ארכיון קטגוריה: טכנומיסטיקה

ניו אייג' זה ההיי-טק החדש

המאמר פורסם באתר אנרג'י ניו-אייג'

 

אם במקום ללכת ללימודי מנהל עסקים בחרתם להשתלם בתחום האלטרנטיבי ואתם כרגע תפרנים בני תפרנים, אל ייאוש. בספרו החדש צופן העתיד חוזה העתידן ד"ר דוד פסיג עתיד מזהיר לתחום האלטרנטיבי ולתחום ההוליסטי. על פי פסיג המתקשרים והמטפלים האלטרנטיבים של היום הם עורכי הדין ורואי החשבון של המחר, שכן דווקא התחום הרוחני יהווה את החלק המרכזי בכלכלה הבינלאומית בסביבות השנה 2100. מה שנקרא, החזיקו מעמד!
 
מטפסים בסולם הצרכים
התחזית של פסיג עשויה אולי להשמע מוזרה בשלב הראשון אבל קל יותר להבין אותה כשמבינים את ההיגיון שעומד מאחוריה. פסיג מציג את התחזית הזו בפרקים ה-35-37 בספרו כשהוא מציג מודל המבוסס על סולם הצרכים של הפסיכולוג אברהם מאסלו.
 
סולם הצרכים של מאסלו למי ששכח הוא מעין פירמידה שמציבה את הצרכים השונים של האדם בכמה דרגות שונות שכל אחת מהן בסיסית פחות מקודמתה. הצרכים הפיסיולוגים של האדם כמו נשימה, מזון מים או שינה באים ראשונים. אחריהם באים צרכים נוספים כמו בטחון גופני, בטחון בעבודה או בטחון משפחתי. הדרגה השלישית של הצרכים קשורה להשתייכות וכוללת את הצורך להיות חלק מקבוצה. השלב הרביעי קשור בצורך להערכתם של אחרים ולהערכה עצמית. השלב החמישי והאחרון עוסק בצורך של האינדיבידואל במימוש העצמי שלו בדרכים כמו יצירתיות, מוסריות או רוחניות.
 
על פי מאסלו אין האדם מתפנה לעסוק בשלבים הגבוהים יותר בסולם כל עוד השלבים התחתונים יותר אינם מסופקים. אורגניזם שצרכיו הפיזיולוגים אינם מתקיימים לא יתפנה לצרכיו האחרים, אדם שאין לו בטחון בקיומו היומיומי לא יתפנה להקים מפעלים לעזרה לזולת וכו'.
 
על פי פסיג ניתן לראות את ההיסטוריה של העיסוקים בהיסטוריה האנושית כמותאמים לשלבים השונים בסולם הצרכים. התקופה החקלאית התאפיינה בניסיון לפתור את הצרכים הגופניים הראשונים על מנת להביא הביתה פת לחם בסיומו של יום עבודה. "בעידן התעשייתי" לעומת זאת "העניקו העיסוקים רמת ביטחון ורווחה שהיתה חסרת תקדים בכל ההיסטוריה האנושית". מי שעבד במפעל זכה למזון וקורת גג. בתקופה זו גם התפתחו מנגנוני הרשת החברתית שהגנו על ציבור העובדים.
 
פסיג ממשיך לסקור את שאר התקופות, אבל המקום שבו הטיעון שלו הופך למעניין במיוחד הוא כאשר הוא נוגע בצורך החמישי בפירמידה, הצורך במימוש עצמי. על פי פסיג, לאחר עידן הידע ועידן המידע יגיע העידן החמישי והאחרון שבו "ישאו העיסוקים אופי בדיוני, אפילו לפי קריטריונים של תחילת המאה ה-21. ההכשרות יהיו לא רק אינטלקטואליות אלא גם מוסריות וגם ספיריטואליות". בגרף שמופיע בעמוד 241 של ספרו מציע פסיג כי בסביבות שנת 2100 יעברו המוצרים המנטליים והספיריטואלים בחשיבותם את מוצרי הידע, בוודאי את מוצרי התעשיה והמזון ויהפכו למוצרים החשובים ביותר בכלכלה העולמית.
 
המין האנושי במסע קוסמי
"תחשוב על מתקשרים, תחשוב על קואצ'רים. כל הדברים האלה הם רק התחלה של משהו גדול הרבה יותר" אומר פסיג בראיון לאנרג'י מעריב. "אנחנו עוברים תהליך שבסיומו מה שהיה נחשב לשוליים לפני 20 שנה יהיה הזרם המרכזי".
 
בספר שלך אתה מדבר על כך שבעידן הספיריטואלי סוג המוצרים העיקרי יהיה מוצרים ספיריטואלים, אתה מוכן להסביר למה אתה מתכוון?
"מדובר כאן במוצרים שהמאפיין העיקרי שלהם הוא שהם שירותים מנטליים שנותנים לנו סיפוקים רוחניים. כרגע המוצרים שבידינו נותנים בסך הכל מידע. הם לא נותנים לנו תבונה או רמה מפותחת יותר של קוגניציה, שזה בדיוק מה שהמוצרים האלה יעשו".
 
