טכנומיסטיקה

ממשקים: טכנולוגיות למחשבה, לתפיסה של המציאות, ליצירתיות, להרחבת התודעה. סטיבן ג'ונסון כותב בספר שלו Interface Culture שממשקים הם צורת האמנות החשובה ביותר של זמננו. קשה שלא להסכים איתו אחרי שצופים בשלושת הסרטים הלא פחות ממדהימים הללו ששלחה לי אורלי שטטנר (תודה!) ושנותנים פרספקטיבה מעניינת על הדברים שקורים היום בתחום.
 

ג'ף האן מציג את ה-Multitouch

הסרטון הראשון די מפורסם כבר אבל שווה להזכר בו כי הוא הספיק להפוך תוך שלוש שנים לקלסיקה ומעניין להביט בו מפרספקטיבה היסטורית. בסרטון הזה מציג  ג'ף האן בפני הקהל ב-TED את טכנולוגית ה-Multitouch ושווה לראות את הסרט רק בשביל התגובות של הקהל ולחשוב על כל מה שקרה מאז. להזכירכם, זה היה לפני האייפון, לפני ה-Microsoft Surface ולפני שמסכי מגע הפכו לפריט חובה בגאדג'טים אופנתיים.

ה-Allosphere

הקטע הבא שעוסק ב-Allosphere מציג את ממשק המציאות הוירטואלית המתקדם ביותר שאני ראיתי. צפיה בו יכולה ללמד המון על איך עבודה מדעית עשויה להראות בעתיד, ואפילו עשתה לי חשק להיות מדען… 
 

ממשק החוש השישי

 אבל הקטע המרתק באמת בעיני הוא הקטע הזה שאפשר לראות שהוא המשך של דברים שקורים בשני הקליפים הראשונים, במיוחד זה של האן. פטי מס ופארנאב מיסטרי מה-MIT Media Lab מציגים טכנולוגיה נסיונית שמאפשרת לחייג היישר מכף היד שלנו (ממש כך), להקרין מהבטן מידע רלבנטי על מוצרים בסופרמרקט, לגלות מידע על אנשים שאנחנו מדברים איתם בזמן השיחה ועוד אנספור דברים אחרים– כל זה בצורה אינטואיטיבית, שקופה וחדשנית. מס מדברת על הטכנולוגיה הזו כעל סוג של חוש שישי טכנולוגי, ואני חושב שזו מטאפורה הולמת למדי. הממשק שהם מציעים מזכיר את הממשק שמופיע במיינוריטי ריפורט אבל הוא גמיש אפילו יותר ובאופן מפתיע היא טוענת שאפשר להרכיב אותו עם הטכנולוגיה הקיימת כיום במחיר צנוע של 350 דולר.
 
אני יכול לחשוב על כל מיני דברים שעשויים להשתבש בדרך (הבעיה הבסיסית ביותר היא כמובן שעבודה עם מקרן עשויה להיות בעיה בכל מקום מואר) אבל כהמשך לקטע של האן, התצוגה הזו עשויה להיות מהפכנית כמעט כמו ה-Mother of all demos ולהוות חלק מתהליך שמשנה את האופן שבו אנחנו תופסים ממשק, משהו שהיה קבוע למדי מאז אותה הדגמה של דגלס אנגלבארט ב-1968. 
 
*** 

והנה עוד סרטון, היי-טקי פחות, אבל חשוב אפילו יותר. Janine Benyus מציגה 12 שיעורים שה- R&D האנושי יכולים ללמוד ממיליארדי שנה של R&D אבולציוני בטבע על מנת ליצור טכנולוגיות ירוקות יותר, חכמות יותר ויעילות יותר. בעיני הסרט הזה מציג דוגמאות מעוררות השראה לטכנולוגיה ג'ונגלית במיטבה. פשוט חובה למי שמתעניין באקולוגיה, ביולוגיה או טכנולוגיה.
 

 
כמה מילים לסיכום על TED עצמו. למרות שלפעמים מפריע לי שההרצאות ב-TED קצת קצרות ונמהרות מדי, הצפיה בוידיואים הללו גורמת לי לרצות להוריד את הכובע בפני האנשים שעומדים מאחורי האירוע הזה (כריס אנדרסון) ובפני התפקיד שהועידה הזו משחקת בהאצת תהליך האבולוציה, פשוט על ידי כך שהיא מפגישה מדי שנה בין כמה מאלפי האנשים היצירתיים ביותר על הפלנטה ומחברת את הרעיונות החשובים ביותר שמפותחים כרגע – על ידי כך היא יוצרת צמתים טכנולוגים חדשים ומהדקת את האינטגרציה בין כמויות הידע המופלא באמת שנוצר כרגע על פני הפלנטה שלנו.
 
יאללה אומגה! 

מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא אחד הכלים הטכנולוגיים המעניינים שראיתי בזמן האחרון. הוא קצת מזכיר לי את האקינטור שמנחש על מה אתה חושב. אבל מצפן הבחירות לא רק מנחש על מה אתה חושב, הוא ממש אומר לך מה אתה חושב. אחרי שהוא שואל אותך 30 שאלות על העמדות הפוליטיות המצפן אומר לך לאיזה מפלגה כדאי לך להצביע בבחירות הקרובות.
 
מצד אחד זה כלי נהדר שמעלה את האוריינות הפוליטית ומכייל את הקשר בין עמדותיו של המצביע לבין העמדות של המפלגות בצורה טובה הרבה יותר מתשדירי הבחירות. מצד שני יש בו גם כמה כשלים פילוסופים מרכזיים. לי למשל, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר שאני צריך להצביע למפלגה שאני יודע בבירור שלא הייתי רוצה להצביע בשבילה.
 
אז אולי בכלל אני טועה? אולי המחשב יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי האופן שהמצפן של המכון הישראלי לדמוקרטיה מכוון את השאלות שלו שונה מהאופן שבו אני הייתי מכוון את השאלות שלי לעצמי. אולי למשל העובדה שרובן המוחלט של השאלות מוקדש לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי הופך את הכלי הזה לכלי שמוטה מראש כלפי מפלגות מסוימות וכנגד מפלגות אחרות? לכלי שמקדש שיח מסוים במחיר של הדחקת כל האחרים?
 
אבל ההערות האלה הן חלק מ"מסר" נרחב יותר שהכלי הזה עומד בקונטקסט שלו. מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא חלק מהמשך הטכנולוגיזציה של התרבות והמחשבה, מגמה שעליה הצביעו מבקרי תרבות כמו ז'אק אלול (The technological society) וניל פוסטמן (טכנופוליס). על פי אלול ופוסטמן החברה הטכנולוגית היא חברה שבה המאפיינים של הטכנולוגיה: האוטומטיזם, היעילות והשבירה של נושאים גדולים לתוך חתיכות מידע קטנות, הופכים להיות הנחות יסוד שהחברה האנושית נדרשת להסתגל עליהם. במילים אחרות, אנחנו נדרשים יותר ויותר לחשוב כמחשבים והחברה שלנו מוותרת על חשיבה אמיתית לטובת חשיבה ממוכנת.

 כך לדוגמה בחברה שלנו השיח הפוליטי מנוהל על ידי סקרים המנסים לפשט שאלות מורכבות לשאלות פשטניות ונתונים מספריים.  בחינת חוכמתו של אדם מתנהלת בעזרת מבחני אינטיליגנציה "מדעיים" שמנסים לכמת את זהותו (כיום, כשאני עושה מבחנים בסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כל המבחנים אמריקאים. כאילו שזו הדרך למדוד הבנה של תורות תיאורטיות). ואילו רופאים משתמשים במכשירים משוכללים על מנת להפוך מחלות לגורם אימפרסונלי שיש להתרכז בו במקום בחולה בחולה (ואחר כך מתפלאים למה יש צורך ברפואה משלימה).
 
למרות שזו כמובן לא הייתה הכוונה של היוצרים שלו, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה משתלב יופי במגמה הזו של המכאניזציה של החשיבה. מאז שמצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ציווה עלי שבוע שעבר למי להצביע שבוע שעבר, אני לא יכול להשתחרר מהתחושה המוזרה הזו.

האם המחשב הזה יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי בכלל הגיע הזמן לוותר על סובייקטים אנושיים בלתי מושלמים? אולי בקרוב פשוט נזין כמה נתונים לתוך המחשב וניתן לו להצביע בשבילנו?

המאמר התפרסם היום במדור קפטן אינטרנט בעיתון הארץ

VonHelton מאתר יוטיוב מאמין שאת הרשע צריך להעניש. ולכן קם ופתח את ערוץ המעניש ביוטיוב, שם הוא מעלה מאות סרטונים שמטרתם להלחם בכל מי שקושרים מזימות אפלות. בקליפים שלו תוקף VonHelton את עולם הבנקאות שלדעתו שולט בממשלות העולמיות ובמדיה, את הממשל האמריקאי על כך שיזם לטענתו את התקפות ה-11 בספטמבר ואת המדענים על כך שהם מונעים את פרסום דבר קיומם של מקורות אנרגיה חופשיים ובלתי נדלים שיכולים להחליף את הנפט כבר היום.
 
לפני כמה שנים לא היה לאנשים כמו VonHelton סיכוי להפיץ דעות מהסוג כזה ברבים. כיום יש ל-VonHelton ערוץ אינטרנטי שזוכה למאות אלפי צפיות ותגובות, מה שמעורר את VonHelton להעלות לרשת עוד ועוד וידיואים מופקים ביתית מדי שבוע. האתר יוטיוב הוא מבחינתו של VonHelton כלי הנשק של הציבור והערוץ שלו הוא האקדח שהוא תוקע בפנים של הממסד והמדיה ההמונית.
 
