אבל האפשרות מרחיקת הלכת ביותר בתחום הממשקים היא ללא ספק ההתמשקות הישירה של המח והמחשב. על פי כרמל "ה-BMI, ממשק המוח-מכונה הוא כיוון נוסף שיהפוך לנפוץ יותר בשנים הקרובות. כבר כיום קיימות מערכות שמאפשרות שליטה בסיסית במחשב בעזרת מכשיר דמוי EEG שקורא אותות חשמליים מהמוח ומאפשר שליטה מסוימת במחשבים, טלוויזיות ואפילו משחקי מחשב. זה יהיה שימושי מאוד לנכים וישמש כגימיק במקומות אחרים אבל לדעתי עדיין לא יגיע לרזולוציה מספקת לשליטה עדינה כגון השליטה שמאפשר עכבר, ולכן אני לא חושב שה-BMI יהפוך לאמצעי קלט עיקרי בעשור הקרוב."

לעומתו, ממשק אחד, מסורתי הרבה יותר, שהפופולריות צפויה לצלול בחדות בעשור הקרוב הוא הספר המודפס. "עוד יהיו ספרים בעוד עשר שנים, אבל ללא ספק מדובר על סופו המתקרב של הספר מנייר ואני אומר זאת בצער רב." אומר כרמל "יואב קוטנר אמר בזמנו בעקבות העליה של ה-CD: 'התקליט מת ויש לי 15,000 גוויות בבית'. לי יש כמה מאות גוויות של ספרים בבית. אני עדיין לא מחליף את הספרים מנייר אבל היום הזה מתקרב והלך. אין מה לעשות – יש יתרונות אדירים לספרים דיגיטליים מבחינת מקום, גיבוי, יכולת עריכה וחיפוש, היפרלינקים, אפשרות למידע נוסף, תמונות וקטעי ווידאו ועוד ועוד. הספר הדיגיטלי עדיין בחיתוליו אבל צפוי לו עתיד מזהיר. הרעיון של הנייר הדיגיטלי שצורך אנרגיה מועטה מאוד, אינו מעייף את העיניים ומאפשר הצגה של טקסט קריא וברור יהפוך בעוד כמה דורות של מכשירים (לא יותר משנים בודדות) את הספר הדיגיטלי לפריט חובה בכל בית."

"להערכתנו הספר ישאר בעיקר בתור משהו אמנותי. הוא יבוא הרבה יותר מהחיבור הרגשי." אומרים אקיקוס ועידן "כלומר כשאתה יושב לקרוא ספר, זה יהיה ברור שאתה עושה באופן מוצהר משהו יוצא דופן, מוציא עצמך משטף המידע ויושב לקרוא ספר. לתת למישהי ספר יהיה כמו לתת לה זר פרחים מקסים וריחני." 

העולם של 2019 יהיה מרושת וממוחשב בהרבה מזה של 2009, על כך מסכימים כל המרואינים. יהיו בו הרבה אפשרויות חדשות אבל גם לא מעט סכנות חדשות. "אני חושב שכל ההתפתחויות הלו טובות למין האנושי ולנו כבני אדם" טוען אקיקוס באופטימיות מעוררת קנאה "זו ההתפתחות הטבעית של היקום, ולא משהו שבני האדם יצרו. כל ההתפתחות של האבולוציה היא מקופים, לקופים סוציאלים שיוצרים טכנולוגיה ואז מטכנולוגיה, לטכנולוגיה סוציאלית ועכשיו אנחנו נמצאים לקראת השלב הבא שיביא משהו חדש לחלוטין. אני חושב שיחד עם ההתכנסות לקהילות נחזור להתכנסות לרגשות האמיתיים שלנו והאגו יתפורר אט אט. כל ההתפתחות של הטכנולוגיה היא לא בשביל להרחיק אותנו מעצמנו אלא לקרב אותנו לעצמנו." אשרי המאמין.

ביקורת ספרים שפרסמתי אתמול במוסף הספרים של הארץ על ספרו המאוד מעניין, משעשע מעורר ומחשבה ובעייתי של דיוויד לוי, "אהבה וסקס עם רובוטים".

ספרו של דיוויד לוי אהבה וסקס עם רובוטים פותח בהקדשה "ל'אנתוני', סטודנט MIT אשר ניסה להתחבב על בנות המין השני, אך גילה שהוא מעדיף לנהל מערכות יחסים עם מחשבים". אהבה וסקס עם רובוטים אכן מציג את מה שעשוי להיות חלומם הרטוב של גיקים ואולי אנשים נוספים בעולם שבו יחסים בין בני אנוש הולכים והופכים מתווכים על ידי טכנולוגיות תקשורת ושבו פטישיזם לגאדג'טים הולך ותופס את מקומן של מערכות יחסים בין אנושיות. בו בזמן, הוא עשוי להחריד רבים אחרים בחזון שלו לטכנולוגיזציה ומכאניזציה של הסקס והאהבה.