אתה יכול לתת דוגמאות למוצרים כאלו?
"תראה, כשאתה שומע מוזיקה מה שהיא מעוררת בך זה כל מיני מצבי רוח. מוזיקה היא אמנות והיא עושה את הדבר הזה באופן מאוד סובייקטיבי. אבל כבר היום יש לך מוצרים חדשים, מוצרי מוזיקה, שהם מדעיים ומצליחים. זה סוג חדש של מוזיקה שמצליח לעשות לך טריגר במח לסוג מסוים של מצב רוח ספציפי. אם אתה רוצה יצירתיות, יש מוזיקה שיוצרת גלי מח שתורמים ליצירתיות. יש מוצר אחר שעוזר למחשבה החיובית. המוזיקה עושה טריגר לגלי מח שיוצרים חשיבה חיובית. זה מוצר מנטלי, לא אמנות סתם. אבל זה רק ההתחלה של ההתחלה."
 
מה עוד?
"יש כרגע בידי המין האנושי מפות מדויקות של מה שקורה במח כאשר אתה עושה פעילות דתית כלשהי, כשאתה מנשק מזוזה, משתחווה או מתפלל יש איזורים במח שנדלקים. מסתבר שזה אותו הדבר אצל כל הדתות. אם זה קורה אצל כולם אז אנשים צריכים טכנולוגיות שיגרו את האיזורים האלה במח ויש פרופסור אחד בקנדה שפיתח קסדה שבעזרתה אתה יכול לקבל את החוויות הדתיות האלה"
 
"כל התחום של המדיטציות זה פעולה דתית שהתרבות המודרנית עקרה ממנה את הפן הדתי והפכה אותה למשהו ספיריטואלי גרידא. אנחנו נראה את אותו הדבר עם הרבה מאוד פעילויות דתיות, מנטליות וספיריטואליות שיצאו ממסרת הפעולות הדתיות ויהפכו להיות פעילות ספיריטואלית חילונית".
 
בגרף שאתה מציג בספר שלך העידן הספיריטואלי מופיע בתור האחרון, זה שממצה את הצורך האחרון בסולם הצרכים של מאסלו. האם זה אומר שזהו השלב האחרון שאליו שואפת האנושות בהתקדמותה? האם זוהי התכלית?
"לא בדיוק. מדע זה לא חקר האמת, זה בסך הכל תיאוריות שבעזרתן אנחנו מנסים להסביר את המציאות ויכול להיות שבעוד 30-40 שנה יבוא מישהו אחר עם תיאוריה אחרת. המין
האנושי נמצא במסע אנסופי של השתכללות שהרוח שלו משתכללת. אנחנו רק בהתחלה. רק מספקים כרגע צרכים בסיסיים לגוף ולרוח, אבל למין האנושי יש עוד מסע ארוך מאוד בזמן. של מליונים ומליארדים של שנה. יכול להיות שזה בקוסמוס הזה, יכול להיות שזה בקוסמוס מקביל. זה לא משנה. התבונה הזו רק בתחילת הדרך שלה והיא מחפשת דרכים לממש את עצמה. ואנחנו עושים את זה בעזרת כל מיני טכנולוגיות שמשפיעות על כל מיני תקופות שהופכות להיות מאופיינות על ידי הטכנולוגיות שאנחנו מפתחים".
 

"אבל זה מסע אינסופי. זה כמו שלפני אלפי שנים הדבר הכי חשוב היה לאכול. כל היום אדם רדף אחרי באפלו כדי שיהיו לו כמה חתיכות בשר. היום אם אתה רעב אתה הולך לחנות וקונה חתיכה של שוקולד. היום אנחנו עוסקים במימוש של העצמי, של רמות האינטלקטואליות או של המגדר. אבל אנחנו פרימיטיבים עדיין. לאט לאט נגיע למימוש של רמות מנטליות וספיריטואליות שאנחנו אפילו לא מודעים אליהן כרגע".
 
–*
עוד כמה הערות קטנות  לסיום.
ראשית כל, עד כמה שהיא עשויה להשמע מופרכת בשלב ראשון, כשחושבים על המקום הפרינג'י שהתחום הרוחני תפס בחברה ובכלכלה שלנו לפני 30 שנה, והמקום שהוא נמצא בו היום – יש משהו מאוד הגיוני בתיזה הזאת.
שנית כל, ואני לא יכול בלי ההערה הזו. אם המקום שאנחנו הולכים אליו זה בו שבו המוצרים המרכזיים של התרבות והכלכלה הם מוצרים רוחניים, הרי שהדבר הזה עשוי לרמז על לגליזציה עתידית של הפסיכדלים. אחרי הכל, אלו הם ה"מוצרים" הרוחניים האפקטיביים ביותר הידועים לתרבות שלנו, אפקטיביים הרבה יותר מכל מה שמציעים היום בשוק הרוחניות. כאשר מוצרים רוחניים יהיו הבסיס של המערכת הכלכלית והתרבותית לא ניתן עוד יהיה להתעלם מהמוצרים הללו, והם ישובו למקום המרכזי שבו הם תפסו בחברות ילידיות במשך אלפי שנה עד עליית הציביליזציה המודרנית.

