הגאולה היפנית קבלית – ניאון ג'נסיס אוונגליון – חלק 2

למאמר מבוא על הידאקי אנו ואוונגליון שהתפרסם באנרג'י

לחלק הראשון של המחקר על אוונגליון – ניאון ג'נסיס אוונגליון וגרסת הפופ היפנית לקבלה הנוצרית: קבלת ניו-אייג' בסוף המאה העשרים

 לחלק השני של המחקר על אוונגליון – איך לפרש את אוונגליון

לחלק השלישי של המחקר על אוונגליון – המשפחה השמימית

לחלק הרביעי של המחקר על אוונגליון – סוף סוף סיבה לחיות

3 איך לפרש את אוונגליון – ההרמנויטיקה של האנימה הקבלי

"Evangelion is like a puzzle, you know. Any person can see it and give his/her own answer. In other words, we're offering viewers to think by themselves, so that each person can imagine his/her own world. We will never offer the answers, even in the theatrical version. As for many Evangelion viewers, they may expect us to provide the 'all-about Eva' manuals, but there is no such thing. Don't expect to get answers by someone. Don't expect to be catered to all the time. We all have to find our own answers." – Anno Hideaki – PA #43, translated by Miyako Graham from 1 1/96 Newtype

אוונגליון נכתב כסדרת טלויזיה, אולם התקבלה על ידי מעריצים רבים כאוונגליון של ממש. מדובר ביצירה סבוכה ומורכבת. על כל פרק וסצינה באוונגליון אפשר לכתוב 70 פירושים. פיסות אינפורמציה שימסרו כאן זו לצד זו באופן פשוט וקל להבנה (יחסית לסדרה), נמסרות לצופה בחלקים שונים של הסדרה, כחלק מפאזל סבוך שיש להתבונן בו שוב ושוב, על מנת לראות בו כל פעם צורות ותבניות חדשות. הצגת החומרים בצורה מסודרת במסגרת המחקר חוטאת לעקרון הרב שכבתיות של אוונגליון, המאלץ את הצופה להביט על הפרטים השונים מתוך קונטקסטים שונים כל פעם. עצם מעשה הפרשנות הוא מעין נסיון להכיל את הכאוס והיצירתיות של הטקסט הבדיוני לתוך קונסטרוקטים קיימים – בכך הוא מבצעת רדוקציה למשמעות האמיתית של הסדרה ודבריו של הבמאי אנו המצויים בראש הדף מתייחסים לכך בבירור. מבחינה זאת צריך להתייחס לכל פרשנות על אוונגליון בערבון מוגבל, כקריאה אפשרית אך לא כקריאה מוחלטת בשום אופן. העקרון הזה תופס אומנם תמיד במעשה הפרשני, ועם זאת ראוי במיוחד להזכר בו שוב כאן.

אנו משתמש בקבלה לא באופן מכאניסטי אלא בהתאם לצרכיו. הוא לוקח את עץ הספירות, מגילות קומראן, לילית, אדם והמלאכים, מעניק להם משמעויות חדשות ומעמיד אותם בסדרים המתגבשים ומשתנים במהלך הסדרה. על פי יונג הסמל מאבד את כוחו הטרנספורמטיבי כאשר הוא הופך מקובע תחת משמעות אחת. במקרה כזה הטקסט הופך לאלגוריה שבה כל סמל הוא סימן למסומן קבוע וידוע. זהו צמצום אכזרי לשפע היצירתי של הסמליות והקבלה נמנעה מאז ומעולם מצמצום שכזה. כל ספירה סמלה סמלים שונים ולעיתים סותרים, ואילו אותו סמל יכול להקשר למספר ספירות[1]. סימבוליזם דינאמי כזה מאפיין את גם את אוונגליון. אוונגליון אינה אלגוריה והיחסים בין הסמלים באוונגליון אינם יחסים מדויקים של אחד לאחד. לא ניתן לגבש מילון סימנים יציב שבו כל מסמן יתכתב עם מסומן אחר באופן קבוע ובטוח. הסמלים של אוונגליון מוארים מכיוונים שונים שנראים לא פעם סותרים ממש, מבלבלים את הפרשן והופכים את התורות הפרשניות שלו על פניהן. על ידי כך הם נמנעים מהתאבנות וממשיכים לרתק את תשומת ליבו של הצופה.

אוונגליון כשמה כן היא – סוג של אוונגליון, כלומר סוג של בשורה דתית או למצער בעלת שאיפות דתיות. למעשה אוונגליון היא תולדה של תהליך חיפוש רוחני, והבשורה שהביא אנו לקהל היפני היא אותה בשורה שהעניקה לו את הכוח לשוב ולחיות. הבמאי אנו חווה בתחילת שנות התשעים דכאון עמוק בן ארבע שנים, תקופה שבה גם פרש מהחיים המקצועיים. לאחר חיפוש עצמי ארוך ונוקב חווה לבסוף תהליך של גילוי עצמי שהחזיר לו  את תחושת ערכו העצמי. אוונגליון היא התוצאה של אותו משבר גדול. אנו תיעד את ההכרות שנחשפו בפניו בשלבים האחרונים של מסעו הפנימי והביא אותן למסך בפרקים 25-26 השנויים במחלוקת[2]. נראה, אם כן, שהרוח הכללית והרעיונות העיקריים של של הסדרה הם תוצאה של התהליך שעבר אנו, ועם זאת הסיפור קיבל את צורתו הסופית רק במהלך כתיבת הסדרה בהתאם להתפתחויות הנפשיות שעברו באותה תקופה על אנו עצמו ועל צוות ההפקה.

הזיהוי בין דמותו של שינג'י גיבור אוונגליון לבין הידאקי אנו התסריטאי והבמאי, הוא זיהוי נפוץ. הבמאי צורומאקי אמר שלעיתים קרובות במהלך יצירת הסדרה שאלו עצמם היוצרים 'האם הידאקי אנו היה עושה כך וכך?' ובוחנים את דמותו של שינג'י בהתאמה לנפשו של הידאקי אנו[3]. בראיון לניוטייפ אמר אנו "Evangelion is my life and I have put everything I know into this. This is my entire life. My life itself"[4]. אנו מספר שבאוונגליון ניסה להכליל את כל עולמו הפנימי. ומציין שהתכונה המובהקת ביותר של שינג'י, נטייתו לברוח מהתמודדות, היא למעשה תכונה אישית שלו.

הדברים הבאים לקוחים ממכתב שכתב אנו לעובדי Gainax ערב תחילת הפקתה של הסדרה. ובהם חושף אנו רבות על המטרה של אוונגליון, הקשר שלה לעולמו הפנימי ואופן הפקתה.

 

"They say 'To live is to change'. I started this production with the wish that once the production complete, the world, and the heroes would change. That was my 'true' desire. I tried to include everything of myself in Neon Genesis Evangelion-myself, a broken man who could do nothing for four years. A man who ran away for four years, one who was simply not dead. Then one thought. 'You can't run away,' came to me and I restarted this prodcution. It is a production where my only thought was to burn my feelings into film. I know my behavior was thoughtless, troublesome, and arrogant. But I tried. I don't know what the result will be. That is because within me, the story is not yet finished. I don't know what will happen to Shinji, Misato or Rei. I don't know where life will take them. Because I don't know where life is taking the staff of the production."[5]

 

אוונגליון היא תמצית המסר הקיומי ששלה יוצר הסדרה מהמשבר העמוק שחווה. בסדרה שבה הפסיכולוגי הוא שיקוף של הקוסמולוגי, ועתיד הקוסמוס תלוי בהחלטה של נפש אחת – אוונגליון היא בשורה קוסמית ופסיכולוגית באחת. זוהי הבשורה של אנו.