קונספירציות בזק
"הסמל של הבונים החופשיים הוא לוח השחמט, ועכשיו בעידן האינטרנט התחלנו להזיז את הכלים הלבנים נגד הכלים השחורים" אומר א', מנהל האתר "קונספירציות ישראל" (שמסרב למסור את שמו המלא מחשש מנקמתם של הבונים החופשיים ושאר כוחות האופל), האתר הישראלי הראשון שמקודש לתיאוריות קשר. 
 
"קונספירציות ישראל" מלא בכתבות מושקעות בנושאי קונספירציה קיצוניים כמו התיאוריות שטוענות שסדאם חוסיין היה סוכן CIA או אלו שמוצאות קשרי דם בין בוש ואובמה או מציגות הוכחות לכך שאובמה ומקיין משתתפים יחדיו בפולחנים פגאנים קדומים. ההופעה של אתר מפורט כל כך לסצינת הקונספירציה הישראלית מראה שמשהו קורה לסצינת הקונספירציה הישראלית.
 
תיאוריות קונספירציה מתבססות בדרך כלל על מחקר מדוקדק שמתנהל לאורך שנים ומצרפות בין עובדות מוכחות לבין היכולת הפרשנית לרקוח מתוך אותן עובדות סיפור קוהרנטי וחדש לחלוטין. אלא שאם בעבר חוקרי קונספירציות היו מבודדים אחד מהשני ולא יכלו לפרסם את ממצאיהם, הרי שמאז האינטרנט הם יכולים לראשונה לפרסם מחקרים שנערכו לאורך עשרות שנים וגם יוצרים קשרים בין תיאוריות הקשר השונות. המבנה המקושר של האינטרנט הוא מבחינה זו המדיום המושלם על מנת ליצור את הקשרים שדורשות תיאוריות קשר.
 
" אם פעם היה לך מישהו שחקר את משפחת רוטשילד, אחד אחר את הותיקן ואחד את משפחת המלוכה, כל הדברים האלו התחילו להתפוצץ באינטרנט וביוטיוב". אומר א' "כל מיני קשרים שאף אחד לא ראה במשך שנים התחילו להופיע. ברגע שנוצרו הקשרים הקהילה עברה פיצוץ, ואם לפני חמש שנים הכל היה בסוד, היום הדברים יוצאים החוצה בכמויות הולכות וגדלות".
 
"הרשת היא המקום העיקרי שבו קורה היום הפעילות מבחינת תיאוריות קונספירציה" מסכים העיתונאי והסופר דרן מילר שכתב יחד עם פרופסור ג'ים ברודריק את הספר Web of Conspiracy שעוסק בתיאוריות קונספירציה ברשת. "הרשת שמה חומרים שפעם היה קשה למצוא אותם במרחק קליק", מוסיף מילר. "בעבר נדרשו שנים מרגע ההתרחשות של תקרית ועד שהופיעו תיאוריות קונספירציה. כיום חוקרי קונספירציה מצרפים את העובדות חצאי עובדות כדי ליצור תיאוריות חדשות במהירות שיא".
 
"תיאורטיקנים של קונספירציה משתמשים ברשת בשביל לחקור ולקדם את התיאוריות שלהם. מה שהרשת מעניקה להם הוא את הכח והנוכחות שהיו שמורות פעם רק לחוקרים 'לגיטימיים'". 
 
 אסור לדבר על המלכה
אפשר לתאר את התפקיד של הרשת ביצירת מתקפת הקונספירציה שהתרבות הפופולרית נתונה בה כרגע בשני שלבים. בשלב הראשון שהתנהל מאז אמצע שנות התשעים החלו חוקרי קונספירציות לתקשר ביניהם ולפתח תיאוריות קונספירציה חדשות בהשראת המידע שהרשת ספקה להם. בשלב השני שמתרחש מאז אמצע שנות האלפיים, הווב 2.0 ויוטיוב הפכו קונספירציות למוצר צרכני בעל פופולריות עצומה שיוצרי וידאו ביתי מכל העולם משתתפים בהכנתו. כל הסכרים נפרצו.
 
סרטי קונספירציה כמו צייטגייסט, Loose Change ו–Endgame הם רק כמה מסרטי הקונספירציה שהפכו ללהיטי יוטיוב בשנים האחרונות. הסרטים שזכו למליוני צפיות באתר עוררו תגובות קיצוניות, נלהבות ונזעמות, לא מעט ממי שנפגעו מהטענה שהשלטון האמריקאי הוא האחראי למתקפת ה-11 בספטמבר. ההצלחה של הסרטים הללו סימנה את הפיכתן של תיאוריות הקשר אינטרנטיות משעשוע למקצוע של ממש. מגיש הרדיו אלכס ג'ונס שאחראי על הסרט Endgame ועל מאות סרטוני קונספירציה ויראלים אחרים כבר חולש על רשת אתרי אינטרנט שעוסקים כולם בנושאי קונספירציה ומוכרים ספרים וסרטי DVD.