רשימת הכתבות המומלצות המלאה בנושא ביקורת תרבות

למציאת כתבות נוספות בנושא טכנומיסטיקה יש להקליק בתחתית הכתבות על תגית המדור "ביקורת תרבות"

פרסומיסטי
http://www.notes.co.il/ido/41424.asp

5 הפרסומות המגעילות ביותר
http://www.notes.co.il/ido/35546.asp

הסימולקרה ששמה בריטני ספירס
http://www.notes.co.il/ido/40015.asp

מהשרדות לכוכב נולד – מחזור החגים הישראלי החדש
http://www.notes.co.il/ido/44437.asp

בטיחותיזציה
http://www.notes.co.il/ido/35546.asp

יותר זה פחות
http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=512253&sid=130

העכשיו הארוך
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/672/770.html

הסרט שכל ישראלי חייב לראות
http://www.notes.co.il/ido/43952.asp

ההרגשה האולימפית – תגובת תרבות נגד למשחקים האולימפיים
http://www.notes.co.il/ido/46547.asp

המדריךהמלא לשימוש בתיאוריות קונספירציה
http://www.notes.co.il/ido/49777.asp

קריאה לממשלה גלובלית
http://www.notes.co.il/ido/45776.asp

כבו את הטלויזיה
http://www.notes.co.il/ido/31460.asp

על התוכנית הבמה המרכזית (ז"ל)
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=99824&sid=126

תרבות יהודית רדיקלית
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=9570

רשימת שינדלר – מקרה מבחן
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=457

ביקורת קניונים על קניון ארנה
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=276

איןציקלופדיה
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/015/259.html

מלך הרייטינג – דוד טופז בסרטו של דורון צברי
http://weekend.nana.co.il/Article/?ArticleID=108778&sid=78

רשימת הכתבות המומלצות המלאה בנושא טכנומיסטיקה

למציאת כתבות נוספות בנושא טכנומיסטיקה יש להקליק בתחתית הכתבות על תגית המדור "טכנומיסטיקה"

הרשת שמתעוררת לעצמה
http://www.notes.co.il/ido/30461.asp

לקראת הסינגולריות
http://www.notes.co.il/ido/30462.asp

לשחק את אלוהים
http://www.notes.co.il/ido/30463.asp

בעקבות הקוד המפורש
http://www.notes.co.il/ido/33695.asp

התורה כאלגוריתם
http://www.notes.co.il/ido/37113.asp

עולמות וירטואלים – הארץ המובטחת?
http://www.notes.co.il/ido/36840.asp

שיר אהבה לפלאפון שלי
http://www.notes.co.il/ido/34414.asp

כשהמחשב קורס
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/443/085.html

מחשבים שמכירים אותנו יותר טוב משאנחנו מכירים את עצמנו
http://www.notes.co.il/ido/35031.asp

מעבד התמלילים האלוהי
http://www.notes.co.il/ido/36885.asp

יהודי אורגני, יהודי מכאני, יהודי דיגיטלי
http://www.notes.co.il/ido/39355.asp

האינטרנט הוא הטריפ הקולקטיבי
http://www.notes.co.il/ido/41889.asp

הגיאומטריה המקודשת של שומרי המסך
http://www.notes.co.il/ido/48060.asp

מחוץ לזמן
http://www.notes.co.il/ido/49564.asp

גוגל כמנוע לחיפוש עצמי
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/061/101.html

האנטי וירוס הפנימי
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/046/024.html

הולדתה של הטכנומיסטיקה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3321832,00.html#n

בסייעתא דטכנולוגיה
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=104065&sid=127

הרעיון המושלם

הוא כמו הפשע המושלם.
נכנסים, מבצעים, יוצאים בלי שום בעיות

לרעיון המושלם אין שום התנגדויות
יום אחד אני חולם לעלות על הרעיון הזה
לסטארט-אפ, לסרט, ליצירת אמנות, לטכניקה שיווקית
כשיהיה לי אותו, הכל בחיים שלי יהיה מסודר

זה כל מה שצריך. רק רעיון אחד.
מושלם.

מדיה וזיכרון ילדות 1

אתמול בלילה כשישבתי אצל חבר הסתכלנו ביוטיוב על הפתיחות של תוכניות ילדים מתחילת שנות השמונים. היו שם המון מאלה ומה שבלט במיוחד היה כמות הטלויזיה שאנחנו בתור ילדים ספגנו בתחילת שנות השמונים. במשך יותר מחצי שעה ראינו עוד ועוד עשרות סרטוני פתיחה לתוכניות טלויזיה שאת רובן שכחתי לחלוטין עד אתמול אבל צפיה בסרטון הפתיחה שלהם העלתה שטף בלתי צפוי של רגשות, תחושות וזכרונות מתקופת הילדות.  לפי החישוב שלי היו שם עשרות רבות של תוכניות מהקטקטים והדרדסים, לנעלולים, לדובוני אכפת לי, ודביבוני היער הירוק, עמיקו וגברת פלפלת, הרובוטריקים וכח המחץ, טאו טאו, בלי סודות, שוטרים וגנבים, החתול שמיל והרשימה רק נמשכת. בכל אחת מהתוכניות הללו צפינו צפינו עשרות רבות של שעות ויחד היו גלומות שם בטח שנתיים מהחיים שלי.

 

הוא גדול. החתול שמיל.

מה שהדהים אותי היה שהזכרונות שהכילו את התוכניות הללו חיו בתוכי אבל לא היו סיכוי שהייתי מגיע אליהן בלי העובדה שהן היו זמינות לי בעזרת יוטיוב. הזכרון של התוכניות הללו היה סמוי לחלוטין והוא התעורר בעזרת אותה החייאה שהתרחשה עם קטעי הוידאו המוכרים. זה גרם לי לחשוב כמה זכרונות יש בתוכי מהילדות שלעולם לא יתעוררו פשוט בגלל שהם לא מתועדים בשום מקום. הזכרונות שלי נעלמים למקום אחר, מלבד אלו שקשורים במדיה.