לא ברור מאיזה מקורות שאבו יוצרי אוונגליון את הסמלים הקבליים הנפוצים בסדרה. מבקר התרבות היפני הפרופ' אינוהיקו יומוטה מאוניברסיטת מייג'י-גאקואין מספר בהרצאותיו שאנו החליט על השימוש בסימבולים קבליים והביא לאולפני Gainax קבוצת חוקרי תלמוד יפנים שסייעה לו במציאת סימבוליקה יהודית מתאימה. לא הצלחתי למצוא אישור כתוב לעדות זו, אולם יתכן מאוד כי הדבר קשור בכך שאינפורמציה מרובה מראיונות וכתבות על אוונגליון מצויה רק ביפנית ולא תורגמה לשפות אחרות. נסיונותי לאתר את האינפורמציה הזו דרך אתרי מעריצים בשפות המערביות עלו בתוהו.

כפי שציינתי לעיל אחד מבמאי הסרט, צורומאקי, טען בראיון[6] כי אין לחפש באוונגליון משמעויות דתיות נסתרות. אוונגליון על פי דבריו נועדה הסימבוליקה (צורומאקי מתייחס לסימבוליקה הנוצרית) פשוט להראות "קול". הסמלים הקבליים, על פי תפיסה זו הם מעין תיאובבל (Theobabble)[7] מחוסר משמעות שמטרתו רק למשוך את אוזני הקהל. הצהרה כזו אכן עלולה להיות מאכזבת מאוד בהקשר של המחקר הנוכחי. ההצהרה אומנם לא באה מפיו של אנו יוצר הסדרה עצמו ועם זאת, למרות שאין לה תוקף מוחלט והיא מבטאת בעיקר את תפיסתו של צומוראקי, אמירה זו דורשת התייחסות שהיא הרבה יותר עקרונית מקונקרטית, להיגיון הפרשני שבבסיס מחקר זה.

מעריצים רבים מאלו שביקשו לנתח את אוונגליון מבחינה קבלית או דתית כללית, הגיבו להצהרה מפיו של צומוראקי באומרם שזה לא יכול להיות. השימוש בסמלים ובעקרונות דתיים באוונגליון מעיד לדעתם על הכרה עמוקה של החומר. לפי גרסה זו, "זה פשוט יותר מדי מתאים ולא יכול להיות שזה הכל מקרה". זו תשובה שעשויה להיות נכונה או לא. ישנם רעיונות דתיים מורכבים באוונגליון הקשורים זה בזה כאילו ביד אומן תיאולוגי, וישנם גם מקומות אחרים ביצירה שבהם המשמעויות המקוריות של הסמלים הקבליים מקבלות הטיה גדולה ולעתים תמוהה כך שקשה לומר כמה מהשימוש הקבלי בסדרה הוא מכוון במודע. אם נסתכל על הנושא מזווית ה- [8]emic של תפיסת הניו-אייג' שאוונגליון משקף, הפרדוקס אינו נראה גדול כל כך כלל ועיקר. בהתאם למודלים של התת מודע הקיבוצי של סמכויות כגון יונג, אדגר קייס או מורי עידן חדש אחרים[9] הרי האדם מסוגל בעת של יצירה ואינטואיציה להתרומם מעל רמת המודעות המוגבלת של האני, להתחבר לרמת מודעות העל ולדלות ממנה ארכיטיפים ורעיונות שמקורם בתת-מודע או בעל-מודע הקיבוצי. מנקודת המבט של ה- emic, מובן מאליו שאנו שחווה משבר עמוק ומטלטל במהלך שנות השלושים לחייו מצא בתוכו אמיתות דומות לאלו של חוכמת הקבלה, שכן הכל חלק מחוכמה כוללת Philosophia Perrenia שהניו-אייג' כה אוהב[10]. ואפילו אם הקבלה באוונגליון נכתבה באופן לא מודע, הרי מנקודת מבט אמונית, ברור שבכל מקרה של התגלות לא החלק של האגו הוא החלק הכותב כל תורה או יצירה של אמת, אלא החלק הטרנצנדנטי, העל-מודע שמקורו באלוהות. מבחינת גישה זו, כשהמיסטיקן מדבר הרי אין הבדל בין לומר שהוא מדבר לבין לומר שהאל מדבר.

זוהי גישה מרכזית וחשובה בעולם הניו-אייג' ועם זאת מקומה בעולם המחקר עומד בספק. לעומת זאת, כשמביטים על אוונגליון ממבט מחקרי "אובייקטיבי", ניתן גם לראות את אוונגליון כטקסט קבלי העומד בזכות עצמו. ככזה אנו יכולים לנתח את השימוש בסימבולים הקבליים במהלך הסרט, להעריך את היחסים שנוצרים ביניהם, את המשמעויות המצטברות ואת המארג הקבלי שנוצר בסדרה. אז נוכל גם להבחין באיזו מידה הם שרירותיים או קוהרנטים ובאיזו מידה הם מקיימים יחסים עם תופעות קבליות מוכרות או מסתגרים בתוך שלהם.

מחקר זה יצא מעמדה כזו ויראה שהקבלה באוונגליון נושאת יחסים לעולם המחשבה הקבלי המסורתי, אך גם פונה ומתייחסת למגוון תורות ורעיונות נוספות ואף יוצרת מיתוסים חדשים משל עצמה על מנת לשרת את האינטרסים העלילתיים. באופן כללי נראה שהסימבוליקה הקבלית משמשת באוונגליון כמשלימה לעולם חשיבה ניו-אייג'י ולעולם משמעויות פסיכולוגי. לעיתים קרובות נמצא שהסימבוליקה היא קבלית בעוד המשמעות היא ניו-אייג'ית או פסיכולוגיסטית בעיקרה. בפעמים אחרות נגלה יצירי כלאיים אוונגליונים כגון סוגים של קבלה טכנולוגית, פסיכולוגיה קבלית ואחרים.

מכאן מובן כבר מאליו שכל מחקר המבקש לנתח את אוונגליון מנקודה קבלית טהרנית ללא התייחסות למסורות אחרות נדון להעלות חרס בידו. הקבלה היא חלק ייעודי מהמארג הכללי של אוונגליון, ואת המשמעות הקבלית של הסדרה ניתן לתפוס רק תוך כדי התבוננות במשמעותה הכללית ובמסר הרוחני שהיא מייצרת, מסר שאינו מגביל את עצמו לדיסציפלינה אחת. בהתאם לכך מחקר זה יקרא את הקבלה בסדרה בהקשרים הרעיוניים שבהם היא מובאת בסדרה – וביחס לפסיכולוגיה, טכנולוגיה, ניו-אייג' ותחומים נוספים בהתאם לנדרש.