לוי חוזה בספרו עולם שבו אנשים עושים סקס עם רובוטים, מתאהבים ברובוטים ומתחתנים עם רובוטים. עולם שבו תיכוניסטיות יוצאות לדייטים עם רובוטים ושבו רובוטים הופכים לחברים ולמאהבים מושלמים. הרעיונות הללו עשויים להשמע מופרכים עד גבול ההזויים, אולם למרות שמו הסנסציוני אהבה וסקס עם רובוטים הינו ספר מעמיק, מלומד ומנומק. לוי, שסיים לאחרונה את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת מאסטריכט בנושא של היחסים בין רובוטים לבני אדם, מנתח בספר בצורה מדויקת ורבת אבחנות את האופן שבו היחסים בינינו לבין המכשירים הטכנולוגיים שלנו הולכים והופכים הדוקות יותר. הוא מתבסס על מגוון רחב של מחקרים פורצי דרך מהשנים האחרונות המציעים שיחסים בין בני אדם למחשבים אינם דבר פשוט כפי שנדמה תחילה וכוללים בין השאר ערכים כמו נימוס או חברות שאנחנו בדרך כלל מאמינים שקיימים רק בקשר עם בני אדם.

לוי מחלץ מתוך כלל הנתונים מגמה של האנשה ההולכת וגוברת שאנחנו מבצעים לטכנולוגיות שלנו ככל שהן מתפתחות. בעוד הרובוטים הראשונים היו רובוטים תעשייתיים, לא יותר ממתקני ייצור אוטומטיים, הרי שהדור הרובוטים הבא, רובוטי שירות (לדוגמה רובוטים לניקיון, נשיאת עגלות דואר וכו') מציינים עליית מדרגה באינטראקציה בין רובוטים לבני אדם. חיות מחמד רובוטיות, ורובוטים מטפלים (לקשישים ולטף) מהסוג שמיוצר כיום הם השלב האחרון באינטימיות המתגברת בין האדם למחשבים שלו. הצעד הבא, על פי לוי הוא רובוטים לאהבה ולסקס.

זו קפיצה מרחיקת לכת למדי, ועל מנת להראות כיצד רובוטים עשויים להפוך למושאי התשוקה שלנו לוי מקדיש עמודים רבים למחקרים הבודקים מדוע בני אדם מתאהבים או נמשכים לבני אדם אחרים. הוא סוקר בצורה מדוקדקת את האופנים שבהם רובוטים עתידיים ילמדו להתחבב עלינו ולעורר את תשוקתנו. זהו אחד החלקים המשובחים בספר, משום שדווקא מתוך הנסיון לבצע אלגוריתמיזציה של האהבה ורובוטיזציה של הסקס, מאיר לוי מזווית מרתקת את התקשורת בין בני אדם ומציג מעין אתולוגיה של האהבה והמין האנושיים.

בסופו של דבר, מציע לוי, יהיו בידינו בשנת 2050 רובוטים ו"רובוטיות" אינטיליגנטיים שנוכל לעצב את המראה החיצוני והאופי שלהם בהתאם לרצוננו. אנחנו נוכל לא רק לקבוע את גודל וצורת איברי המין של הרובוטים הללו, אלא גם להזין לתוכם את כל הידע הקיים בקאמה סוטרה ובספרים אחרים על מנת להפוך אותם לסופר-מאהבים. בכך תגיע אולי לשיאה הקומודיפיקציה של האהבה, הפיכתה של האהבה לסחורה – "הרובוט שלך" כותב לוי "יגיע מבית החרושת מכוון לפי הפרמטרים שהזמנת, אולם תמיד אפשר יהיה להוסיף עוד הערצה, עוד תשוקה או פחות, בהתאם למצב רוחך לרמת האנרגיה שלך". לסקסבוטים מהסוג הזה יהיו עוד יתרונות רבים כמו ירידה בהריונות העשרה, בהפלות, במחלות המועברות דרך מגע מיני ובפדופיליה.

אך יש בעיה בעולם הטכנואוטופיסטי שלוי מתאר בספרו. כדאי לציין קודם כל את העובדה שהחזון של לוי נסמך על ציפיה לפריצות דרך משמעותיות בתחום האינטיליגנציה המלאכותית. למרות שתחזיותיו של לוי אינן בשוליים הסהרוריים של התחזיות בתחום הטכנולוגיה, כאשר עוסקים בתחום כמו בינה מלאכותית חזקה, שבו אופיינה ההתקדמות הטכנולוגית באיטיות, יש לקחת אותן בערבון מוגבל.