בשנים האחרונות אני מצלם בין 3000 ל-5000 תמונות בשנה עם המצלמה הסלולרית שלי. זה ממוצע מכובד של 10-15 תמונות ליום. התמונות הללו שאני מצלם לאורך היום כל פעם שיש שם חוויה שהייתי רוצה לשמור איתי לעתיד משמשות לי כתחליף ליומן, כזה שאני מכין לעצמי בזמן שהיום מתרחש ושמכיל סוג אינפורמציה שונה לחלוטין מיומן טקסט (הרבה אינפורמציה ויזואלית, אנרגטית ואינפורמציה בין אישית מוצפנת כמו שפת גוף. מעט אינפורמציה נאראטיבית או כזו שקשורה בעולם הפנימי). אני מצלם את התמונות הללו כדי שאוכל להזכר בעתיד בחיים שלי וכבר היום הם משמרים אצלי בחיים זכרונות מלפני חצי עשור שהיו נעלמים כנראה מזמן אם לא היו לי את התמונות הללו שיחיו אותן שוב ושוב.

מדיות וזכרון היו תמיד מעורבים זה בזה. מערכת העצבים שלנו היא מדיה לשמירת זכרונות. המצאת הכתב הייתה קשורה בראש ובראשונה בצורך לזכור: רשימות, אירועים, הירארכיות. כיום מדיות אלקטרוניות כמו מצלמות דיגיטליות, אתרי וידאו ורשתות חברתיות מהוות את המצודות של הזכרון שלנו. הן מבצרות את הזכרונות שפעם היו אצורים במערכת העצבים שלנו. הנוכחות שלהן והמבט שלהן קובעות מה נזכור ומה יעלם מהזכרון שלנו. מה שבמדיה שמור ומה שמחוץ לה נעלם.

כשרופא השיניים הוא סאדיסט

פרק נוסף בסדרה המסבירה למה גראס הוא האיום מספר אחת למין האנושי.

 

והפעם, מה עושה רופא שיניים בריו דה ז'נירו כאשר מגיע אליו פציינט ומוותר על הגז צחוק כי הוא כבר "בא מסודר מהבית"

למי אני לא סולח

משהו ליום כיפור

הגיאומטריה המקודשת של שומרי המסך

הדבר הכי קרוב שיש לנו בטכנולוגיה היומיומית שלנו למכונות אמניות הם שומרי מסך. שומרי מסך כמו אלה שמופיעים בנגני מדיה כמו ה-Windows Media Player, ה- Winamp וכמו שומרי מסך חופשיים אחרים שמסתובבים ברשת הן האמניות הרובוטיות המצליחות ביותר עד היום.
 
מליארדים של אנשים ברחבי העולם אוהבים לצפות באמנות האלגוריתמית של האמניות הממוחשבות הללו וגם אני עוקב כמעריץ אחר התפתחות אמנות שומרי המסך כבר שנים, מאז גרסת ה-Battery של שומר המסך של ה-Windows Media Player. אני עדיין זוכר כמה מרהיבה נראתה לי האמנות הזו בתחילת שנות האלפיים, ואני מתפלא כל פעם מחדש כשאני צופה בה כיום ורואה כמו היא התיישנה תוך שנים מעטות עד שהפכה ללא הרבה יותר מפיסת נוסטלגיה. בדיוק כמו שהיית מצפה מאמנות רובוטית המצייתת לחוק מור, שומרי המסך הופכים משנה לשנה לאפקטיבים ומרשימים פי כמה. זוהי ההבטחה שגלומה בשילוב של אמנות יחד עם חוק מור – אמנות שמכפילה את האיכות שלה מדי 18 חודשים. 
 

ה-Battery, של הווינדוז מדיה פלייר. הפסיק להרשים.

שומרי מסך הם סוג חדש של אמנות. הם שילוב של עבודה של אמנים אנושיים (שכותבים את האלגוריתמים שמפעילים את התוכנות הללו) עם מכונות אמניות, חתיכות קוד ותוכנה שמוציאות אל הפועל את החזון הגדול. בשילוב הזה בין מה שתוכנן מראש לבין החופש המסוים לתוכנה לפרשנות אנחנו רואים את הקשר שבין היצירה כפי שהכרנו אותה לבין יצירה רנדומלית.
 
זהו עידן היצירה הרנדומלית. מלחינים שעובדים עם מחשבים מוזיקאים כמו גיל ויינברג או ליאור פרנקל מאמנים רובוטים שינגנו איתם ויאתגרו את ההנחות האנושיות שלהם לגבי מוזיקה. הפנטזיות האחרונות על אוטר (Author) נעלמות למול היצירה של מלחינים ואנימטורים ממוחשבים שיוצרים עבורנו מוזיקה ואנימציה מבוססת אלגוריתמים.
 
אבל העובדה שיצירות מהסוג של שומרי מסך חומקות מהאופן מהאופן שבו אנחנו מבינים אמנות ששורשה בסובייקט אנושי, אין משמעותה שהן נטולות משמעות. דווקא הרנדומליות מעניקה לשומרי המסך הללו איכות מעין קוסמית של גיאומטריה מקודשת.
 
כשצופים בשומרי המסך האלה רואה עולם שאין לו אישיות במובן המוכר לנו, אך יש לו תכונה שבהעדר מילה טובה יותר אכנה אותה "קוסמית" של צמיחה והתפתחות מתמדת שמחקה פלירומה של מבנים מולקולרים, מתמטיים ופרקטליים של היקום שלנו. הצפיה בשומרי המסך הללו היא כמו צפיה במעשה בראשית שקורה כל רגע. ההתהוות הבלתי נפסקת של הצורות על פני המסך היא נסיון לחקות את עושר הצורות האינסופי שממנו בנויים החיים האלה.
 