4 העלילה של הסדרה וסמלים קבליים עיקריים

להלן תוגש בקיצור נמרץ פחות או יותר העלילה המרכזית של אוונגליון. זוהי סדרה עלילתית בעלת מבנה הדוק אך מורכב ואניגמטי להחריד. אוונגליון היא בכללותה יצירה של כ-13 שעות עמוסות עלילה ועלילות משנה לרוב. הנאראטיבי האוונגליוני הינו סבוך, מורכב, רב שכבתי ונוקט לעיתים באמצעים אמנותיים שקשה לתרגמם במילים. הנסיון להסביר כאן את העלילה, נדון להיות חלקי ומספק בעיקר לצורכי הכרה בסיסית של הסמלים, הדמויות והרעיונות העקריים. על מנת להבין את העלילה כל צורכה, יש כמובן צורך לראות הסדרה עצמה, על שפע פרטיה (ועדיף בדבוב היפאני!!!). לשם פישוט הדברים ועם זאת תוך כדי התחשבות בחיותו של הסיפור אני מתכוון להסביר כאן את העלילה לא על פי סדר הדברים כפי שהם בסדרה (Soujet), וגם לא לפי סדר התרחשותם (Fabula). אני אעבור על המאורעות המכוננים של הסדרה תוך התעכבות על סמלים ורעיונות עיקריים, קבליים ואחרים המובאים במהלך הסדרה. הנושאים הרלבנטים לענייננו יפורטו וינותחו בהרחבה יותר בהמשך.

 

טוקיו 2015. אוונגליון מתחילה בהתקפת אובייקט בלתי מזוהה על טוקיו 3, עיר המגן העתידנית של יפן, אשר הוקמה לאחר השמדת טוקיו הישנה וכחצי מאוכלוסית העולם באירועים שבאו בעקבות את ה- Second Impact, אירוע בעל אופי לא ברור שאירע כ-15 שנה קודם לכן,  ב-13 בספטמבר 2000, ואשר הגרסה הרשמית גורסת לגביו שאירע בעקבות התרסקות מטאוריט בקוטב הדרומי.

איקארי שינג'יקון או שינג'י, נער בן 14 נאסף באמצע המתקפה על טוקיו-3 על ידי קטצוראגי מיסאטו, או מיסאטו-סאן קצינת המבצעים של Nerv, ארגון משיחי ואפל שאותו מנהל גנדו איקארי אביו של שינג'י. האב ובנו לא התראו מזה 3 שנים. כעת קורא האב לבנו למטרה אנוכית מאוד, על מנת שיעמוד כחוצץ מול האויב ויגן על יפן והאנושות מהתקפת האובייקט הבלתי מזוהה, שכולם משום מה קוראים לו "מלאך"[11], וליתר דיוק המלאך השלישי, אותו מכנה הסדרה "זכיאל". המלאך הוא למעשה מה שנראה כרובוט ענקי בצורת אדם (תמונה 5). ועל מנת שתוצל טוקיו 3 האנושות, חייב שינג'י לעלות על האווה ולהלחם. האווה, ששמה מתכתב עם הגרסאות האנגלית והיפנית של השם המקראי 'חווה' אם כל אנוש, היא רובוט ענקי בצורת אדם והנשלט על ידי טייס (תמונה 6). רק האווה יכולה להלחם במלאכים בהצלחה. אולם דע עקא, את שני דגמי האוות הקיימים יכולים להטיס רק אינאמי ריי בת ה-14 שהיא כעת פצועה, ושינג'י.

משמעות ההטסה של האווה היא אחת השאלות הגדולות של אוונגליון. השאלה, מדוע דווקא הילדים הם היחידים שיכולים להטיס את האוות לא נענית בבירור לחלוטין עד לסוף הסדרה. שינג'י והילדים האחרים (במהלך הסדרה מתגלים 5 ילדים) הם כולם בני אותו גיל, גיל 14 וכולם נולדו בשנה שבעקבות ה- Impact השני. הרמזים החשובים ביותר לגבי הסיבה שהילדים הם היחידים המסוגלים לשלוט באווה הם הולדתם בעקבות האימפאקט השני (Secondo Impacto) שיקשר מאוחר יותר בביציתה של לילית, והיותם יתומים מאמותיהם, כאשר נשמות חלק מאמהות הילדים נשתלו בתוך האוות. היות הטייסם הלוחמים כולם בני עשרה נושאת ללא ספק תפקיד חשוב בדינאמיקה של הסדרה. ההטסה של האווה מתרחשת בגיל 14, בתחילת גיל ההתבגרות, בשיא העימות הפנימי הראשון לגבי גבולות האני, תדמיות, אינדיבידואליות, זהות והחברה. להטיס את האווה זה במובן מסוים, ניתן לומר, להטיס את האני, שניתן לראותו כעין רובוט משוכלל שהאדם מרכיב על נפשו ונשמתו. להפסיק להיות ילד, ולהתחיל להיות מבוגר הוא דבר קשה שלהגשימו בשלמות הוא דבר קשה ומסובך – זהו הקרב של אוונגליון.

הטיסה על האווה תעמת את הילדים השונים לא רק מול אויב חיצוני, המלאך – אלא בעיקר ובראש ובראשונה כנגד האויב הפנימי שבתוכם – אויב פסיכולוגי: דחפים מודחקים, הכחשות, טראומה, אובססיות, חרדות, אובדן זהות, פסיכוטיות, פסיכופטיות ודכאון הם רק כמה מתוך רשימת ההפרעות הפסיכולוגיות שגיבורינו יצטרכו להתגבר עליהן על מנת לנצח את המלאכים. הפעלת האווה אפשרית רק תוך Synchro Rate גבוה, מושג טכנולוגי הבא לתאר מידת הסינכרוניזציה בין האווה לטייס שלה, שניתן לראות אותו כמידת סינכרוניזציה של האדם עם האני או החלק הפועל, המתפקד והחי בתוכו.

שינג'י מסרב תחילה לעלות על האווה, אך כשהוא מגלה שכל האנושות תלויה בו ובגבורתו הוא מסכים לעשות זאת. הוא נלחם בזכיאל המלאך השלישי, בקרב שבמהלכו נפצעה האווה קשה ועם זאת מצליח לבסוף לגייס את כוחותיו ולהביס את המלאך. מכאן עד הפרק ה-16 לובשת הסדרה מבנה מתפתח אך גם אחיד שבמסגרתו מכירים הצופים את הדמויות השונות ואת האינטראקציה ביניהן. רוב הפרקים מכילים קרב כלשהו נגד איום חיצוני, לרוב מלאך. במהלך תקופה זו נחשפים הצופים לתשעה מלאכים נוספים: המלאך הרביעי שמשאל, המלאך החמישי רמיאל, המלאך השישי גגיאל, המלאך השביעי ישראפל, המלאך השמיני סנדלפון, המלאך התשיעי מטריאל, המלאך העשירי זכהיאל והמלאך האחד עשר יראואל. שמותיהם של מלאכים אלה רובם ככולם לקוחים ממקורות שונים במיסטיקה היהודית הקדומה ובקבלה. מול שלושת המלאכים הראשונים נלחמים תחילה שינג'י וריי לבדם, אולם באפיזודה השמינית מצטרפת אליהם טייסת שלישית מגרמניה, יפנית גרמניה[12] העונה לשם אסוקה לאנגליי סוריו.

ריי, שינג'י ואסוקה הופכים לצוות של שלושה לוחמי אווה הפועלים למען Nerv. הילדה הראשונה ריי מטיסה את יחידה Eva00, הילדה השניה אסוקה מטיסה את Eva02 והילד השלישי שינג'י מטיס את Eva01. כפי שמעיד טוג'י בפרק 9, נדמה שרק ילדים אקסצנטרים נבחרים להטיס את האווה, ולמורכביות הפסיכולוגיות של הטייסים השונים יש קשר הדוק להיותם טייסי אווה.