אולם גם גם אם נקבל את ההיתכנות הטכנולוגית של חזונותיו של לוי, נותרת עדיין איזושהי תחושה שכל הנסיונות המדעיים לתכנת את האהבה עשויים לקרוס בקול גדול למול הקפריזיות והשרירותיות שמאפיינות את האהבה האנושית. האם רובוט שימלא את כל משאלותינו כרצוננו יהיה מעניין מספיק על מנת לשמור אותנו מעוניינים. לוי מודע כמובן לבעיה זו והוא כותב "יש אנשים שעשויים להרגיש כי חסרה [ביחסים רובוטיים] השבירות המסויימת הקיימת בקשר אנושי, אולם אותה שבירות, אותו היבט ארעי שביחסים בין אנושיים, כמו דברים רבים נוספים, ניתנת להדמיה".

אבל הצורך של לוי, לדמות כל דבר, וליצור רובוטים שיכילו את סתירותיה של הנפש האנושית, מוביל לשאלות עמוקות עוד יותר לגבי הסובייקטיביות של אותו רובוט. מה לגבי הצורך האנושי לזכות באהבה מישות שאותה אנו תופסים כבעלת תודעה עצמאית ובעלת אפשרות בחירה? מה בכלל משמעותה של הצהרת אהבה רובוטית?

לוי הולך בעקבותיו של חלוץ המחשוב אלן טיורינג כי "אם זה נראה חכם, עלינו להניח כי זה חכם" וטוען "הרעוין שרובוט אוהב אותך נראה מצמרר מעט במבט ראשון. אולם אם התנהגותו של הרובוט עקבית לחלוטין מדוע להטיל בכך ספק?" לטענת ובעולם שבו הרובוטים יהיו בעלי הופעה והתנהגות משכנעת, אנשים החיים איתם באופן יומיומי יתייחסו אליהם ממש כמו אל חברים.

אין לזלזל בנקודת המבט של לוי. אחרי הכל, אם נשים כבר מענגות עצמן בעזרת ויברטורים, מדוע שיתנגדו לויברטור שמחבק אותן בידו המסוקסת ולוחש להן מילות אהבה. הזונות צריכות לדאוג לפרנ�
�תן ולא רק הן. החזון של לוי צופה כי כפי שטכנולוגיות אחרות החליפו את כח העבודה האנושי, כך יעלו גם בתחום המין על הטכניקה האנושית. בסופו של דבר, טוען לוי בעקבות ג'ו סנל, יצוץ דור שלם של אנשים שמעולם לא קיימו מגע מיני עם בני אדם אחרים.

ברגעים הטובים שלו סקס ואהבה עם רובוטים מציע תובנות מפתיעות וחדשניות על יחסים בין בני אדם ומחשבים וגם, היסטוריה מרתקת של הקשרים בין מיניות וטכנולוגיה (הספר מכיל חלק נרחב שעוסק באבולוציה של צעצועי המין במאות השנים האחרונות). ברגעים הטובים פחות, נראה כאילו לוי מתאמץ מדי להוכיח את התיזות שלו, חוטא באופטימיות יתר ופוטר בפזיזות את הבעיות הפילוסופיות והקיומיות שהן עשויות לעורר.

סקס ואהבה עם רובוטים הוא ספר חלוצי בנושא חלוצי. מותר להצטמרר ממנו, ואולי אפילו מומלץ. לא רצוי לזלזל בו. הסוגיות שהוא מעלה עשויות להפוך לסוגיות מכריעות בחברה האנושית של המאה העשרים ואחת.

אתמול פורסמה בגלריה של הארץ כתבה ראשונה בסדרת כתבות פרי עטי שתסכם את העשור של האינטרנט משורה של כיוונים. להלן גרסה מלאה מעט יותר של הכתבה הראשונה בסדרה שעוסקת בדברים שקרו לידע האנושי במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.

ינואר 2001. ג'ימי ויילס, יזם אינטרנט המתגורר בפלורידה הקים לא מכבר את נופדיה, אנציקלופדיה אינטרנטית המבוססת על מאמרים מפרי עתם של מומחים. אלא שהפרוייקט של ויילס עמד לפני התרסקות. תהליכי הבדיקה והעריכה שנדרשו על מנת להעלות את הערכים האנציקלופדים היו ארוכים ומייגעים כל כך שאיימו לסכל את הרעיון כולו. ואז, כשויילס חוכך בדעתו איך לקדם את הפרויקט הצולע הציג בפניו ידיד את מושג הוויקי: אתר שמאפשר יצירה ועריכה מהירה של דפי אינטרנט. הייתה זו יריית הפתיחה לתהליך ששינה באופן רדיקלי את תפיסת הידע בעשור הראשון של המאה ה-21.