זהו גם הצד הפסיכדלי (כלומר, מגלה התודעה) בשומרי מסך – אלו טכנולוגיות שמבקשות ליצור עבורנו מחדש את המורכבות הפרקטלית האינסופית של המציאות הזו תוך כדי חיקוי כמה שיותר מדויק של אנספור האפקטים שפועלים בתוכה בו זמנית כל רגע, הצורות שמתחלפות זו לתוך זו, נשברות זו על זו ויוצרות מבנים חדשים ובלתי צפויים – המבנה שממנו מורכב היקום הזה והחיים של כל אחד ואחת מאיתנו.
 
המבנה של הדברים הללו הוא חיקוי, עד הרמה המולקולרית של המבנה האבולוציוני (לא במובן הצר יותר של אבולוציה ביולוגית, פשוט במובן של התפתחות נמשכת) שמאיץ את היקום הזה הלאה כל רגע. הסקרינסייבר מדמה את הצורות הפנימיות של החיים, את ההתהוות, את התנועה.
 
אם לנסות לעבד את המשמעות הקוגניטיבית או התודעתית של שומרי מסך, ניתן לומר שהחשיבות הגדולה שלהם היא בכך שהם מציגים את המציאות שלנו על כל המורכבות שלה במליוני פיקסלים שנעים כל רגע על המסך ואינם חדלים רגע מלשנות צורה וצבע. הוויות אחדותיות ומתפרקות שמתחלפות זו בזו בזרימה בלתי נפסקת. ככל שהסקרינסייבר עושה את זה בצורה מתוחכמת יותר, תוך כדי הצגה של יותר אלמנטים וכוחות שפועלים בו זמנית, כך הוא נחשב טוב יותר, נאמן יותר לדינאמיקה היקומית של הכאוס, של המורכבות האינסופית.
  
האם יש דימוי טוב יותר מזה לחיים האלה? אבל לא. אין זה דימוי. המשמעות הגדולה של שומר המסך היא בנסיון שלא לחקות את המציאות, אלא לברוא מציאות חלופית, בלתי סמלית, יקום מקביל. בדיוק כמו המציאות לא ניתן לצמצם את הפיקסלים המופשטים שבשומר המסך לכדי אובייקטים ולפרק אותם למרכיבים בעלי שם. הכל זורם, המסמן והמסומן הם אחד. כמו אצל דלז אין מטאפורות, אלו מכונות שמתממשקות אחת לתוך השניה.
 
אבל זו לא רנדומליות מוחלטת. בעצם המודל שממנו הן יצוקות מזכיר לנו שומר המסך סוג של דגם שמשלב בין הדגמים המונותאיסטים העתיקים ביותר לגבי האלוהות, לגבי הדגמים השפינוציסטים פנתאיסטים (ובלוא הכי ניו-אייג'ים) יותר. מצד אחד נמצא לו אלוהים המופשט לחלוטין הלוא הוא שם הוי"ה והאל הפנתאיסטי שעליו דיבר שפינוזה. זהו האל הרנדומלי של הסקרינסייבר. ומהצד השני נמצא "אלוהים", האל המכוון, זה שבסיסו באלגוריתם הכתוב באותיות אש שחורה על אש לבנה. זהו האל המונותאיסטי של ההשגחה והרצון האישי. הברהמאן והאטמן. האטמן והברהמאן.

 

מתוך שומר המסך Electric Sheep

ואם כבר שומרי מסך. אני רוצה להמליץ כאן על שומר המסך Electric Sheep שנקרא על שם הספר Do Androids dream of Electric Sheep של פיליפ ק. דיק, שזה כבר טוב. העקרון של שומר המסך הזה הוא שהוא מבוסס על העקרון של מחשוב מבוזר, כלומר הקליפים שהם מורכב שומר המסך הזה מחושבים על ידי המחשבים ששומר המסך הותקן עליהם בזמני המנוחה שלהם. הטוויסט היפה בשם של שומר המסך הזה הוא ששומרי המסך האלה הוא החלומות שחולמים האנדרואידים (המחשבים) כשהם ישנים (כלומר כשהם במצב מנוחה).
 
כל מודול שומר מסך נקרא "כבשה", וכל מי ששומר המסך מותקן לו על המחשב יכול להצביע בעבור כבשים אהובות עליו ונגד כבשים פחות חביבות עליו כך שה"מאגר הגנטי" של הכבשים הולך ומשתכלל בתהליך של ברירה גנטית ממוחשבת שמתבצע בעזרת המשתמשים.
 
חוץ מזה שזה רעיון יפה זה גם שומר המסך הכי יפה שאני מכיר היום. ותודה לישראל לוין שגילה לי עליו.
 
נ.ב.
יש בהחלט קשר הדוק ומרתק בין סוגי הצורות הפרקטליות שנגלות כשעוצמים את העיניים במהלך טריפ פסיכדלי לבין אלו שמופיעים על שומר המסך. ההבדל העיקרי הוא אני חושב שבטריפ הפסיכדלי, כנראה בגלל שהוא יוצא מהדמיון שלך יש הרגשה שאתה בתוך זה, שאתה יכול ממש לחוות את זה, שזה חלק ממך. בניגוד לשומרי מסך שברוב המקרים התחושה כשמסתכלים עליהם היא כמו מבט על סרט. תרגיל נחמד שאפשר להתאמן עליו זה להביט על שומר המסך ולהתאמן בלחוות אותו ממש. להכניס את התודעה לתוך התמונה ולדמיין שאתם בפנים, שזהו באמת שדה הראיה שלכם, שאתם בעולם ההוא באמת.