איקארי שינג'י גיבור הסדרה הוא נער מסוגר וחסר בטחון. יוי אמו נהרגה ב-2004 באירוע מסתורי שהיה קשור לאווה. יחסיו של שינג'י עם אביו חמור המזג הם יחסים מתוחים ולמעשה כמעט לא קיימים. לשינג'י אין יחסים עם אביו חמור המזג מלבד יחסים מקצועיים המתקיימים דרך פקודיו של זה.  ההאשמות הפופולריות שמוטחות בשינג'י במהלך סדרה מפי הדמויות ואפילו מפי עצמו הן שהוא תמיד בורח במקום להתמודד, שאין לו רצון משל עצמו, שהוא פועל רק על מנת לרצות אנשים אחרים, שאין לו חוט שדרה ושהוא אכול הרס עצמי. עם זאת, שינג'י הוא דמות שהיא אנטי-גיבור וגיבור באחת, והוא מוקד העניין וההזדהות העיקרי בסדרה. במהלך קרבותיו השונים, ילמד שינג'י איך לנהוג באווה, איך להלחם במלאכים ולחיות עם בני האנוש. שינג'י יתבגר, וההתבגרות הזו תותיר עליו חתכים עמוקים וכואבים, אולם בסיום היצירה, אחרי שכבר הגיע לתהומות ההתאבדות יגלה שינג'י את ערכו הפנימי, יהפוך לבוגר ויהיה מוכן לצאת אל העולם ולהתעמת איתו, דבר שיושווה לסוג של גאולה קוסמית.

           אסוקה לאנגליי, הילדה השניה, היא יפנית גרמניה ג'ינג'ית וחמת מזג. אסוקה היא תחרותית, יהירה, שוויצרית, חסרת סבלנות וסובלנות. היא משלחת את חרונה בכולם כמעט, אך בעיקר בשינג'י המסכן שעמו היא מתגוררת בדירתה של קצינת המבצעים מיסאטו. תמיד לבושה  באדום, עם שיער אדום מדם, ואווה 02 האדומה והחסונה היא נראית כמו התגלמות הדין המזוקק של הגבורה. עם זאת היותה מצד כוח הדין תכריע לבסוף את אסוקה. היא תטבע בדינים, ועובדת היותה הקטגורית הגדולה ביותר תופנה כנגד עצמותה שלה. ה- Synchro-Rate שלה יצנח עד שלבסוף היא תתפקד כתליינית לעצמה בקרב הפסיכולוגי המסובך נגד המלאכים.

איינאמי ריי הנוגה היא נערה שתקנית ומוזרה שאינה מביעה רגשות ולמעשה גם לא חשה רגשות. היא חיה לבדה והקשר האנושי היחיד בחייה במהלך רוב הסדרה הוא עם גנדו איקארי, אביו של שינג'י. מאוחר בסדרה, בפרק 23, יתברר שריי שמשמעות שמה ביפנית הוא 'אפס' היא למעשה סוג של "גולם" עשוי חמר אדום (Red Clay). יש לה תחליפים רבים, דמויות ריי המרחפות בתוך אקוואריום ענק שבתוכו דמו של המלאך השני לילית. כל אחת מדמויות הריי הללו היא סוג של קליפה (Shell), ורק הריי שחיה בעולם החיצוני מחזיקה נשמה. גופה של ריי מורכב מהחומר של לילית (שאליה קשורה גם אווה מס' 1 שאותה מטיס שינג'י) אולם היא למעשה סוג של שיבוט גנטי ונשמתי של יוי איקרי, אימו של שינג'י. במקום אחר בסדרה נמסר שלו היה שינג'י נולד בת, היו גנדו ויוי קוראים לה  ריי. ריי היא בשביל שינג'י בסדרה סוג של אם ושל אחות והיחסים האירוטיים המרומזים בינה לבין שינג'י (המצטרפים ליחסים האירוטים בין שינג'י לאם הסימבולית שלו מיסאטו) מזכירים לכן את יחסי העריות המפותחים של הקבלה.

שלושת הילדים הופכים לצוות מוכשר הפועל בשירותה של Nerv, סוכנות שייעודה להביס את המלאכים ולקדם תוכנית סודית בשם ה- Human Complementation Project, או ה- Instrumentality Project. זוהי תכנית שמטרתה להביא לקפיצה אבולוציונית של המין האנושי. לפי המזימה המשיחית של Nerv ו- Seele, מועצת הסתרים האחראית ומפקחת על Nerv, יתאחדו התודעות האנושיות לכדי תודעה אחת ונשמות כל החיים יבואו לכדי איחוד. האנושות תתמצה לכדי ישות אחת מחוסרת חסרונות שתהיה לסוג של אלוהות. תיאור זה מזכירה את רעיון נקודת האומגה של התיאולוג הקתולי בן המאה ה-20 פייר תייאר דה שארדן, שהשפיע השפעה ניכרת על תנועת הניו-אייג'.

התכנית המשיחית מבוססת על נבואות שמקורן לפי Seele וגנדו, מפקד Nerv, על נבואות ה- Dead Sea Scrolls. אף כי ההתייחסות למקור הנבואות באוונגליון היא כללית ולא מפורטת, הרי בקומראן נמצאו מספר טקסטים המספרים סיפור הדומה באופן מפתיע לזה שמתואר באוונגליון. אלו ספרים כספר חנוך, ספר היובלות וספר הנפילים (Book of Giants) המפרשים באופן נרחב יותר את בראשית ו', א'-ד' והקטע שעוסק בקשר האסור בין בני האלוהים לבין בנות האדם, שתוצאתו הרת האסון הייתה הולדת הנפילים. באוונגליון, בני האלוהים הם המלאכים. בני האדם באים במגע עם המלאך הראשון Adam בתקרית ה- Second Impact שממשלות העולם ניסו להשתיק אותה ולטעון שהיא תוצאה של התנגשות מטאוריט באנטרטיקה. את אסון הנפילים עוקב בתנ"ך המבול בגדול. ה- Second Impact  מובילה לפיצוץ עצום שגורם לאנטרטיקה לימוס, ובעקבותיו מציף מבול את העולם כולו וגורם למחצית אוכלוסיתו להמחות מעל פני האדמה. תוצאת האיחוד בין המלאכים ובני האדם הינם האוות שהן הנפילים של אוונגליון.

"מהי האווה?" חוזרת ומהדהדת השאלה לאורך אוונגליון. תחילה מוצגת האווה כסוג של רובוט גדול ומשוכלל, אולם ככל שהזמן עובר מתברר שהענינים אינם פשוטים עד כדי כך. האווה היא יצירה לא רק פסיכולוגית אלא גם ביוטכנולוגית. היא גוף נפילי של ממש, שדם זורם מפניו ותחבושות נעטות על פצעיו. קרו גם מקרים שבהם מקור האנרגיה של האוה התכלה והיא חזרה לפעול מכוחות עצמה. כלומר, לאוה רצון משלה ועם התקדמות העלילה נחשף שהטכנולוגיה המשוכללת והמשוריינת של האוה הינה למעשה קליפה טכנולוגית מרסנת למהות ביולוגית של כוח קמאי ועצום, כבלים טכנולוגיים שמטרתו לאסור את כוחה ורצונה המופלגים של האווה. יותר מכך, לאווה יש גם נשמה. באווה 01 שאותה מטיס שינג'י שוכנת נשמתה של  יוי איקארי אמו של שינג'י; באוה 02 שאותה מטיסה אסוקה שוכנת נשמתה של קיוקו צפלין סוריו אמה. לא ברור איזו נשמה שוכנת באוה 00, אולם על פי התפרצויות הזעם של אוה זו שניסתה לחסל את גנדו ואת ריי משערים רבים ששוכנת בה נשמתה של נאוקו אקאגי, אמה של מדענית Gehirn, ריטסוקו אקאגי, אשר הייתה בחייה מאהבתה של גנדו ושונאת את ריי, שלתוכה התגלגלה נשמתה של יוי, אשתו של גנדו.