וויקיפדיה החלה כפרוייקט צדי של נופדיה, אבל מימדיה עלו במהרה על אלו של הורתה. שמונה שנים מאוחר יותר, וויקיפדיה היא כיום הפרויקט האנציקלופדי הגדול בהיסטוריה. עם 14 מליון ערכים ב-240 שפות ומאות מליוני משתמשים, וויקיפדיה נמצאת בעשיריית האתרים הפופולריים ביותר ברשת. יותר אנשים משתמשים היום בוויקיפדיה משהשתמשו אי פעם באיזושהי אנציקלופדיה. ידע מעולם לא היה פופולרי יותר.

וויקיפדיה הביאה לרנסנס חסר תקדים של מושג האנציקלופדיה אבל גם שינתה את משמעותו מן היסוד, במהלך שאופייני לאופן שהמדיות החדשות שינו את מפת הידע האנושי. תוך שנים בודדות הפך האתר סמל למהפכה האדירה בשדות הידע, והסמכות עליו, ולמרכז של וויכוח עז הניטש בין נביאי תרבות הידע החדשה למגיני התרבות הישנה. מאפייניה הדמוקרטיים של וויקיפדיה הפכו אותה לחביבתם של כל מי שרצו להפוך את הידע לשווה, אבל הרגיזו את כל מי שראו בכך איום על סדרי הידע הישנים. וויקיפדיה הפכה לחברתו הטובה ביותר של התלמיד, אבל גם עוררה גל ביקורת על דור שיודע לעשות רק קופי פייסט מוויקיפדיה. הזמינות המוחלטת של הידע בוויקיפדיה גרמה לרבים לראות בה תרופת פלאים שתפיץ את כללות הידע האנושי לכל אדם ואדם בעולם, וציפיות אלו נכזבו בתורן למול ההפרש המתסכל שבין עושר המידע לבין רדידות השימוש שעושים בו רוב האנשים.

גם מערכות הידע הישנות קלטו את וויקיפדיה באמביוולנטיות שעירבה סקרנות וחשדנות. מרצים באוניברסיטאות רבות הונחו לפסול עבודות שמראי המקום שלהם לקוחים מוויקיפדיה. בו בזמן, יצירה משותפת של ערכי וויקי, הפכה לדרך לימוד פופולרית ואופנתית במוסדות השכלה רבים. מושג הוויקי הפך בתורו לבסיס של מושגי ידע חדשים כמו מדע-וויקי, ספרים ומאמרים מדעיים הנכתבים במשותף על ידי כותבים רבים, לעיתים אלפי כותבים בו זמנית אבל גם התהליך הזה נתקל בהתנגדות מצד מערכות הבנויות על תהילת החוקר הבודד.

המהפכה שהובילה וויקיפדיה לאורך שנות האלפיים הייתה חלק ממגמה רחבה יותר שאותה סימנה תרבות הווב 2.0: המעבר ממערכות חד-סיטריות של ידע מומחים למערכות מידע דמוקרטיות ואינטראקטיביות. ד"ר אשר עידן, יועץ ומרצה למדיה חברתית-שיחתית בארגונים רואה במודל הידע האינטראקטיבי של הרשת החזרת עטרה ליושנה וחלק מתהליך היסטורי רחב בהרבה.

"לפני 2500 שנה התרחשה 'תאונה גלובלית'. עיקר השינוי חל במעבר מהתייחסות פסיבית לידע להתייחסות אקטיבית אליו. עד לפני בערך 2500 שנה כולם התייחסו לידע בצורה אקטיבית, משום שבשיחה בשוק או בסלון או ליד המעיין, אנחנו מדברים. אולם ברגע שהופיע כתב היד כמכשיר חזק יותר מהדיבור בעיקר ביוון ואחר כך ברומא, השולטים על הכתב הפסיקו את השיחה ועברו למונולוג" אומר עידן.

"לפני כ-500 שנה, מהפכת הדפוס צמצמה עוד יותר את השיחה וחיזקה עוד יותר את המונולוג. כך קמו האימפריות המערביות המודרניות וכך גם קם המדע המונולוגי מניוטון ועד אינשטיין. ידע/כוח גם באימפריה הרומית וגם בקולוניאליזם המודרני הם ישויות בלתי ניתנות להפרדה."

האינטרנט משנה את זה?
"האינטרנט, במיוחד בדור השני שלה ווב 2.0 או המדיה החברתית-שיחתית, מחזירה מאז 2005 את השיחה לקיום האנושי. אנשים שחיים בפייסבוק או בטוקבקים השתחררו מהתאונה הגלובאלית. הם פחות מאמינים במנהיגים-מותגים-גאונים, כי עבורם ההמון חכם מהמנהיג. זו משמעות המעבר מספר ותוכנית טלוויזיה והראצה אל שיחה. טכנולוגיות חדשות כמו Google Wave ו- Google Sidewiki, הם רק הצעדים העובריים של היפוך גלגל ההיסטוריה."