אקופונקטורה אורבנית בפארק הלאומי ברמת גן

חיימי לרנר, ראש העיר האגדי של העיר קוריטיבה בברזיל נוהג להשתמש במושג "אקופונקטורה אורבנית" כשהוא מתייחס לשינויים קטנים ונכונים שניתן לעשות במרקמים אורבניים על מנת לאזן ולהבריא אותם.

נזכרתי במושג הזה של לרנר בשבוע שעבר כשביקרתי בפארק הלאומי ברמת גן שעבר שיפוצים בתקופה האחרונה. יש לנו בישראל  נטיה להטיל ספק בפרוייקטים של תשתית שנעשים על ידי הרשויות ובמקרה של הפארק הלאומי ברמתן גן פרוייקט השיפוצים האחרון היה מלווה בכמות נאה של תלונות ומענות כגון זו על מות הדגים באגם.

 התקופה של השיפוצים אכן הייתי נוראית ומי שביקר כמוני בפארק לפני כחודש יכול לספר שבמקום שרר סירחון נורא של מוות והוא נראה בעיקר כמו אתר בניה רועש. זה היה בהחלט לא נעים ובאותה תקופה קיללנו כולם על הטיפש שאחראי לשיפוצים הללו וכולנו חשבנו שזו רק עוד דרך לבזבז את כספיו של משלם המיסים, ליצור עוד רעש וזיהום.
 
ובכל זאת עכשיו כשמעטה הרעש והלכלוך של השיפוצים כמעט והוסר מעל הפארק (עדין אפשר למצוא פה ושם את סרטי הפלסטיק האדומים מתקופת השיפוצים) מתגלה הפארק כיפהפיה מתעוררת ויש איזה חשק לשבח את מי שחשבו והוציאו לפועל את השינוי בטופוגרפיה של הפארק.
 

השינוי המרכזי ביותר בפארק הוא באיזור האגם, שם מורגשת מהפכה רבתי. לאורך שנים היה האגם הגדול בפארק הלאומי מוסתר מאחורי מעקים גבוהים שאפשרו להביט עליו רק מרחוק. השינויים החדשים בפארק ביצעו הנגשה מסיבית של גדות האגם. מספר החלקים שבהם אפשר לשבת סמוך על גדות האגם גדל פי כמה ולפתע, בעקבות השינויים שנוצרו במתאר הגדות, אפשר למצוא שפע של פינות חמד לבלות אצלן אחה"צ על הגדה. האנרגיה התוססת של השדרה המרכזית של הפארק שעוברת ליד האגם מאוזנת כעת על ידי ים השקט של האגם ולפתע אפשר לראות ילדים קטנים רצים על הדשא ליד הברווזים שעושה רושם שכבר התרגלו לכל זה ומתרוצצים בחופשיות ליד השביל הראשי. עיר וטבע עברו איזושהי הנגשה הדדית שחיברה אותם ביחד בצורה חדשה וחכמה.
 
אז מה שרציתי לומר זה קודם כל: סליחה – שלא האמנו, ותודה, ולהמליץ למי שמחפש מקום ירוק לבילוי באיזור המרכז: בדקו את הפארק הלאומי המתחדש. (רק אל תעשו את זה בימי המנגלים והצפיפות, בשבתות ובחגים, נסו אותו כשהוא במיטבו, באמצע השבוע).

 

האינטרנט האמיתי – ראיון עם טד נלסון

בקפטן אינטרנט שבגלריה של 'הארץ' התפרסם היום ראיון שלי עם טד נלסון, אחד מהחוזים של מהפכת המחשב האישי וממציא ההיפרטקסט שחושב שהאינטרנט שבו אנחנו משתמשים זה גרסה פשטנית ומוגבלת להחריד של הדבר האמיתי. על נלסון, טיפוס די מיוחד שמתעקש לחשוב מחוץ לקופסה כבר כתבתי קצת כאן בבלוג. אני מפרסם כאן את הגרסה המלאה יותר של המאמר על נלסון.

במהלך הראיון מתנצל טד נלסון. הוא במצב רגשי ומתוח הוא אומר, הוא פשוט לפני דדליין כרגע. הדדליין הזה שעושה אותו קצר רוח מרחף סביבנו לאורך השיחה, כמו השאלה האם הדדליין הזה אי פעם יגיע. האם אי פעם יסיים טד נלסון את הפרוייקט שהקדיש לו את חייו?

 

טד נלסון. האינטרנט הוא מתחזה.

כבר 47 שנה עובד טד נלסון על החזון שלו, מערכת הפעלה בשם Xanadu שהינה לטענתו מתוחכמת ורבת אפשרויות לאין שיעור מאלו שהאנושות משתמשת בהן היום: חלונות, מק ולינוקס. על פי נלסון חלונות ומק הם השקר הגדול ביותר של עולם המחשבים, זוג תאומים זהים וחסרי דמיון שמציגים את עצמם בעורמה כשתי אלטרנטיבות שונות.