החלק השני בהוויתה של כל אווה, הוא כוח אלוהי. האוות הן נסיונו של האדם להשתמש בכוחו של המלאך הראשון, אדם, (תמונה 7) שהמין האנושי השתלט עליו וצמצם אותו לכדי ביצית. למעשה האוות הן תוצר הזיווג של המלאך אדם, שהוא על פי קאורו מקור כל המלאכים האחרים, לבין המין האנושי. התוצר הוא יצור ביולוגי עצום, נפיל ממש, ובעל כוחות חצי-אלוהיים. ההקבלות והדמיון בין סיפור בני האלוהים, בנות האדם והנפילים של בראשית והספרים החיצונים, לבין סיפור המלאכים, שלושת האמהות והאוות באוונגליון נראים מובהקים מדי על מנת להיות צירוף מקרים טהור. יש כאן מקרה של ראיה ברורה יחסית לעיבוד של מיתוס תנ"כי וחיצוני אשר הטקסט מרפרר אליו ישירות (Dead Sea Scrolls), בניגוד לדברי הטוענים שהטקסט האיזוטרי של אוונגליון חסר כל יחס אמיתי לטקסטים דתיים.

תוכנית ה- Human Complementation עתידה להיות מבוצעת לאחר בוא כל המלאכים אותם חוזות מגילות קומראן. זיווג המלאכים באדם יגרום לאימפקט שלישי אשר ימחה את האנושות כולה. המלאכים שבאים בנסיון לחזור לגופו של אדם אמם, נעצרים על ידי האוות. אולם אף על פי באופן רשמי, מנסים Nerv ו-Seele לעצור את האימפקט השלישי שאותו מאיימים לגרום המלאכים, הרי מטרתם הסמויה של Seele היא לצור אימפקט שלישי מסוג אחר על ידי זיווג המלאך הראשון אדם, במלאך השני לילית (תמונות 8-10), שהיא אם כל בני האנוש המכונים על ידי המלאך ה-17 קאורו בשם לילים (Lilim) שהוא שמם של 100 השדים בניה של לילית.

ה- Human Complementation יפתור את בעית הזניחות והחדלון של המין האנושי. כפי שמתארת זאת ריטסוקו בפרק 25:

 

"There is an emptiness in our souls – a fundemental incompleteness that has haunted all beings since the very first thought. [slide: This void is the cause of anxiety & fear]. The darkness will never vanish as long as mankind is merely human."[13]

 

פרויקט ה- Complementation אמור להתגבר על אותה "חוסר שלמות בסיסית" שמאפיינת את המין האנושי ואשר מתבטאת בצורך הנואש של בני האנוש בקשר, באהבה ובניסיון הכביכול חסר תוחלת להשתלם ולהיות לשלם על ידי התחברות למשהו גדול יותר באמצעים של אהבה, מיסטיקה או פוליטיקה. עולמה של ה- Instrumentality נועד להיות עולם ללא AT Field, שהוא שדה כוח הפחד (Absolute Terror Field) אשר מחזיק את הנשמות וההוויות נפרדות זו מזו ומונע מהן להתמזג זה בזו. התחברות הנשמות לנשמת-על משותפת אחת שאין לה חוסר, מוצגת באוונגליון כהפיכתה של האנושות לאל.

הקרב עם המלאכים הופך להיות קשה וכמעט בלתי אפשרי החל מפרק 16. העימות של שינג'י עם המלאך לאיאל מאלץ אותו להתמודד עם חלקים בנפשו שהיה מעדיף להדחיק ומביא אותו לאובדן עשתונות. חוויות דומות עוברות גם אסוקה וריי. הנסיון של המלאכים לתקשר ולהבין את המוח האנושי גורם לבלבול הולך וגובר מצד הטייסים. העימות עם המלאכים מכניס את המלאכים למסעי תודעה כאוטים ועזים רגשית המרסקים את ההנחות הבונות את אישיותם. וכך ככל שסוף הסדרה מתקרב נופלת כשירותה של אסוקה להטיס ואילו שינג'י מאבד כל רצון להטיס את האווה ומבקש לברוח מן המציאות. ריי היא היחידה שממשיכה למלא בצייתנות את הוראותיהם שלNerv  וגנדו. והיא בסוף של דבר נהרגת בפרק 23 על ידי המלאך ה-15 ונולדת מחדש בגוף אחר מתוך מאגר הקליפות הזהות בצורת ריי, אשר נמצא במרתפי Nerv שבטרמינל דוגמה. הגילוי שריי היקרה לליבו כלל אינה נערה אנושית, אלא יציר כלאיים לא אנושי, שובר את ליבו של שינג'י.

הילדים מתפרקים, מגיעים תדירות לבתי חולים ומאבדים את הרצון בחיים. לא רק הם, גם ריטסוקו, יד ימינו הטכנולוגית של גנדו, ומי שמובילה את Gehirn הארגון שהיה קודמו של ארגון Nerv, מגיעה לתהומות. בייאושה היא מחסלת את מערכת ה- Dummy Plug, מערכת הקליפות של ריי ובכך מונעת את האפשרות בשכפולה העתידי.

המלאך ה-17 (פרק 24) מגיע בצורת בן אנוש, כילד החמישי והטייס ל- Eva 04 ששמו קאורו. הוא מתחבר לשינג'י לשינג'י הדכאוני ומתגלה כאישיות אוהבת, חברית, טובה ומאירה. קאורו פותח בלבו של שינג'י תקווה חדשה לאפשרות לחיות ולפתח קשר אנושי אמיתי. כשקאורו אומר לריי בפרק 24 שהוא והיא הם אותו הדבר הוא פותח אצלה את סקרנות על מקור הוויתה שתביא לבסוף לפעולותיה בסרט End of Evangelion. קאורו שיכול לשלוט באוות מרחוק כאוות רצונו פולש לבסוף תוך ה- Terminal Dogma בה מחזיקים Nerv את המלאך הראשון אדם ומתכוון לבוא בזיווג עמו ולגרום את האימפקט השלישי. בטרמינל דוגמה מגלה קאורו להפתעתו שהמלאך הצלוב בטרמינל דוגמה אינו אדם, אלא לילית, אימם של בני האנוש. קאורו אומר אז "I understand lilim now" וחדל מלחימה. הוא מבקש משינג'י המחזיק אותו בכף ידה של האווה להרוג אותו כשהוא טוען בפניו ש: "Death of the self is the only absolute freedom" ומפציר בו להשמיד אותו, שאם לא כן יושמדו הוא ושאר בני האנוש. שינג'י הורג לבסוף את קאורו ומתמלא מיידית ברגשות אשמה וייסורים.