השינוי הנרחב שתקף את מערכי יצירת ושימור הידע של החברה המערבית התרחש במגוון זירות אינטרנטיות בעשור הראשון של המאה ה-21. תחומי ידע רבים רבים ושונים שהגישה אליהם נמצאה אצל המומחים הפכו לפתע נגישים בעזרת אתרים כמו eHow, או Knol שהסבירו לגולשיהם איך לעשות כל דבר שבעולם מהחלפת ברז במקלחת או תיקון מנוע המכונית ועד הורדה במשקל או טיפוח תדמית ציבורית. המומחים שמצאו את עצמם תחת מתקפה למדו במהרה לנצל את המדיה החדשה לצרכיהם והפכו את האתרים לפלטפורמה לקידום עצמי.

גם מבנה הידע השתנה והפך שיוויוני יותר. מערכות הידע הישנות היו בנויות על טקסונומיות, שיטות קטלוג נוקשות שבמסגרתם היה לכל נושא מקום אחד ורק אחד. ספר על ההיסטוריה הפוליטית של ברה"מ יכל לשבת במדף הפוליטיקה או במדף ההיסטוריה, אבל לא בשניהם. המשתמש היה צריך ללמוד, בתהליך מורכב ומפרך את שבו הידע קוטלג על ידי האחראים. המסר המובלע היה: שבעלי הסמכות הם שקובעים את המבנה של הידע, ושמחפשי הידע צריכים להתאים את התפיסה שלהם לזו של המומחים. במקביל, כל שינוי קטן בעולם יצר בעיות טקסונומיות חריפות. כך לדוגמה, המדפים בנושא "ברה"מ" בספריית הקונגרס לא פורקו מעולם אלא רק הפכו ל"ברה"מ לשעבר" משום שלא נמצא כח האדם על מנת להציב אותם מחדש בקטגוריות המתאימות להם כיום.

הפולקסונומיה, שיטת המיון החדשה שהתפתחה בשנות האלפיים באתרים כמו פליקר ויוטיוב, עשתה ארגון מחדש של הידע האנושי בצורה גמישה יותר ושוויונית יותר שבה כל גולש יכל להוסיף תג. תגים שונים לאותו פריט מידע השלימו זה את זה. תצורת הידע התחלפה מהצורה הטקסונומית של עץ הירארכי לצורה הפולקסונומית של שורש ריזומטי שבו פריטים רבים ושונים יכולים להיות מקושרים זה לזה על ידי תגים משותפים.

גם הספר, הסמל הגדול ביותר של ההשכלה ב-500 השנה האחרונות, נמצא תחת מתקפה בסוף העשור הראשון של המאה. ולא רק בגלל הפופולריות ההולכת וגוברת של בלוגים, פודקסטים ושיעורי וידאו. לאחר שנים של הספדים מוקדמים, היוותה השקתו של הקינדל, קורא הספרים האלקטרוני של אמזון באוקטובר 2007 אות הפתיחה לנסיקה מסחררת בתחום הספרים המקוונים ולמה שיראה אולי בעתיד כתחילת גסיסתו של הספר המודפס. כאשר גילה מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס במאי 2009 שגרסאות הקינדל אחראיות ל-35% ממכירות הספרים באמזון, עבור אותם ספרים שלהם מוצעת גרסת קינדל, נדהם עולם הספרים. מאז התחממה זירת הספרים המקוונים וכיום נמצאות במערכה ענקיות כמו סוני, גוגל ובארנס אנד נובל, כאשר שמועות עקשניות מדווחות שאפל היא הבאה בתור.

משמעותו של עידן הספר האלקטרוני המתרגש עלינו רחוקה עדיין אינה ברורה, אבל דבר אחד ברור: הקריאה בספרים מקוונים תהיה שונה במובהק. על פי הסופר ותיאורטיקן הטכנולוגיה סטיבן ג'ונסון הספר האלקטרוני יהפוך את הקריאה מפעילות מבודדת לפעילות חברתית. הוא חוזה שגוגל תתחיל לתייג ולדרג קטעים שונים מספרים כך שכאשר קורא יתקל בקטע מסקרן במיוחד בספר, הוא יוכל לגלוש בלחיצת כפתור לדף אינטרנט שבו דנים קוראים אחרים באותו הקטע. כל ספר יזכה למועדון קוראים קבוע וגלובלי. גם האופן שבו אנחנו מגלים ספרים ישתנה לדברי ג'ונסון. קוראים יחשפו לספר חדש בעקבות קישור לקטע פופולרי במיוחד בתוכו ולא בעקבות כריכה מושכת במיוחד. בעולם החדש הזה כל עמוד שאי פעם נכתב יתחרה בכל עמוד אחר, וכל אלו יהיו מאונדקסים ומדורגים. בסביבה החדשה הזו, כותבים יכתבו ספרים מתוך מחשבה על גוגל, כפי שעושים כותבי בלוגים רבים כבר היום. ספרים יהפכו ליצירות מודולריות שמגיעים אליהן דרך לינקים וקוראים אותם בחתיכות המותאמות לגולש.