"הטכנולוגיה של ימינו מכוונת את תנועת הקונספירציה" אומר מילר שרואה ביוטיוב את המדיום המושלם להפצת תיאוריות קונספירציה. "תחשוב על סרטים כמו Loose Change שעוסק ב-11 בספטמבר. אם המסקנות שלו היו מופיעות בצורה כתובה כמה אנשים היו בכלל שמים אליו לב?"
 
אבל הסיפור האמיתי של הקונספירציות ברשת וביוטיוב אינו בשמות הגדולים אלא בהשפעה הדמוקרטית שהייתה לווב 2.0 על סצינת הקונספירציה. " הקצב שבו תיאוריות קונספירציה נוצרות היום הופך את זה לקל יותר עבור כל אחד להיות מעורב ולפרסם מחקרים ורעיונות חדשים משלו. לפני האינטרנט תיאוריות קונספירציה היו עניין לבודדים. עכשיו כל מי שיש לו מחשב, מודם ותיאוריה הוא שחקן" אומר מילר. שינוי אמצעי הייצור של תיאוריות הקונספירציה גרם לרבבות גולשים מסביב לעולם להרתם להפקת סרטוני קונספירציה מה שהוביל להיווצרות זנב ארוך של גרסאות אלטרנטיביות של האמת.
 
תנועת המחאה We Are Change, היא אחת מהתוצאות של שגשוג הקונספירציה 2.0 הזה. התנועה שחרגה כבר מזמן מגבולות האינטרנט מורכבת מאלפי אנשים שיוצאים לרחובות עם מצלמות ויוצרים ביחד מאות סרטונים רשת שמטרתם להתחקות אחר האמת האפלה. התנועה מחזיקה סניפים במדינות רבות בארה"ב ובעולם ומקיימת פעולות מחאה בעולם האמיתי מתוך דרישה "להעלות את השאלות הקשות שהתקשורת הממוסדת מסרבת להעלות".
 
"We Are Change מהווה לדעתי דוגמה של איך העם יכול לעשות מהפכת מידע לא אלימה" אומר ט. מהאתר קונספירציות ישראל "זו תנועה שהתחילה משני אנשים שהלכו עם מצלמת וידאו לבית של [דיוויד] רוקפלר ושאלו אותו למה הוא כותב בספר שלו על סדר עולמי חדש. מתוך זה התחילו אנשים אחרים שראו את זה לקחת מצלמות ולצלם ותוך שנה כבר היו אלפים ומאות אלפים של פעילים ברחובות. זה הגיע למצב שהיום ילדים מגיעים בארה"ב לבית ספר עם חולצה של 9/11 Was an Inside Job ולא נותנים להם להכנס לכיתה."
 
אבל לא בטוח ששגשוג הקונספירציות ביוטיוב ימשיך לעד. כוחות אפלים, או סתם פקידים ביוטיוב, כנראה נבהלו מנחשול הקונספירציות שמשתולל במסגרת האתר. ט. מספר שנותרו לו באתר 200 סרטים בלבד מתוך 1,000 סרטים שהעלה לשם. זהות הסרטים שנמחקו מעלה השערות מפתיעות בשאלה מי מחזיק באמת בכח בעולמנו. "כל הסרטים שהיו לי על משפחת המלוכה והבונים החופשיים נמחקו" הוא מתלונן. גם א. מסכים "אתה יכול לדבר על ה-CIA או הפוליטיקאים כמה שאתה רוצה, אבל ברגע שאתה מתחיל לדבר על הותיקן או המלכה עברת את הגבול".

בהארץ התפרסם היום הראיון הזה שערכתי עם הממציא והעתידן ריי קורצוויל.

ריי קורצוויל הוא כנראה העתידן הפרוע ביותר בעולם. בין התחזיות שניפק קורצוויל בספריו עידן המכונות החושבות (במקור Age of Spiritual Machines, או עידן המכונות הרוחניות. בעברית תורגם לעידן המכונות החושבות שהוא דווקא שם שמו הראשון של קורצוויל Age of Intelligent Machines) והסינגולריות קרובה אפשר למצוא קביעות מרחיקות לכת כמו הופעתה של אינטיליגנציה מלאכותית, הפיכתם של מעבדים המושתלים במח לגאדג'ט נפוץ והעלאת התודעה האנושית למחשבים דיגיטליים, תהליך אשר יקנה לבני האדם את האלמוות. כל אלו, שימו לב, עד שנת 2040 לכל המאוחר.

אפשר היה לפטור את התחזיות הללו כהזיות של עתידן עם מח קודח לולא היה קורצוויל אחת הדמויות הנערצות המשפיעות ביותר בעולם הטכנולוגיה והעתידן המפורסם ביותר של ימינו. קורצוויל שהיה ממציא חלוץ בתחומים כגון זיהוי קול, זיהוי כתב, בינה מלאכותית ואחרים נחשב לאחד הממציאים החשובים של המאה העשרים. הוא כבר כונה בעבר היורש של אדיסון, תואר על ידי ביל גייטס כ"האדם הטוב ביותר בחיזוי עתיד הבינה המלאכותית" ועל ידי CNN כ"העתידן החכם ביותר על פני האדמה".

כעתידן, מבין קורצוויל את ההיסטוריה כסיפור טכנולוגי. הסיפור הזה התחיל בתאים הראשונים ובהתפתחותם לבעלי חיים מתקדמים יותר ולבסוף לאדם ולטכנולוגיות שיצר. אבל על פי קורצוויל הסיפור של הטכנולוגיה לא נגמר שם. הטכנולוגיה, על פי קורצוויל היא במסע מתמיד של התפתחות, מסע שמתחיל בראשית היקום והיווצרות התאים הראשונים, עובר בחיות ביולוגיות שמתפתחות בתהליך אבולוציה שמאיץ את עצמו כשאותן חיות מתחילות לפתח מכונות טכנולוגיות, ממשיך הלאה כשהמכונות הללו מפתחות אינטליגנציה משל עצמן ויסתיים רק כשהיקום כולו יומר לחומר ממוחשב. אל התובנות הללו לגבי עתיד היקום מתייחס קורצוויל כהרות גורל עבור האנושות. בעשור האחרון הוא מקדיש את עצמו על מנת להפיץ בעולם את רעיון "הסינגולריות" ולקרוא להגברת המודעות העולמית לנושא זה.

הסינגולריות, הרעיון שהטכנולוגיה מאיצה את עצמה במהירות הולכת וגוברת היא רעיון שזכה בשנים האחרונות לפופולריות במעגלים הולכים וגדלים של מדענים, אנשי מחשבים וגם חובבי מדע בדיוני. תומכי הסינגולריות מצביעים על כך שאם יצירת התא האמיתי הראשון דרשה  מיליארדי שנה, הרי התפתחות צורות החיים מרובות התאים כבר התרחשה במרווחים של מאות ועשרות מליוני שנה בלבד. התפתחות קופי האדם וההומונידים הראשונים ארעה בטווחי זמן של מליוני שנה בודדות, התפתחות הטכנולוגיות הראשונות של האדם הקדמון על טווח של מאות אלפי שנים, הכתב והערים הראשונות הופיעו באלפי השנים האחרונות, מהפכת הדפוס והמדע במאות השנים האחרונות ואילו במאה האחרונה אנחנו כבר מודדים התפתחויות בקצב של עשורים, שנים וחודשים. על פי קורצוויל ואחרים מעיד הדפוס הזה על כך שהיכולות הטכנולוגיות שלנו מתפתחות בקצב שהולך ומאיץ את עצמו מאז שחר ימי היקום ואין דוגמה טובה לכך מאשר "חוק מור" החוק שטבע מייסד אינטל גורדון מור ב-1965 ועל פיו יחס העלות-ביצועים של המחשבים יכפיל את עצמו מדי כ-18 חודשים.

"יחס העלות-ביצועים הכפיל את עצמו פי מיליארד מאז שהייתי סטודנט ב-1965" אומר קורצוויל בראיון לקפטן אינטרנט "והוא יכפיל את עצמו שוב פי מיליארד ב-25 השנים הבאות. הדבר הזה גורם לקצב של ההתקדמות הטכנית להאיץ את עצמה. הסינגולריות היא הרגע בעתיד שבו קצב השינוי יהיה מהיר כל כך שלא נוכל עוד לעקוב אחריו מבלי להגביר את היכולות שלנו בעזרת הטכנולוגיה. אנחנו נתמזג עם האינטיליגנציות הלא-ביולוגיות שאנחנו יוצרים ועל פי המודלים שלי נכפיל את האינטיליגנציה שלנו פי מיליארד עד שנת 2045".

אחת הסיבות שקורצוויל שוקד כל כך על הפצת רעיון הסינגולריות בציבור הרחב היא החשש שללא מודעות לתהליך הזה עשויות להיות לסינגולריות השלכות הרסניות. בין השאר שותף קורצוויל ב-Life Boat Foundation, קרן ללא מטרות רווח שמטרתה לסייע לאנושות להתגונן מאיומים קיומיים וגם מייעץ לצבא האמריקאי בהתמודדות עם איומים ביוטרוריסטים.

"הסכנה לעתיד הקרוב היא שאותן הטכנולוגיות שאנחנו משתמשים בהן על מנת להלחם במחלות ובהזדקנות יהפכו כלי בידיהם של ביוטרוריסטים על מנת ליצור וירוס ביולוגי שיהיה קטלני, מדבק וחמקני יותר מכל מה שאנחנו מכירים היום" הוא אומר "החדשות הטובות הן שבזכות הטכנולוגיה יש לנו גם את הידע המדעי על מנת ליצור מערכת מענה מהיר למצב כזה. פענוח רצף ה-DNA של האיידס ארך 5 שנים. זה של ה-SARS 31 יום. היום אנחנו יכולים לבצע משימה כזו ביום אחד".