 

כאן מתחיל הסוף של אוונגליון שפרקים 25 ו-26 הטלויזיונים ופרקים 25 ו-26 הקולנועיים שהופקו שנתיים מאוחר יותר כ- End of Evangelion מספקים לו צורות אלטרנטיביות. הסוף הטלויזיוני של פרקים 25 ו-26 מדמה את תהליך ה- Human Complementation ומתאר אותו במה שנראה כפאנאופטיקון תודעתי מתוך תודעות הדמויות המתמזגות בתודעות אחרות, ובעיקר מתוך תודעתם של שינג'י, אסוקה, ריי ומיסאטו. סיפורה הפנימי של כל דמות מתואר על ידי דיאלוגים פנימיים המתנהלים למול הדמויות הפועלות בראשה והמיוצגות על ידי שאר הדמויות. הסיפור העיקרי כאן, וזה שממלא את פרק מס' 26 הוא סיפורו של שינג'י. שינג'י מבקש לוותר על האחריות, להפסיק להתמודד ולברוח מהעולם. כוח החיים שלו נעלם, והוא נטמע בשלל הנשמות האחרות. הוא מגיע לעולם של ריק, עולם של חירות מוחלטת, עולם שאין בו שום אחר, עולם שלפני הבריאה. אלא שאט אט הוא מבין שהוא עצמו קיים רק כשהוא עומד ביחס לאנשים אחרים, ושתדמיתו והאני שלו נוצרים רק ביחס לבריאה. שינג'י מבין שנתן לאוה לקבוע את ערכו העצמי, ושבכל זאת הוא יכול להתקיים גם בלי להטיס את האווה. האווה כאן היא שוב מטאפורה לאני והנרמז כאן היא אמונת הניו-אייג' החשובה של Creating our own reality[14]. אנחנו לא חייבים להיות מסורים בידי הפרסונה, ושלל התסביכים האישיותיים המרכיבים את אישיותנו. אנו יכולים לבחור להיות אחרים, לחוות את העולם בצורה אחרת, לחקור את שפע האפשרויות של ההוויה. אצל שינג'י מבוטאות מחשבות אלו במילים אלו:

 

"The current self is the same self; it's not my true self. I can be anyway I wish to be. I see, I can exist without being an Eva pilot as well… It is your mind which takes reality and separates it into what's bad and what's hateful… Your view of reality changes your perception of its nature. It is all literally a matter of perspective. Your truth can be changed simply by the way you accept it."

 

שינג'י חווה חוויה של עולם מקביל שבמסגרו הוא שוב עם ריי ואסוקה, אלא שהכל מעט שונה משהיה. המבט שלו על המציאות שונה והדבר משנה את המציאות כולה. כשהוא מתעורר מהזיה קיומית זו מבין שינג'י שהוא יכול להיות אדם אחר. הוא מחליט לבסוף שהוא רוצה לחזור לחיות ומופיע בסיום פרק 16 יחד עם כל שאר הדמויות על פני כוכב קטן, כאשר כולם מוחאים לו כפיים ומברכים אותם. הסדרה מסתיימת במילים ""To all the children… congratulations (תמונה 11).

הסוף החלופי, זה של הסרט End of Evangelion, הוא תיאור חיצוני ועלילתי של המהלכים הפנימיים שחזינו בהם באפיזודות 25 ו-26 הטלויזיוניות. עתה לאחר שהובסו המלאכים, אין ל-Seele עוד צורך ב- Nerv. הסרט מתחיל בפלישה ל- Nerv ונסיונם של Seele לשים ידיהם על אדם ולילית על מנת לגרום לאימפקט השלישי. אסוקה, שגילתה מחדש את כוחותיה הפנימיים על ידי חיבור מיסטי לדמות אימה שבאוה וההבנה שזו הייתה שם כל העת, מחסלת את סדרת הייצור ההמוני של האווה, שמיוצגת על ידי 9 אוות מכונפות ומרושעות למראה המתופעלות על ידי Dummy Plug ולא על ידי בני אנוש. אולם לבסוף מחדשות עצמן 9 האוות המכונפות תוקפות את אסוקה, מכניעות אותה וטורפות את בשרה של האווה.

שינג'י שניצל מחוליות החיסול האכזריות של ה-JSSDF על ידי מיסאטו עולה לבסוף על האווה. פני האווה הופכות לפניו של שד ושינג'י נישא על גבי כנפי אש אל השמיים. חנית לונגינוס הקרויה על שם החנית שתקע החיל הרומי לונגינוס בישו הנוצרי, ושמוקדם יותר בעלילה הייתה תקועה בגופה של לילית ולאחר מכן נכנסה למסלול ירחי לאחר שהביסה את המלאך ה-15, מגיחה לפתע וחוזרת לשינג'י. תשע האוות המכונפות עולות לשמיים הופכות לישויות אור וצולבות את האווה 01 ואת שינג'י על צלב אור עצום (תמונה 12). סימני סטיגמטה מופיעים על ידיו של שינג'י (תמונה 13). כעת מסתדרות האוות בסידור כזה שכל אחת מהן עומדת במקומה של אחת מתשע ספירות האילן (תמונה 14), ושינג'י נמצא במקומה של ספירת התפארת שבמרכז העץ. כל אחת מן האוות מקרינה מעין פרץ אור או אנרגיה מסוים והמבנה השמימי הופך לבסוף ל- Systema Sphiroticum של אתנזיוס קירכר (תמונה 15). האימפקט השלישי מתחיל ונשמות כל בני האדם חוזרות לביצתה של לילית, שעולה לפתע מתוך האדמה ומופיעה בדמותו של ירח שחור (תמונה 16).

באותו הזמן אוסף גנדו את ריי שמתחילה להתפרק משום התפוררות ה- AT Field, גנדו תוחב לתוך חזה ורחמה של של ריי את ידו שבתוכה הטמיע את אדם, אשר צומצם לצורת ביצית. זהו זיווג חלקי של אדם ולילית שגנדו מבקש לשלוט בו, אולם ריי אשר מקשיבה לקריאות המצוקה של שינג'י בוגדת בו. היא חודרת לתוך לילית, אמה ומביאה לה את זרעו של אדם. הזיווג האלוהי הושלם ולילית יורדת עתה מן הצלב ומופיעה כדמות של אשת אור עצומה בדמותה של ריי. דמות זו מתרוממת מן הארץ וקומתה מגיעה עד לרקיע (תמונות 17-19), כמעין ערוב דמותם המיתולוגית של דמות השכינה אם ישראל ו"הטופס האלהי של הנשיות הנצחית והכוללת"[15] ודמותו של אדם ראשון שהמדרש אומר עליו שקומתו הייתה "מסוף העולם ועד סופו"[16].  היא פונה אל האווה וקוראת אותה אליה (תמונה 20).

פויטסוקי, עוזרו של גנדו, אומר על התפתחות בלתי צפויה זו, כי עץ החיים שבו מחזיקים המלאכים ועץ הדעת שבו מחזיק האדם עומדים עכשיו בחזקתה שלEva 01  והופכים אותה לאל. מתוך דמותה העצומה של לילית מגיחה דמותו של קאורו הקורא גם הוא את שינג'י להתחבר בלילית (תמונות 21 ו-22). שדה ה- Anti AT-Field הבוקע מלילית מתרחב. בכל מקום ניצבים האנשים מול החוסר הבסיסי שלהם, באים איתו במגע ומתמזגים אל תודעת העל המשותפת. לילית מחזיקה בביציתה, הירח השחור. נשמותיהן האדומות של  ילדי לילית חוזרות עתה אל הביצית (תמונה 23-25). שינג'י והאווה מתמזגים בלילית (תמונה 26).

