צופן דה וינצ'י הפסיכדלי

1. The Pharmacratic Inquistion, סרט שנוצר על ידי Jan Irvin ו- Andrew Rutajit, מהאתר Gnostic Media, מזכיר לי ספר שאני רוצה לכתוב כבר הרבה זמן: גרסה פסיכדלית לצופן דה וינצ'י שבה בלש מסוגו של לנגדון של דן בראון, נחשף למזימה בת אלפי שנה להסתיר את מקורותיהן העתיקים של דתות העולם בכתות הלוצינוגניות עתיקות.

הסרט של אירווין מסתמך על מחקריו של הפילולוג ג'ון אלגרו, שטען בספרו The sacred mushroom and the cross כי מוצאה של הדת הנוצרית הוא בפולחן הפטריות העתיק.

מה לא תמצאו כאן: טענות על כך שהגביע הקדוש הוא סמל לפטריית האמניטה מוסקריה; תיאוריות מפותלות המבקשות להביא הוכחות לכך שדמותו של סנטה קלאוס מתכתבת במדויק עם דמותו של שמאן האמניטה; לכך שפרי גן העדן הוא למעשה סמל לפטריית האמניטה ולכך שתורתו של ישו מלאה התייחסויות לתרפיית השתן של השאמאנים הקדומים.

הסרט קצת מייגע לפרקים אבל רצוף בפרטים מעניינים המקושרים בלא מעט יצירתיות. אפשר להתלהב, להתווכח או לומר שמדובר בתיאורית קונספירציה בזויה שמחברת יחדיו חצאי עובדות במניפולטיביות. לי, כמי שלא קרא את הספר של אלגרו, או את הספר שכתב אירווין בנושא, קשה לשפוט. כך או כך, האינקוויזיציה הפרמקרטית מצליח לעלות כמה סימני שאלה מעניינים על הקשר בין נצרות לחומרים הלוצינוגנים. ולהוות לכל הפחות מעין "צייטגייסט" של הקהילה הפסיכדלית, סרט הקונספירציה הפסיכדלי הראשון…

צפו כאן (111 דקות, החלק שעוסק בחומרים פסיכדליים מתחיל בסביבות דקה 45)

2. ביקור בבית האמנים תאכ'לס בברלין הפתיע אותי לטובה. באתי עם מינימום ציפיות, בשל שמועות על התמסדותו של המקום ומצאתי את עצמי מבלה שעות ארוכות בשיחות עם אמנים שעובדים בבניין.

אבל הדבר שהכי הפתיע אותי הייתה כמות היצירה הפסיכדלית. רובם המכריע של האומנים היוצרים יצרו בסגנון שהינו "פסיכדלי" לתפיסתי: מאלכסנדר רודין הבלרוסי ועד יצירותיה החדשות והיפהפיות של יעל הרולד הישראלית.

חלק מהאמנים גם הודה בגלוי בהשפעות הפסיכדליות בשיחותי עימם. עבורי היה בכך סימן מעודד לקראת כתיבתו של מאמר נרחב שיתפרסם בעתיד על האסתטיקה הפסיכדלית. בשעות שביליתי במקום התפעמתי מאמנות יותר משהתפעמתי אי פעם בביקור במוזיאון או בגלריה ובסוף נאלצתי להודות בריש גלי: נגמרו הימים שיכולתי לומר שאני לא אוהב אמנות או שאין לי טעם באמנות. אני חולה על אמנות, ויש לי טעם מובהק. הדבר היחיד שחבל לי הוא שבסיורי בגלריות התל-אביביות מצאתי עד היום מעט כל כך יצירות ברוח זו.

3. הסרט הצרפתי-אנגלי-מקסיקני Renegadeי(2004),  הוא אולי הסרט הפסיכדלי ביותר שראיתי עד היום. מה שהופך אותו לשונה כל כך הוא סגנון בימוי ייחודי שגורם לכל סצינה ורגע בסרט הזה להרגיש כמו חלק מהזיה.

שיאו של הסרט מגיע כשוינסנט קאסל שותה איוואסקה, קטע שגרם לי להבין שהגדרה אפשרית למושג "סרט פסיכדלי" תהיה סרט שרגע המפנה שלו מתרחש בתוך חוויה פסיכדלית, סרט שמרחב העלילה שלו הינו  המרחב הפנימי, הפסיכדלי. כרגע הסרט הנוסף היחיד שעונה על דרישה ושעולה לי בראש זו הוא Altered States של קן ראסל. אם למישהו יש רעיונות נוספים אשמח לשמוע.

(קטע מתוך חווית השתייה של וינסנט קאסל בסרט)

4. הסדרה האינטרנטית Did you know הקדישה פרק למלחמה בסמים ומציגה שורה של עובדות מאירות עיניים בנושא. שווה לצפות ולהעביר הלאה.