אתה מרגיש שהמודעות לסינגולריות עלתה בשנים האחרונות?
"אין ספק. הטכנולוגיה התקדמה בהתאם לתחזיות שהצבעתי עליהן בספרים הראשונים שלי כך שיש הרבה יותר ראיות לצמיחה האקספוננטיאלית של טכנולוגית המידע וההשלכות שלה. הדבר היחיד שיכול למנוע את הסינגולריות יהיה קטסטרופה שתהרוס את ציביליזצית האדם-מכונה שלנו".

תחום העתידנות נחשב בציבור הרחב לתחום שנשלט על ידי תחזיות כושלות שמופרכות מדי מספר שנים. גם קורצוויל נאלץ לספוג ביקורת לא מועטה על התחזיות מרחיקות הלכת שלו לעשורים הבאים. הביקורת נגדו באה ממגוון חוגים וגישות. ממי שטוענים שחוק מור לא יוכל להמשיך עוד זמן רב, דרך מי שטוענים שהחברה לא תאפשר להתרחשויות מהסוג שהוא צופה להתרחש ועד אלו שמביעים ספקות פילוסופים בשאלה האם מחשב יוכל אי פעם לפתח תודעה.

עם זאת, למרות הביקורת שמושמעת כנגד עתידנים שונים וכנגדו ספציפית, מחזיק קורצוויל ברקורד של אחד העתידנים הטובים והמדויקים בעולם. בספריו הוא מקפיד ללוות את התחזיות הטכנולוגיות שלו בתאריכים מדויקים וגם זכה לכמה הצלחות מרשימות בתחום כמו הקביעה שלו ב-1990 שעד שנת 1998 ינצח מחשב את אלוף העולם בשחמט. התחזית הזו, שנשמעה כמדע בדיוני בזמנה, התממשה ב-1997 כשכחול עמוק ניצח את גארי קספרוב.

בספר שלו עידן המכונות החושבות סיפק קורצוויל שורה של תחזיות עבור השנה 2009. כעת, זמן קצר לפני תחילת 2009 נראות התחזיות שלו בתחומים כמו ריבוי הגאדג'טים, הדיגיטליזציה של המדיה, יכולות המחשוב, הלמידה ממוחשבת ותפקיד הטכנולוגיה בצבא מדויקות להפליא.

"הסוד של להיות עתידן טוב הוא לזהות שתכונות מסוימות של טכנולוגית מידע כמו יחס עלות-ביצועים ויכולת החישוב מתקדמים על פי מסלולים אקספוננטיאלים חלקים ולאסוף מספיק מידע על מנת לאמוד בצורה נכונה כיצד ימשיכו המסלולים הללו בעתיד." אומר קורצוויל. "אני עושה זאת כבר מזה מספר עשורים. אנחנו אמנם לא יכולים לחזות באופן אמין מה יקרה לפרויקטים, חברות ואנשים ספציפים אבל אנחנו כן יכולים לחזות את ההתרחשויות הכלליות ולפתח תרחישים על פיהם."

כשהוא נשאל על התחזיות שלו לשני העשורים הקרובים הוא מנבא שמחשבים בצורתם הנוכחית יעלמו מהסביבה שלנו. "אנחנו כבר לא נסחוב עוד את האובייקטים המרובעים האלה. המחשבים ישולבו בתוך הבגדים והסביבה שלנו בעשור הקרוב ולתוך הגוף והמוח שלנו בעשור שלאחריו. יש כבר סימנים מבשרים של הטרנד הזה." קורצוויל גם חוזה שבעתיד נבלה יותר זמן בסביבות וירטואליות שחלקן יתקיימו במקביל למציאות שלנו. "ההופעה של עולמות כמו סקנד לייף הם רק דוגמה אחת של הטרנד הזה. עולמות וירטואלים יהפכו ריאליסטים יותר ויותר ויתמזגו עם העולם האמיתי".

עוד התפתחות שקורצוויל בונה עליה היא הארכת רדיקלית של תוחלת החיים. בשנים האחרונות התפרסם קורצוויל בקביעה שלו שמי שיצלח את 30 השנה הבאות כבר יזכה לחיות לנצח. כדי להצליח להגיע לשם בעצמו הוא לוקח 250 תוספי תזונה מדי יום. "אנחנו נתכנת מחדש את הגנים שלנו ואת כל תהליכי המידע שבבסיס הביולוגיה שלנו על מנת למנוע מחלות והזדקנות. אני צופה שתוך 15 שנה אנחנו נוסיף יותר משנה מדי שנה לתוחלת החיים הנותרת שלנו".

בספרו עידן המכונות החושבות שהתפרסם ב-1999 נתן קורצוויל תחזיות שונות לשנת 2009. כעת, עשור מאוחר יותר וכחודש לפני מועד פקיעת התחזיות החלטנו לבחון את התחזיות של קורצוויל מ-99, לבדוק איזה מאלו התגשמו ולעמת אותו עם אלו שמתמהמהות. הנה רשימה חלקית:

התחזית מ-1999: ב-2009 אנשים משתמשים בעיקר במחשבים נישאים שהפכו קלים ודקים יותר בצורה מורגשת מהמחשבים של עשר שנים קודם לכן.

המצב כיום: התחזית התגשמה.

התחזיתמ-1999: רוב הטקסט נוצר על ידי מערכות הממירות דיבור לטקסט, עם זאת עדיין משתמשים במקלדות.

המצב כיום: התחזית לא התגשמה. למרות שיפורים בטכנולוגיה הכתבה למחשב עדיין אינה פופולרית.

תגובתו של קורצוויל: "אנשים עוברים למחשבים בגדלים המתאימים לנשיאה בכיס אבל למחשבים הללו אין מקלדות נוחות וזה יוצר עכשיו את הצורך לזיהוי דיבור אפקטיבי. עד לאחרונה למחשבים נישאים כמו טלפונים סלולרים לא היה כח מחשוב מספיק על מנת לתמוך בזיהוי דיבור איכותי אך זה משתנה כעת. לסלולרים חדשים כמו ה-Blackberry Bold יש מעבדים מהירים מספיק ומספיק זכרון על מנת לתמוך בזיהוי דיבור אפקטיבי לצורך יצירת טקסט. אנחנו נראה מערכות זיהוי דיבור בשימוש נרחב על מחשבים כאלה במהלך השנים הבאות".

התחזית מ-1999: מחשבים כוללים טכנולוגיה אלחוטית שמאפשרת להם להתחבר לרשת הנמצאת בכל מקום ומספקת תקשורת אמינה, זמינה ומהירה.

המצב כיום: התחזית התגשמה חלקית. ברוב העולם רשת אלחוטית עדיין אינה זמינה בכל מקום. מערכות WiMax נסיוניות שמתוקנות בימים אלו מסביב לעולם צפויות לשפר את המצב בשנים הבאות ולקרב אותו לחזון שתיאר קורצוויל.

התחזיתמ-1999: רוב הרכישות של ספרים, "אלבומים" מוזיקלים, וידיואים, משחקים וסוגים אחרים של תוכנה אינם כוללים איזשהו אובייקט פיזי. רכישות של מוצרים כאלה מתרחשות בחנויות וירטואליות.

המצב כיום: התחזית התגשמה ברובה. למרות שספרים אלקטרונים רק מתחילים לצבור פופולריות, הרי שהתחזית של קורצוויל נמצאת במגמת התגשמות מואצת בשאר התחומים (בוודאי אם לוקחים בחשבון הורדות פירטיות של סרטים ברשת).

התחזית מ-1999: טכנולוגיה לתרגום טלפוני (כשאתה מדבר באנגלית שומעים אותך ביפנית בצד השני) כבר נמצאת בשימוש נרחב עבור זוגות רבות של שפות.

המצב כיום: התחזית לא התגשמה.

תגובתו של קורצוויל: "יש כבר שני סוגים של טכנולוגיות 'טלפון מתרגם' מהחברה שלי. יש לנו טלפון סלולרי שיכול ליצור מסמכים מודפסים בשבע שפות ולאחר מכן לתרגם את המסמכים הללו לכל אחת משבע השפות. יכולות התרגום שלו הודגמו כבר במספר תערוכות והוא יתחיל להמכר בחודשים הבאים. הטכנולוגיה עדיין לא נמצאת בשימוש נרחב אבל אני מאמין שאיננו רחוקים מכך".

התחזית מ-1999: רוב הקריאה נעשית ממסכים. עדיין ישנה כמות אדירה של טקסט במסמכי נייר עם זאת השימוש בהם קטן בעוד בעוד ספרים נסרקים ונשמרים בצורה אלקטרונית. מסמכים ב-2009 כוללים כדבר שבשגרה קטעי וידאו וסאונד.

המצב כיום: התחזית התגשמה. רובנו קוראים היום בעיקר ממסך המחשב. בשנים האחרונות השיקו גוגל מיקרוסופט וחברות אחרות תוכניות נרחבות לסריקה של מיליוני ספרים. ספרים אלקטרונים הופכים בימים אלו לפופולרים יותר ואתרי חדשות ובלוגים כוללים קטעי וידאו.

התחזית מ-1999: הכבלים נעלמים. תקשורת נתונים בין מרכיבים כמו מיקרופונים, מסכים, מדפסות ומקלדות עושה שימוש במערכות אלחוטיות לטווח קצר.