נלסון הספיק אמנם לאורך השנים לעלות על העצבים של אקדמאים, אנשים מתעשיה ואפילו לעצבן את אלו שניסו לעזור לו להגשים את החזון שלו, אבל אסור לזלזל בו. הילד הרע של עולם המחשבים נושא איתו רשימת השגים שמציבה אותו בפנתיאון של העולם הדיגיטלי.

נלסון שנחשב לאחד מחוזי מהפכת המחשב האישי, כתב לאורך שנות השבעים והשמונים סדרה של ספרים שבהם קרא למהפכה שתשחרר את המחשבים מידיהם של הטכנאים ותעביר את השליטה לידיהם של ההמונים. אבל הוא ידוע יותר מכל כמי שהמציא כבר בשנות השישים את המושג הייפרטקסט, הטקסט המכיל לינקים שממנו מורכבת כיום רשת האינטרנט.

מק זה חיקוי של נייר
הייתם אולי חושבים שנלסון יהיה גאה בתרומה האדירה שלו להמצאת האינטרנט, אבל לא. נלסון קרא לרשת בעבר "גרסה פשטנית באופן גאוני" של הרעיון שלו. "ההייפרטקסט שיש ברשת הוא גרסה פשטנית מאוד של ההייפרטקסט שלי" הוא אומר בראיון "הרעיון בהייפרטקסט הוא לייצג מחשבות, ומחשבות הן מורכבות מאוד".

לטענתו של נלסון הסיבה שממשקי המחשב בני זמננו לא ממשים את הפוטנציאל שהוא רואה בהם, היא שהם ממשיכים את פרדיגמת הנייר. המהנדסים ב-Xerox PARC שבנו את הממשק הגרפי המודרני הראשון בשנות השבעים חיקו את הנייר משום שזו הייתה המטאפורה היחידה שהמנהלים בחברה יכלו להבין. המקינטוש שנבנה על בסיס ממשק ההוא היה על פי נלסון עסקה עם השטן שבמהלכה חונכה האנושות להאמין שהממשק הגראפי של Xerox PARC הוא הממשק הגרפי היחיד. אלא שלדברי נלסון " אם אנחנו כבר לא מוגבלים לנייר אנחנו יכולים לייצג מחשבות בחתיכות שקשורות זו לזו בהרבה דרכים שונות. העולם של המסך יכול להיות כל דבר, לא רק חיקוי של נייר. יש אלפי דברים אחרים שממשק גרפי יכול להיות."

מערכת ההפעלה של נלסון עתיקה הרבה יותר מחלונות ומק, ולמרות זאת היא מסוגלת לטענתו לקחת את המחשבה האנושית לשלב חדש, מעבר לנייר. "אני מאמין שאנחנו באמת יכולים שיהיה לנו משרד ללא נייר". אומר נלסון "כולם אומרים שזה בלתי אפשרי. ובכן, זה בלתי אפשרי אם אתה מנסה לחקות את הנייר. אם אתה מנסה לחקות את הנייר אז אתה נתקע עם כל צורות הייצוג של הנייר ואז אתה יכול כבר פשוט להשאר עם הנייר. אבל אם אתה מייצג את כל הקישורים, אז מתחיל להיות לך משרד ללא נייר".

האינטרנט הוא אסון
להייפרטקסט של נלסון יש תכונות רבות שנאבדו בדרך לאינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו היום. הוא מאפשר שמירה של גרסאות קודמות של הרשת (Backtracking) וחשוב מכל הוא בנוי לא כ"רשת של לינקים חד כיווניים ושבורים" אלא על עקרון שנלסון מכנה אותו (Transclusion). במקום שמידע יועתק שוב ושוב לאנספור מקומות ברשת בסדרה של כפילויות, הוא נמצא במקום אחד שאליו מתבצעת הגישה בכל מקרה הצורך. יתרונות נוספים של ההייפרטקסט של Xanadu הם שהוא מאפשר לקשר לחלקים ספציפים בתוך מסמך וגם לקשר ממילה אחת לכמה מסמכים שונים. מלבד זאת הלינקים ב-Xanadu הם לינקים דו כיווניים, עוד מושג שלעכברי אינטרנט קשה בדרך כלל לתפוס.

כשמבקשים מנלסון להסביר מה זה לינק דו כיווני הוא נאנח ורוטן בליאות של מי שנשאל את השאלה הזו שוב ושוב כבר מספר עשורים. "תראה, שים שתי חתיכות נייר על קיר. עכשיו תחבר ביניהן. זה לינק דו כיווני. אבל אתה לא יכול לעשות את זה בדפדפן. לכולם יש עכשיו את מסגרת הדפדפן הזאת בראש. הדפדפן מגביל את מה שאפשרי. ולכן מסגרת הדפדפן היא האויבת שלי, אי אפשר לעשות את מה שאני רוצה בתוך הדפדפן."

בהתחשב בכל ההבדלים אפשר להבין למה נלסון רואה באינטרנט מתחזה ערמומית שרק מעמידה פנים של הייפרטקסט אמיתי. למעשה הוא כבר הבהיר מספר פעמים בעבר שהאינטרנט היא סוג של אסון. "הרשת הייתה טובה מאוד למין האנושי, אבל היא הייתה צעד בכיוון הלא נכון בשביל חשיבה והבנה".

האם זה בלתי הפיך?
"כנראה אבל אני בטוח שכשהתוכנה שלי תצא היא תתן מנוף חזק לשינוי."