5. וס' אמרה לי. בתוך חברת צריכה אטומה כל כך בתפיסתה המבוססת על ניכור ושרשרת בלתי נגמרת של סימולקרות חסרות ממשות, חווית הסם עשויה להיות עבור רבים האפשרות היחידה לשים לב לכך שמשהו אינו כשורה. Drogen als politisches Mittel.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זוקי  On 7 באוקטובר 2010 at 8:27

    אהבתי מאד את הוידאו הראשון ואני מתכוון לצפות בו שוב.
    מי שלא ראה מומלץ בחום לצפות.
    הייתי רוצה לראות את הסרט כולו ואם אפשר באנגלית עם תרגום לעברית
    D:

  • עומר  On 8 באוקטובר 2010 at 11:10

    3. המבוך של פאן

  • Angry citizen  On 8 באוקטובר 2010 at 23:48

    Israeli investment group Elad, the company that converted the legendary Plaza Hotel in New York into luxury apartments, has bought the former post office building. It plans to turn it into a hotel and shopping center.

    http://www.spiegel.de/international/germany/0,1518,707674,00.html

  • גולן  On 9 באוקטובר 2010 at 0:02

    תודה, תודה, תודה! על כל הפוסט, פשוט מדהים.

    לגבי הסרט, סוף סוף משתמע קצת הגיון מהנצרות. מעניין מתי ימצאו דברים דומים גם ביהדות

  • עידו  On 9 באוקטובר 2010 at 14:32

    אנגרי סיטיזן – איי היר יו.
    קראתי בזמנו כתבה ביודישה אלגמיינה על הסיפור עם אלעד שרכשה את הבניין ורוצה להפוך אותו למלון בשביל קצת מזומנים. פשוט עצוב ומדכא. נקווה שיהיה איכשהו סוף טוב.

    וגולן, ראה מאמרו של בני שאנון בנושא האיוואסקה וחזיון הר סיני, בעניין חומרים פסיכדליים ביהדות…

    כל טוב,
    עידו

    • גולן  On 9 באוקטובר 2010 at 19:30

      אני מכיר את המאמר הנ"ל, בני שנון אומר בעצמו שהוא רק משער ואין לו יותר מידי על מה להסתמך, זה באמת הדבר הכי קרוב שיש כיום אבל זה רחוק מהרשת המסועפת של ההקשרים שמוצגים בסרט. דרך אגב בסרט נאמר שגורדון וואסון פרסם משהו בנוגע ליהדות וסמים הזיתיים, צריך לבדוק את הנושא.

      אחלה יום 🙂

  • נטליה  On 14 באוקטובר 2010 at 18:50

    הי עידו, אני נהנת לבקר כאן,
    אתה מעשיר את מוחי בפסיכדליה טובה, אז תודה.
    לענייננו- הבלרוסי, אלכסנדר רודין- וואו, פסיכדלי יופי יופי,
    עבודות נושמות, זזות. מרשים ביותר. בנוגע לסרט, לקטע ששמת כאן, החזיר אותי עשור פלוס אחורה כשקראתי לראשונה את "משנתו של דון-חואן". את הסרט לא ראיתי אך עשית לי חשק, אני כבר בודקת אותו.
    אם לא קראת, אז הינה, אולי יעניין אותך: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=855020&contrassID=2&subContrassID=13&sbSubContrassID=0
    מקווה שהלינק יעסוד..
    וזה עוד מאמר מעניין, שוב, אם עדיין לא קראת: http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?contrassID=1&subContrassID=5&sbSubContrassID=0&itemNo=648661

    אחלה של דברים.

  • sidu  On 11 בנובמבר 2010 at 22:35

    עידו – אנא קרא את פרק 5 בספר" החיפוש הסוער אחר העצמי" מאת כריסטינה וד"ר סטניסלב גרוף ( הוצאת מרקם)
    The stormy search for the self / Grof

  • sidu  On 13 בנובמבר 2010 at 9:51

    שיטת ה – HOLOTROPIC BREATHWORK של ד"ר סטניסלב גרוף, משלבת אמצעים פשוטים: נשימה מואצת,מוסיקה, טכנולוגיית קול ועבודת גוף מסויימת ועשויה לעורר את כל טווח החוויות הפסיכדליות, לצורך טיפול במשברים רוחניים, רק באופן יותר עדין וללא הנזק הפיזיולוגי – כמובן.
    (שוב ממליץ על הקריאה של הפרק מתגובתי הקודמת.
    בינתיים, ציטוט: "מאחורי ההשתוקקות לסמים, יש, אצל רבים – תשוקה להתחבר ל'אני הגבוה' או לאלוהות"." אז זאת בהחלט אחת הדרכים. רק שיש דרכים בריאות ממנה.)
    לבריאות! ותהייה בריא!

  • עידו הרטוגזון  On 14 בנובמבר 2010 at 6:08

    היי sidu,

    הולטרופיק בריט'ינג נמצא גבוה בסדר העדיפויות שלי כרגע ללמוד בעתיד הקרוב, בעקבות כמה שיחות שהיו לי. עם זאת אני עדיין מתקשה להאמין שהשיטה יכולה לעורר את "כל טווח החוויות הפסיכדליות" למרות שנראה שיש חפיפה. לכל שיטה ודרך יש את המאפיינים הייחודיים שלה.

    לגבי "נזק פיזיולוגי" של החומרים הפסיכדליים – כאמור, אני לא מאמין שיש כזה, לפחות לא מהפסיכדלים הקלאסיים. נושא לדיון ארוך שלא יערך כאן עכשיו.

    תודה על ההמלצות.

    כל טוב,

    עידו

  • Aviv  On 19 באוגוסט 2011 at 14:14

    Dear Ido,
    the best movie I have ever seen:
    Enter the Void by Gaspar Noe
    Starts with a DMT trip and goes way beyond anything else you know.

    !"As Terence said: "Try it
    Have fun,
    Aviv.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: