טכנומיסטיקה

הביקורת שלי על "איך לשנות את דעתך" הסדרה החדשה של מייקל פולן בנטפליקס. פורסם הבוקר במוסף גלריה היומי.

ארבע שנים חלפו מאז פרסום רב המכר הפסיכדלי "איך לשנות את דעתך" מאת הסופר ועיתונאי האמריקאי מייקל פולן (פן הוצאה לאור, 2020). הנושא הפסיכדלי הפך בשנים הללו מקוריוז שולי לתחום המושך עניין מחקרי וציבורי לצד השקעות הון סיכון. רבים נוטים לייחס את השינוי הזה לפולן, שרב המכר שכתב השפיע השפעה מכרעת כל כך על השיח בתחום שיש המחלקים אותו למצב לפני פרסום הספר ואחריו ומדברים על הסופר כפי שהאביק (pollanized) דור שלם של קוראים לנושא הפסיכדלי (משחק מילים על המילה האנגלית להאביק [Pollinate] ושמו של פולן).

ספרו של פולן היה חלוצי בהיותו הספר הראשון מזה עשורים רבים שמוקדש לנושא הפסיכדלי ושעליו חתום סופר מכובד וידוע שם. את מידת ההשפעה של "איך לשנות את דעתך" על השיח הפסיכדלי בתקופתו ניתן להשוות רק לזו של "דלתות התודעה" ספרו הקלאסי של הסופר האנגלי אלדוס האקסלי, שחשף את הציבור המערבי לחוויה הפסיכדלית ב-1954, בסיבוב הקודם והכאוטי יותר שעשו חומרים אלו בתרבות המערב.

אחרי שהספיק לפרסם ספר נוסף בנושאי סמים (This is your mind on plants, 2021) חוזר עכשיו פולן בנטפליקס עם גרסת הסדרה לספרו הקודם והמצליח. "איך לשנות את דעתך" מחולקת לארבעה פרקים בני הנושקים לשעה. אלו מספרים את ההיסטוריה של הפסיכדלים, ואת סיפור הרנסנס הפסיכדלי בן זמננו באמצעות סיפורם של ארבע מהמולקולות הנערצות בתחום: אל-אס-די, פסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות חזיון), MDMA (החומר הפעיל באקסטזי) ומסקלין (החומר הפעיל בקקטוס הפיוטה).

גילי איזיקוביץ' כתבה בהארץ ביום היציאה של "איך לשנות את דעתך" שהסדרה לא חדשנית, והיא צודקת כמובן. הסיפור הפסיכדלי כבר סופר בכל מיני פורמטים ועל פני כל מיני במות. אבל הסדרה של פולן מנסה לעשות משהו אחר לחלוטין. היא מבקשת לעשות את מה שהספר "איך לשנות את דעתך" עשה, רק בגדול יותר, ולהיות הסדרה המכוננת שתספר מחדש את הסיפור הפסיכדלי ותתקן אחת ולתמיד את הרושם המוטעה שנוצר לגבי החומרים הבלתי מובנים הללו לפני חמישים שנה, כשהוצאו מהחוק כאות הפתיחה למלחמה בסמים שהפכה מאז לגרוטסקה אכזרית ונלעגת.

ל"איך לשנות את דעתך" אין בעיה לחזור על דברים שנאמרו כבר במקומות אחרים. מדובר בסדרה שרוצה להיות קאנון, להוות את הגרסה המסכמת והרשמית לסיפור הפסיכדלי ולתקוע את המסמר האחרון בארון הקבורה של הדימוי הישן של הפסיכדלים כחומרים מוקצים ומסוכנים שמזוהים עם תרבות הנגד. "איך לשנות את דעתך" היא מבחינה זו האורתודקסיה החדשה של העולם הפסיכדלי והאופן שבו הוא מציג עצמו החוצה. ומהבחינה הזו אין רע בכך שהיא חוזרת על פרטים שידועים כבר למצויים בפרטים, בוודאי כל עוד חוקי הסמים לא השתנו וממשיכים לתקוע מקלות בגלגלי המחקר והתרפיה, להעניש ולהגביר סיכונים עבור משתמשים.