בעולם כזה, שספרים מבותרים בו לחתיכות טקסט, ספרים עשויים לאבד בהדרגה את איכותם הלינארית והכובשת. אחד ממקורות הכח של הספר היה היכולת שלו לנתק אותו, מהרגע שהחזקת אותו ביד, משאר העולם ולהכניס אותך לעולם סגור בעל מבנה לינארי מתוכנן בקפידה. קוראי הספרים האלקטרוניים שישימו את הרשת במרחק לחיצה מקצות אצבעותיו של הקורא צפויים לסכל את חווית הקריאה הטוטאלית הזו לדור הדיגיטלי התקוף ממילא בבעיות קשב.

רוב החוקרים מסכימים שצורת המחשבה החדשה של העידן הדיגיטלי שונה באופן רדיקלי מזו הישנה. חוסר ההסכמה הגדול נמצא בשאלה, האם זה טוב או רע. כאן נעות הדיעות בין טכנו-אוטופיזם נלהב של הוגים כמו דון טפסקוט, אשר רואים במדיה האלקטרונית את הגביע הקדוש של הגברת האינטיליגנציה, לבין מי שרואה ברשת את נשק יום הדין שיחסל את ההשגים של אלפי שנות השכלה כמו ניקולאס קאר שמאמרו הפולמי "האם גוגל הופכת אותנו לטיפשים יותר?" טען שאתרים כמו גוגל הופכים את החשיבה האנושית לשטחית ורדודה ועורר ב-2008 פולמוס אדיר שזכה לכינוי "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול".

"קאר כמו פוסטמן לפניו הוא פונדמנטליסט מודרניסטי" אומר עידן "מעניין למה הוא ופוסטמן לא חוקרים אם הספר וכתב היד לא הפכו אותנו למטומטמים. מי ששואל אם האינטרנט וטוויטר הופכים אותנו למטומטמים שיחקור קודם אם העיתון ובית הספר והאוניברסיטה לא הופכים אותנו לרובוטים משננים, צייתנים ושטחיים."

כתומך נלהב של המדיה החדשה רואה עידן את הדור הדיגיטלי כמבשרו של עידן חכם ויצירתי יותר. "צעירי דור ה-Y צריכים פחות תכנון ויותר תיאום, פחות טקסונמיות ויותר פולקסונומיות. הם פחות סינכרונים ויותר אסינכרוניים. לכן הם יותר יעילים." העתיד שעידן חוזה, מחריב עולם ישן עד יסוד ואינו מותיר מקום רב לעולם הידע המסורתי. "ילידי המונולוג של הדור הקודם מהגרים בקשיים רבים אל השיחה ויש להם מבטא מונולוגי גם כשהם מתעסקים באינטרנט." הוא אומר "ילידי השיחה, לעומת זאת, הם נייטיבס של גלקסיית השיחה. כשייתם דור המדבר המונולוגי הקרוי בייביבומרס ודור השיחה הקרוי דור ה-Y ישתלט, אז נראה את המהפכה".

פרופ' רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון אופטימי פחות. "כביכול יש לנו דמוקרטיזציה של ידע, אבל זה כבר לא אותו ידע." הוא אומר "המושג של ידע משנה לחלוטין את משמעותו. הסטרוקטורה והסמכות נעלמות. אנחנו מאבדים את המבנים הברורים של התחלה אמצע וסוף והתפיסה של ידע בקרב ההמונים מתקרבת יותר ויותר לאינפורמציה, לאנקדוטות. המחשבים מבצעים לנו אנלפביתיזציה והיכולת לחשיבה רציונלאית ושיטתית נמוגה אצל רוב בני האדם. המחשבים היום מתחילים לדעת לדבר ולהבין שפה טבעית, וככל שהם ישתפרו בכך הצורך שלנו לדעת קרוא וכתוב ירד. זה מחזיר אותנו לימים שלפני תקופת ההשכלה, אז אולי יש אנשים שרוצים לחזור לשם, אבל זה מוביל אותנו למקום שבו הכח ינטל הכח מההמונים. בגלל דלדול השפה והיכולת לחשיבה רציונלית תהליך הדמוקרטיזציה כביכול יהפוך לסוג של טוליטריזם ונקבל חברה הנשלטת על ידי אליטות יודעות קרוא וכתוב."