ה-Vaporware הגדול בהיסטוריה
ההייפרטקסט הופיע אצל נלסון דווקא כצורך לוחץ של האהבה שלו לספרות. "כילד קראתי שייקספיר וכשהתחלתי לכתוב ברצינות בגיל 16 חשתי לכוד על ידי הנייר בגלל שהרעיונות רצו ללכת לכל הכיוונים, אבל צריך להחליט האם אני ממשיך עם הסיפור לכאן או לשם? הרגשתי מתוסכל אבל לא חשבתי שהאשמה בי. חשבתי שזו בעיה עקרונית של טיפול ברעיונות. רעיונות הולכים בכל הכיוונים. אז השאלה הייתה איך אפשר לייצג רעיון שהולך בכל הכיוונים? אז לקחתי קורס במדעי המחשב ופתאום זה היה ברור לי באחת שזו הדרך לעשות את זה."

נלסון התחיל לעבוד על המערכת שלו כבר ב-1960 והרטוריקה הכובשת שלו הצליחה לכבוש מאז שוב ושוב דורות של מהנדסים שנשבו בחזונו. אלא שהנסיונות החוזרים ונשנים להרים את קסנדו עלו שוב ושוב על שרטון בנסיבות שונות ומשונות. "הבעיה היא שהיה קשה למנף את הפרוייקט הזה כי אני לא איש מחשבים. היו לי 5 או 6 התחלות שונות. " הוא אומר.

חוסר היכולת של נלסון להגשים לאורך 47 שנה את מערכת ההפעלה שלו שאותה כינה Wired ה- Vaporware (תוכנת נפל) הגדול בהיסטוריה, עורר כבר לעג והשערות שונות. את השם למערכת ההפעלה שלו בחר נלסון במעין אינט
ואיציה נבואית מתוך שיר בלתי גמור של המשורר קולרידג', שבהקדמה לו מקונן המשורר על חוסר היכולת לסיים את הכתיבה. עם השנים הלכה ורווחה הדעה שכמו השיר של קולרידג' גם העבודה על Xanadu של נלסון נועדה שלא להסתיים לעולם.

מעבר לממשק
47 שנה מאוחר יותר לאחר שהתחילה בעבודתו, יצאה ב-2007 סוף סוף לראשונה התוכנה XanaduSpace 1.0 שאותה אפשר להוריד בחינם מהאתר xanarama.net. התוכנה אמנם פועלת רק למחצה – ניתן לצפות בטקסטים אבל לא לערוך אותם, אבל היא מאפשרת לראשונה להתרשם על אמת מהחזון של נלסון. כעת נלסון אומר שהוא קצר רוח לקראת יציאתה של הגרסה הבאה של Xanadu שתאפשר לערוך מסמכים בחלל ההייפרטקסט.

ההתרשמות שלי מקסנדו לא החלטית. כשניסיתי אותה לראשונה חשתי מאוכזב למדי. אולי היה החלום של קסנדו, חלום שלעולם לא יכול להתגשם, מתוק יותר מהגרסה הסופית שמופיעה עכשיו? אבל אחרי שמוש נוסף עלו בי מחשבות נוספות. האם בחומר הגלם הבלתי מלוטש הזה שבו זכיתי להשתמש, ושדורש עדיין שיפורים רבים, לא גלומה מעין אלטרנטיבה רדיקלית לממשק כפי שאנחנו מכירים אותו?

"אני לא מדבר על 'ממשקים'." כתב פעם נלסון "ברגע שאתה מסכים עם מישהו על איזשהו ממשק קנית את כל הקונספט הסטרוקטוראלי. אני מדבר על משהו עמוק יותר – רמות קונספטואליות עמוקות יותר שאינן ממופות לתוך נייר ולא מחולקות לרמות".

גלקסיה של טקסטים. קסנדו.

והמערכת של נלסון היא באמת אנטי ממשק. אם עד היום היו הממשקים שלנו מבוססים על מטאפורות כמו תיקיות, ואייקונים, המערכת של נלסון מורכבת ממציאות ישירה ותלת ממדית של טקסטים ערומים התלויים בחלל האוויר. אולי המערכת של נלסון באמת מציעה דרך חדשה לחלוטין לחשוב על מידע, דרך שיכולה לאפשר צורות חדשות לחלוטין של מחשבה. כשחושבים על רשת שלמה מדפים הקשורים זה לזה בטריליונים של לינקים דו כיווניים ויוצרים גלקסיה אדירה של מולטימדיה יש שם פוטנציאל ליקום דיגיטלי עשיר ומוחשי בהרבה מכל מה שיש לנו היום.

אבל גם אם המערכת של נלסון היא אכן בשורה חדשה שתוכל לשנות את איך שהחיה האנושית חושבת, האם המין האנושי מוכן לרעיונות פורצי דרך כל כך? האם אנחנו מוכנים היום לוותר על כל מה שלמדנו על הממשק של מעבדי התמלילים והאינטרנט ולצאת לתוך יקום חדש ולא מוכר? האם קסנדו לא איחרה את המועד?

גם טד נלסון כבר לא כל כך בטוח מה יקרה כקסנדו תצא לרשת, והאם היא תשנה את העולם. "אני לא מתעסק בתחזיות" הוא אומר. אבל גם יש לו חלום. "כש-Xanadu תצא, החלום שלי הוא למכור אותה לאחוז העליון של האנשים הכי אינטילגנטים בעולם. זה עדיין מליונים על מיליונים של אנשים".