פולן הוא המדריך הבלתי-מסתבר של הרנסנס הפסיכדלי. הסחי חובב המזון והגינון שנדלק על פסיכדליה בגיל העמידה והפך לשגריר בלתי נלאה של התחום. לעמדה של פולן כאאוטסיידר החורג מגבולות הסטריאוטיפ השגור על משתמשים פסיכדליים יש יתרונות מובנים. היא אפשרה לפולן להיות המנגיש הרשמי של הנושא הפסיכדלי לדודים, דודות ושאר המשפחה המורחבת. הסדרה "איך לשנות את דעתך" עושה את כל זה טוב יותר – עכשיו כבר לא צריך לבקש מהדודה שתקרא ספר, היא רק צריכה לפתוח את הנטפליקס ולקבל את הבשורה הטובה בסטרימינג, מחולקת לפרקים של שעה.

"איך לשנות את דעתך" פונה לכל מי שעדיין לא נחשפו לנושא הפסיכדלי ועלייתו המטאורית בשנים האחרונות, אבל היא מקיפה, עשויה היטב ותדבר בוודאי גם למי שההכרות שלו עם התחום עמוקה יותר. קטעי הארכיון הנדירים והמהממים של הכימאי אלברט הופמן, מגלה האל-אס-די, מריה סבינה, השמאנית שגילתה למערב את פטריות הפסילוסיבין, וכימאי המחתרת האגדי אלכסנדר שולגין שווים בפני עצמם את הצפייה עבור חובבי  התחום. פולן מגייס לסדרה את כל התותחים הכבדים של הרנסנס הפסיכדלי מריק דבלין, מייסד ארגון המחקר המוביל MAPS לרובין קרהרט-האריס, חוקר המח שניסח את התיאוריות הבולטות בתחום בזמננו. העיבודים הקולנועיים לתיאורי החוויות הפסיכדליות שמסופרים בסדרה בולטים לטובה בתשומת הלב לפרטים ובנאמנות שבה הם מצליחים לייצג ולמסור את החוויה הזו, הידועה לשמצה בהיותה בלתי ניתנת למסירה או לתיאור.

בסופו של דבר "איך לשנות את דעתך" מביא סיפור לא מפתיע עבור מי שעקב אחר התחום, אבל עשוי היטב ומופק לעילא. הוא שוזר בין ההיסטוריה של חומרים פסיכדליים, לסיפורי ריפוי מרגשים שנותנים את המגע האישי, לדיון בנושאים פסיכדליים מרכזיים כמו החוויה המיסטית וחשיבות הסט והסטינג. לצד סיפורים מרגשים כמו אלו של חולים סופניים שעברו מחרדה לקבלה שלווה של המוות המתקרב, לשוטרים שהפכו לתרפיסטים פסיכדליים, החלק המרגש ביותר בעיני הגיע דווקא בפרק על מסקלין, בסיפורו של האמריקאי-ילידי ג'וליוס לא מפחד (Julius Not Afraid) והאופן שבו הצליח בעזרת קקטוס הפיוטה להרפא מ-15 שנות אלכוהוליזם ושימוש בסמים, ולהפוך לאב מתפקד וחבר קהילה נוכח. במקרה או שלא, החלק הזה הוא אחד המקומות היחידים שבו "איך לשנות את דעתך" מעז לצאת לדרכים שצמודות פחות לאפיק המיינסטרימיזציה שבולט ברנסנס הפסיכדלי בן זמננו ולעסוק בשימוש בפסיכדלים לא בהקשר רפואי או מחקרי אלא בהקשר של שימוש קהילתי.

"איך לשנות את דעתך" מציגה גרסה קצת בומרית של הפסיכדליה. בולטת בה הנוכחות של אבות התחום ויוצאי שנות השישים. היא אינה נותנת ייצוג של ממש לעושר הגובר של השיח בתחום. לא תמצאו כאן דיון באתגר שבביצוע אינטגרציה לחוויות פסיכדליות, בפוליטיקת הזהויות של הפסיכדליה,  באתגרי המסחור של התחום או במימדי המוזרות והחתרנות שהחומרים האלה מזוהים איתם עדיין במקומות רבים, אבל נשמטו איכשהו מהסדרה. אז נכון, לא מדובר בסדרה חדשנית, אבל זה בסדר, כי "איך לשנות את דעתך" לא מנסה להיות חדשנית אלא לקבוע מחדש את גבולות המגרש של השיח על פסיכדלים ברגע מכריע בהיסטוריה של החומרים הללו, והיא עושה בכך עבודה מצוינת.