עידן מסכים שהדברים אינם מושלמים, אבל רואה את העתיד באופטימיות. "לכל טכנולוגיה יש יתרונות וחסרונות. האנלפבתיים יותר שיחתיים. אנשי כתב היד יותר מאלתרים מאנשי הדפוס. הטוויזיה יותר אוראלית ופחות אוריינית. האינטרנט הוא בעיקר אקטיבי, בעיקר בעידן ווב 2.0 השיחתי. אלה שהפכו אותנו לעדר פסיבי של צרכני לתקשורת המונים, חינוך המוני ודמוקרטיה המונית, מבוהלים מהמעבר לתקשורת קהילתית-שיחתית, חינוך קהילתי-שיחתי ודמוקרטיה ישירה-שיחתית, כפי שאובמה הוכיח ורק על זה מגיע לו פרס נובל."

ממשקים: טכנולוגיות למחשבה, לתפיסה של המציאות, ליצירתיות, להרחבת התודעה. סטיבן ג'ונסון כותב בספר שלו Interface Culture שממשקים הם צורת האמנות החשובה ביותר של זמננו. קשה שלא להסכים איתו אחרי שצופים בשלושת הסרטים הלא פחות ממדהימים הללו ששלחה לי אורלי שטטנר (תודה!) ושנותנים פרספקטיבה מעניינת על הדברים שקורים היום בתחום.
 

ג'ף האן מציג את ה-Multitouch

הסרטון הראשון די מפורסם כבר אבל שווה להזכר בו כי הוא הספיק להפוך תוך שלוש שנים לקלסיקה ומעניין להביט בו מפרספקטיבה היסטורית. בסרטון הזה מציג  ג'ף האן בפני הקהל ב-TED את טכנולוגית ה-Multitouch ושווה לראות את הסרט רק בשביל התגובות של הקהל ולחשוב על כל מה שקרה מאז. להזכירכם, זה היה לפני האייפון, לפני ה-Microsoft Surface ולפני שמסכי מגע הפכו לפריט חובה בגאדג'טים אופנתיים.

ה-Allosphere

הקטע הבא שעוסק ב-Allosphere מציג את ממשק המציאות הוירטואלית המתקדם ביותר שאני ראיתי. צפיה בו יכולה ללמד המון על איך עבודה מדעית עשויה להראות בעתיד, ואפילו עשתה לי חשק להיות מדען… 
 

ממשק החוש השישי

 אבל הקטע המרתק באמת בעיני הוא הקטע הזה שאפשר לראות שהוא המשך של דברים שקורים בשני הקליפים הראשונים, במיוחד זה של האן. פטי מס ופארנאב מיסטרי מה-MIT Media Lab מציגים טכנולוגיה נסיונית שמאפשרת לחייג היישר מכף היד שלנו (ממש כך), להקרין מהבטן מידע רלבנטי על מוצרים בסופרמרקט, לגלות מידע על אנשים שאנחנו מדברים איתם בזמן השיחה ועוד אנספור דברים אחרים– כל זה בצורה אינטואיטיבית, שקופה וחדשנית. מס מדברת על הטכנולוגיה הזו כעל סוג של חוש שישי טכנולוגי, ואני חושב שזו מטאפורה הולמת למדי. הממשק שהם מציעים מזכיר את הממשק שמופיע במיינוריטי ריפורט אבל הוא גמיש אפילו יותר ובאופן מפתיע היא טוענת שאפשר להרכיב אותו עם הטכנולוגיה הקיימת כיום במחיר צנוע של 350 דולר.
 
אני יכול לחשוב על כל מיני דברים שעשויים להשתבש בדרך (הבעיה הבסיסית ביותר היא כמובן שעבודה עם מקרן עשויה להיות בעיה בכל מקום מואר) אבל כהמשך לקטע של האן, התצוגה הזו עשויה להיות מהפכנית כמעט כמו ה-Mother of all demos ולהוות חלק מתהליך שמשנה את האופן שבו אנחנו תופסים ממשק, משהו שהיה קבוע למדי מאז אותה הדגמה של דגלס אנגלבארט ב-1968. 
 
*** 

והנה עוד סרטון, היי-טקי פחות, אבל חשוב אפילו יותר. Janine Benyus מציגה 12 שיעורים שה- R&D האנושי יכולים ללמוד ממיליארדי שנה של R&D אבולציוני בטבע על מנת ליצור טכנולוגיות ירוקות יותר, חכמות יותר ויעילות יותר. בעיני הסרט הזה מציג דוגמאות מעוררות השראה לטכנולוגיה ג'ונגלית במיטבה. פשוט חובה למי שמתעניין באקולוגיה, ביולוגיה או טכנולוגיה.
 