כל הזמן הזה נמצא שינג'י בתוך ה- Eva 01 אשר משרתת מדיום למחזה אפוקליפטי זה. חזיונות הקץ והנאומים בעלי הלהט המשיחי של Seele (תמונה 27) מתערבבים במחשבות החולפות בתוך נפשו, ואשר נושאות אופי דומה בקווים כללים לרצפי המחשבות שהוצגו במסגרת פרקים 25 ו-26 של הסדרה הטלויזיונית. שינג'י שוקע במחשבות על חלום ועל בריחה מהמציאות , על קשרים עם בני אנוש והפגיעות הכרוכה בהם. בסופו של דבר, כפי שאומר פיוטסוקי, " the fate of mankind now lies in the hand of Ikaris son", עתידה של האנושות כולה נמצא בידיו של שינג'י. ההכרעה הפנימית של שינג'י שוות ערך להכרעה הקוסמית. לו לא ימצא בתוכו כוח שינגוד את התפשטות שדה ה- Anti AT-Field תושלם התמזגות כל התודעות לעולם שבו הכל אחד. צווארה של לילית העצומה נחתך לפתע וסילון דם פורץ מתוכו (תמונה 28). שינג'י מוצא את עצמו בעולם האחד שנקרא כאן Sea of LCL כשהוויתו מתמזגת בזו של ריי (תמונה 29), אולם חש שמשהו אינו כשורה והוא שואל על כך את ריי. ריי עונה לו תשובה המבהירה לו, שלחיים יש מחיר: "If you wish others to exist, the walls of their hearts will separate them again, they will all feel fear once more". אבל שינג'י מוכן עתה להתמודד עם האפשרות הזו. הוא מוצא בתוכו כוח פנימי המבקש לבוא לידי ביטוי חיצוני בעולם גם במחיר של פחד וכאב דמה של לילית מציף את העולם במעין מבול נוסף, אולם הנשמות יוכלו לחדש את עצמן ולברוא עצמן מחדש בעולם בעזרת כוח הדמיון (תמונות 30-32). במילותיה של יוי: "the power of imagination is the ability to create your own future".

5 Human Complementation Project – אבולוציה תודעתית

אוונגליון היא סדרת ניו-אייג', במובן המסורתי של המובן: אוונגליון מבשרת פשוטו כמשמעו על עידן חדש. העידן החדש הזה נרמז בשמה של הסדרה המבשר על New Genesis או על New Century. התאריך הפופולרי ביותר לכניסת העידן החדש היה (עד לאותה שנה, כנראה) שנת 2000[17]. לפי רבים בתנועת הניו-אייג', שנת אלפיים הייתה אמורה לבשר על עידן חדש, אשר מכונה לעיתים קרובות עידן הדלי. הדבר הוליד תנועות מילנאריסטיות שונות המחזיקות בתפיסות מגוונות לגבי מהותו של העידן החדש. האנכרף מבחין בין שלושה סוגים עיקריים של עידן חדש[18]. עידן חדש פאתוסי שעיקרו ברטוריקה שלו, תפיסת עידן חדש מסורתי שעיקרה בעולם צודק, מאושר ומואר יותר בעתיד לבוא, ותפיסת עידן חדש קיצונית החוזה סוג של עידן אור (Age of Light), "מהפכה חסרת תקדים שתהפוך את הארץ לעולמות העליונים"[19]. במהלך מהפכה זו שמתוארת לעיתים קרובות כסוג של אבולוציה תודעתית[20] יעברו המציאות וההוויות שינויים דרמטים, רדיקלים ועל-טבעיים. המין האנושי יעבור שינוי הוויתי מקיף. ממדים חדשים של תודעה יפתחו והאדם יהפוך לישות גבוהה יותר.

אוונגליון משתייכת בבירור לתפיסה המילנאריסטית של עידן האור הרואה באימפקט השלישי זרז לאבולוציה תודעתית רדיקלית שהיא מהות ה- Human Complementation Project. התיאורים של חילופי העידנים, כאלו של חז"ל ושל רבים מהמקורות הנוצרים והניו-אייג'ים, הם אפוקליפטים בחלקם הגדול. רובה של אוונגליון הוא תיאור אפוקליפטי המתמקד בהרס, כאב ופחד, רק בחלק קטן מאוד מהסדרה מופיע הצד החיובי של העידן המשיחי. הנקודה מובנת מבחינה תמאטית ועליליתית. אפוקליפסה מכילה בתוכה מתח רב נפץ, ואילו מה יש לספר על גאולה? זהו מצב הנתפס לרוב כמופשט, אחיד וסטאטי. למעשה ביצע אנו מהלך יוצא דופן בהחלט כשהראה בפרקים 25-26 תיאור של איחוד של התודעות המתרחש באימפקט השלישי ובכך התמודד עם שאלת דמותה של הגאולה. אם כי ניתן לטעון על חלקים אלו שהם עוסקים בעיקר ברגעים האחרונים של הרגע המשיחי. שני הפרקים נושאים אופי מופשט אומנם אך גם דינאמי.

אוונגליון היא מילנאריסטית בכך שהאימפקט השני, קטסטרופה שבה נמחה חצי מהמין האנושי ושבעקבותיה מתאפשרת "הקפיצה האבולוציונית", מתרחש ב- 13 בספטמבר 2000. האימפאקט השני והעימות עם המלאך הראשון, אדם, קשורים ברצונה של האנושות להתעלות מהאנוש אל האל. זהו תמציתו של רעיון האווה. בעזרת האווה תעבור האנושות קפיצה אבולוציונית לעבר צורה מפותחת יותר שאליה מתייחסת הסדרה כאל.

ה- Human Complementation Project להלן (HCP), ש-Seele וגנדו מפקד Nerv פועלים להגשמתו, היא תוכנית לאחד את כלל התודעות האנושיות לתודעת על אחת המבוססת בסדרה על נבואות ממגילות קומראן. מגילות קומראן, על שפע החומר האפוקריפי והאפוקליפטי שבהן לא מכילות למיטב ידיעתי תיאור כזה של הגאולה. ונושא הקשר שבין המגילות לסדרה יידון בפירוט בפרק 6.4.

רעיון הנושא דמיון רב ל-HCP הוא רעיון ה- Omega Point של המדען והתיאולוג הישועי פייר תייאר דה שארדן (1881-1955), שעל הדמיון בין תפיסות ההתפתחות והגאולה שלו לתפיסותיו של הרב קוק עמדו כבר שלמה בן יוסף והוגו ברגמן[21]. דה שארדן טען כי התהליך המואץ של האבולוציה התודעתית אשר התנקז למין האדם יגיע בעתיד למצב כאשר הנוספירה (Noosphere) המכילה סך כל התודעות שעל כדה"א, תתאחד ותתגלם בתודעת על אחת. את מצב זה, שאותו העמיד דה שארדן במרכז תורתו, כינה 'נקודת האומגה'[22]. תפיסה זו של דה שארדן זכתה להשפעה רבה אצל הוגי ניו-אייג' עכשווים כגון קן ווילבר, בריאן סווים, פטר ראסל, מרלין פרגוסון ואחרים.

התהליך האבולוציוני של ה-HCP שכשם נרדף לו משמש גם ה- Instrumentality Project (להלן IP) מתואר באוונגליון בצורה דומה למדי. כך לדוגמה מסבירה Misato את הצפוי בסרט End of Evangelion (להלן EoE).

 

Misato: "So, Mankind, a race of flawed and incomplete separate entities has reached the end of its evolutionary potential. The instrumentality project will manufacture the evolution of men's separate entities into a single consummate being" (EoE)

 

המין האנושי מורכב אם כן מהוויות חסרות ולא מושלמות. התכללותן של כל ההוויות באחת תעביר את האנושות לשלב אבולוציוני, היא תהפוך אותה לאל. גנדו מכנה את התוכנית "the way to be a god" (פרק 21).