המצב כיום: התחזית התגשמה חלקית. מוצרים אלחוטיים אמנם הפכו פופולרים יותר אולם רובנו סובלים עדיין מתסבוכות כבלים.

תגובתו של קורצוויל: "לא כתבתי שהכבלים יעלמו אלא שהם נמצאים בתהליך של העלמות. ישנו שימוש הולך וגובר בטכנולוגיות Bluetooth טכנולוגיות WiFi וטכנולוגיות אלחוטיות אחרות שמחליפות כבלים פיזיים. ישנה טכנולוגיה מתפתחת שמאפשרת תקשורת בין מחשבי כיס כמו טלפונים סלולרים ומצלמות לבין מחשבי דסקטופ ומדפסות. אנשים משתמשים יותר ויותר במחשבים נישאים ומחשבי כף יד ומשתמשיםבתקשורת ניידת כדי לתקשר עם מדפסות ומתקנים אחרים".

בתקופה האחרונה יצאו כמה עיתונאים בהתקפה מוצדקת למדי על הטוקבקים. הטוקבק כפי שהציגו אותו שי גולדן ואחרים הוא כלי אנטי-דמוקרטי. הוא מאפשר לאנשים לשבת בבית, להוציא עצבים ולחשוב שאם הם כותבים תגובה כועסת הם הראו מה זה לאולמרט, לממשלה, לפוליטיקאים או למי שהם רוצים. אלא שהפוליטיקאים, כך גולדן ואחרים לא מתרשמים מטוקבקים אלא רק מאיום מוחשי כמו הפגנה מול הבית.
 
יש הרבה היגיון וצדק בעמדה הזה ובכל זאת כדאי לעמוד גם על התפקיד של הטוקבק ככלי דמוקרטי מהמעלה הראשונה. אחת ההשפעות החשובות ביותר של הטוקבק היא שהוא מעין הצבעה קובעת קונצנזוס. כאשר 90% מהטוקבקים הם דברי ביקורת חריפים על ראש הממשלה אז מי שנחשף אליהם מושפע בכמה אופנים. ראשית, הוא יניח (באופן בלתי מודע) שהדעה השלטת בטוקבקים היא הדעה המקובלת בציבור מה שיגרום לו להמנע מלהביע דברי תמיכה זהירים בראש הממשלה גם אם זו דעתו, אולי מתוך תחושה שמול הררי הטוקבקים הנזעמים העמדה שלו כבר לא לגיטימית ואולי משום שישמח להצטרף אל הרוב. שנית כמו במשא ומתן עצם קביעתו של מרכז מסוים שסביבו מתנהל הדיון תשפיע על דעת הקורא.
 
הטוקבקים הם מהבחינה הזאת אם כן מנגנון היזון חוזר שמאפשר לבצע מעין בורסה של דעות בזירה ציבורית משותפת. הטוקבקים הם דמוקרטים לא פחות מהרשות הרביעית של העיתונות משום שהם חלק מאותה אקולוגיה של דעות ורעיונות.
 
האם מבחינה פוליטית יש טעם לכתוב טוקבק בסגנון "חולדאי הביתה" או "חודלאי הוא גדול", או שכפי שטוענים חלק זה בזבוז זמן? לטעמי יש טעם בטוקבק הזה לא פחות משיש טעם לכתוב מאמר בעיתון,  להתראיין בטלויזיה או לפרסם מודעה בעיתון. ואחרי הכל במה שונה הטוקבק "חולדאי הביתה" מפרסום מודעת טקסט כנגד חולדאי? הטוקבק למרות שהשפעתו היחסית קטנה יותר, הוא חבר באקולוגית המדיה של הדעות בדיוק כמו כל האחרים. הוא דורש מעט מאוד זמן ונושא לרוב מעט מאוד עומק, אבל הוא מהווה השתתפות לגיטימית בתהליך דמוקרטיית-מדיה המתנהלת מרגע לרגע. הוא מעין הטלת קול קטנטונת המתנהלת מספר פעמים ביומו של הגולש ומתבצעת במאות קלפיות וירטואליות שונות הפרושות לאורך ולרוחב השיח הישראלי.
 
בשנים האחרונות התחילו מספר מחקרים חלוציים כמו אלו של ד"ר פביאן סיקרון או של ד"ר חיים הכט לבדוק את ההשפעה של הטוקבקים על השיח הציבורי. יהיה מעניין, לטעמי, לבדוק כיצד הטוקבקים משפיעים על השיח הפוליטי: כמה מושפעות הדעות הפוליטיות של הקוראים מקריאת טוקבקים? האם תרבות הטוקבקים מעודדת תרבות פוליטית ימנית או דווקא שמאלית? כיצד טוקבקים משפיעים על העמדות של כותבי המאמרים? מה עובר לפוליטיקאים בראש כשהם קוראים טוקבקים? האם ואיזה החלטות ותהליכים פוליטיים במדינת ישראל נולדו מטוקבק?