 
כמה מילים לסיכום על TED עצמו. למרות שלפעמים מפריע לי שההרצאות ב-TED קצת קצרות ונמהרות מדי, הצפיה בוידיואים הללו גורמת לי לרצות להוריד את הכובע בפני האנשים שעומדים מאחורי האירוע הזה (כריס אנדרסון) ובפני התפקיד שהועידה הזו משחקת בהאצת תהליך האבולוציה, פשוט על ידי כך שהיא מפגישה מדי שנה בין כמה מאלפי האנשים היצירתיים ביותר על הפלנטה ומחברת את הרעיונות החשובים ביותר שמפותחים כרגע – על ידי כך היא יוצרת צמתים טכנולוגים חדשים ומהדקת את האינטגרציה בין כמויות הידע המופלא באמת שנוצר כרגע על פני הפלנטה שלנו.
 
יאללה אומגה! 

מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא אחד הכלים הטכנולוגיים המעניינים שראיתי בזמן האחרון. הוא קצת מזכיר לי את האקינטור שמנחש על מה אתה חושב. אבל מצפן הבחירות לא רק מנחש על מה אתה חושב, הוא ממש אומר לך מה אתה חושב. אחרי שהוא שואל אותך 30 שאלות על העמדות הפוליטיות המצפן אומר לך לאיזה מפלגה כדאי לך להצביע בבחירות הקרובות.
 
מצד אחד זה כלי נהדר שמעלה את האוריינות הפוליטית ומכייל את הקשר בין עמדותיו של המצביע לבין העמדות של המפלגות בצורה טובה הרבה יותר מתשדירי הבחירות. מצד שני יש בו גם כמה כשלים פילוסופים מרכזיים. לי למשל, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר שאני צריך להצביע למפלגה שאני יודע בבירור שלא הייתי רוצה להצביע בשבילה.
 
אז אולי בכלל אני טועה? אולי המחשב יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי האופן שהמצפן של המכון הישראלי לדמוקרטיה מכוון את השאלות שלו שונה מהאופן שבו אני הייתי מכוון את השאלות שלי לעצמי. אולי למשל העובדה שרובן המוחלט של השאלות מוקדש לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי הופך את הכלי הזה לכלי שמוטה מראש כלפי מפלגות מסוימות וכנגד מפלגות אחרות? לכלי שמקדש שיח מסוים במחיר של הדחקת כל האחרים?
 
אבל ההערות האלה הן חלק מ"מסר" נרחב יותר שהכלי הזה עומד בקונטקסט שלו. מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא חלק מהמשך הטכנולוגיזציה של התרבות והמחשבה, מגמה שעליה הצביעו מבקרי תרבות כמו ז'אק אלול (The technological society) וניל פוסטמן (טכנופוליס). על פי אלול ופוסטמן החברה הטכנולוגית היא חברה שבה המאפיינים של הטכנולוגיה: האוטומטיזם, היעילות והשבירה של נושאים גדולים לתוך חתיכות מידע קטנות, הופכים להיות הנחות יסוד שהחברה האנושית נדרשת להסתגל עליהם. במילים אחרות, אנחנו נדרשים יותר ויותר לחשוב כמחשבים והחברה שלנו מוותרת על חשיבה אמיתית לטובת חשיבה ממוכנת.

 כך לדוגמה בחברה שלנו השיח הפוליטי מנוהל על ידי סקרים המנסים לפשט שאלות מורכבות לשאלות פשטניות ונתונים מספריים.  בחינת חוכמתו של אדם מתנהלת בעזרת מבחני אינטיליגנציה "מדעיים" שמנסים לכמת את זהותו (כיום, כשאני עושה מבחנים בסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כל המבחנים אמריקאים. כאילו שזו הדרך למדוד הבנה של תורות תיאורטיות). ואילו רופאים משתמשים במכשירים משוכללים על מנת להפוך מחלות לגורם אימפרסונלי שיש להתרכז בו במקום בחולה בחולה (ואחר כך מתפלאים למה יש צורך ברפואה משלימה).
 
למרות שזו כמובן לא הייתה הכוונה של היוצרים שלו, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה משתלב יופי במגמה הזו של המכאניזציה של החשיבה. מאז שמצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ציווה עלי שבוע שעבר למי להצביע שבוע שעבר, אני לא יכול להשתחרר מהתחושה המוזרה הזו.

האם המחשב הזה יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי בכלל הגיע הזמן לוותר על סובייקטים אנושיים בלתי מושלמים? אולי בקרוב פשוט נזין כמה נתונים לתוך המחשב וניתן לו להצביע בשבילנו?