פרק 26 המקורי של הסדרה מסביר את התהליך במונחים פסיכולוגים יותר:

 

"Our mind lacks something basic, we fear that deficiency. That is why we are attempting to become one. Via Instrumentality mankind must feel and complement each other"

 

תפיסה כזו מניחה בבסיסה את תפיסה ניאו-פלטוניסטית שאינה זרה לא לקבלה ולא לניו-אייג', ועל פיה ישנו מקור אחד שממנו בקעו הדברים כולם ושבו הם שרויים בשלמותם ואחדותם. תהליך הבריאה מתואר כתהליך אמננציה, השפעת השפע האלוהי, שבמהלכו מתפרטות ההוויות מהמקור האחד ומתגבשות לכדי צורות מובחנות זו מזו[23]. ההבחנה וההפרדה שנוצרות בתהליך ההתבחנות מגיעות לשיאן בספירת המלכות שבה נוצר האני והאשליה של אני אינדיבידואלי. היות ההוויות פרודות זו מזו הוא המקור הכאב והסבל שבקיום על פי השיטות המיסטיות המיסטיות השונות. השחרור והגאולה במובן זה מתקבלים על ידי הטיפוס המיסטי בסולם יעקב, סולם המלאכים, על מנת לשוב ולהדבק בהוויה האלוהית במהלך החוויה המיסטית (או לחלופין בחזרת הנשמה או במהלך הגאולה. כל השלושה קורים בסדרה).

ה-HCP הוא מעין תוכנית שמטרתה להוביל את האדם חזרה לחיקו של האל וחזרה למצב הבראשיתי של לפני היות ההפרדות, החזרה המפורסמת אל האחד כך בפרק 25.

 

"The complementation instrumentality for the mind soul and being begins. Instrumentality which will return all things to Nothingess.

Gendo: Incorrect. It is is merely a return to the state of beginning, it is not less than a return to the primal womb"

 

השורה הראשונה המוצגת על המסך בשקופית מציגה את העמדה של Seele כפי שהיא מתוארת בסדרה, המשפט של גנדו מביע את עמדתו של גנדו בענין, ובכל אופן התפיסה הרווחת של אוונגליון מדברת במעין ביטול של מעשה הבריאה, והשבת הדברים חזרה אל התוהו ובוהו, אל הרחם האלוהית של הבינה.

אולם אוונגליון דוחה לבסוף רעיון זה. ההבדל בין הרעיון האופטימי בבסיסו של דה שארדן לבין הצורה השלילית שבה הוא מוצג באוונגליון היא בנושא גורלן של הנשמות הפרטיות. דה שארדן מדבר על אבולוציה של כל התודעות לתודעת על אחת, שתשמר בתוכה את האינדיבידואליות של הנשמות השונות[24]. אצל אוונגליון החזרה לאחד נתפסת כחלק מתהליך שבו תמחק כל אינדבידואליות. תהליך הרס הבריאה מתואר בסמל הנוצרי הרווח של של הלידה מחדש. והתהליך כולו מתואר כסאקרמנט משותף של האנושות, אלוהים והמוות.

 

Seele: "The fate of destruction is also the joy of rebirth. Through the sacrament of death, god and humanity all living beings will be united and reborn as one…" (EoE)

 

האנכרף עומד בספרו על המתח בין שתי מגמות בתפיסה של ההירארכיה המטאפיזית. המגמה הראשונה והניאופלטוניסטית גורסת שהעליה בסולם הדרגות מתבטאת בקרבה הולכת וגוברת אל האחד והאחדות, התפיסה השניה לעומתה מתרכזת ביצירתיות של התהליך האבולוציוני על שלל גווניו ותופעותיו[25]. באוונגליון ניתן להבחין במתח זה בצורה מובהקת. פרויקט ה-HCP של החזרה אל האחד מוצג כתהליך נוגד חיים של הרס והשמדה ואשר מונע את היצירתיות המעורבת בתהליך החיים. תפיסה זו מביאה בסופו של דבר את שינג'י לבטל את פרוייקט ה-HCP ולבכר על פני המודל האבולוציוני הטלאולוגי נוסח דה שארדן את המודל האבולוציוני של היצירתיות[26] שבו העולם הזה על מאבקיו ואשליותיו הוא המקום לעשיה ולצמיחה רוחנית, על משקל "טובה שעה אחת של מעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא".

לעומת המלאכים שביקשו לשוב למלאך הראשון אדם, הרי תהליך איחוד התודעות האנושיות, הוא תהליך של חזרה אל לילית, המלאך השני. בני האנוש נקראים על ידי המלאך ה-17, קאורו "לילים", כשמם של 100 השדונים שנולדו ללילית. תמונתה של לילית בסרט EoE כדמות אור עצומה שקומתה מתנשאת מן הקרקע ועד אל הכוכבים מזכירה כפי שצוין כבר את תיאוריו של אדם ראשון במסורת היהודית כמי שקומתו מגיעה מקצה העולם ועד קצהו. גם הרעיון שכל נשמות החיים חוזרות ומתכללות בהווית האם של לילית שממנה יצאו הנשמות ואליה הן שבות, מקביל לתפיסה היהודית של אדם הראשון כמי שבגופו כלולות היו מראש כל נשמות החיים העתידים לבוא, תפיסה העומדת בבסיס האמרה "אין בן דוד בא עד שלא יכלו כל הנשמות שבגוף"[27].

העובדה שאנו בחר את אדם כמקור המלאכים דווקא היא תמוהה ללא ספק. בלתי שגרתית עוד יותר היא הבחירה של אנו להצביע על לילית (ולא על אדם או חווה/אווה) כמקור הנשמות והחיים ובכך להעניק לה תפקיד ומקום חיוביים בסכמה האלוהית שלו,  בניגוד לדמותה הדמונית המסורתית של לילית בקבלה. ניתן לפרש עובדה זו באופנים שונים, ובעיקר כתפיסה הגורסת שהמלאכים רואים בבני האדם הבלתי מושלמים, שאותם הם מכנים בסדרה לילים (Lilim),  כאותם שדונים בניה של לילית הנקראים כך בספר האלפבית של בן סירא[28]. עם זאת הסבר זה הוא ספקולטיבי בלבד וניתן לראות בבחירת לילית כאמם של בני האדם גם דוגמה ברורה לאופן שבו משתמש אנו בדמויות מובהקות מן הקבלה כדמותו של אדם ראשון, ועם זאת מבצע שינויים וווריאציות שמטרתן אינה תמיד ברורה.

 

מהלך האבולוציה התודעתית

תהליך ה-Human Complementation (להלן HC) הוא תהליך המובע בסרט EoE בקטעים אפוקליפטים שהם בוודאי העמוסים והמרשימים ביותר באוונגליון מבחינת השימוש בסימבוליקה: נוצרית, קבלית, הינדית ועוד. התהליך מתחיל בהכרזה מפיהם של Seele:

 

"Through indiscriminate death and through prayer we will ruturn to our original state and our souls will be at peace. Let the sacrarment begin." (EoE)

 

זוהי ההכרזה על תחילת תהליך חזרת המנשמות למקורן. האווה, שבתוכה נמצא שינג'י מרחפת בשמיים  נשואה על מרכבת אש בדמות צלב שאותו נושאות תשע האוות המכונפות של סדרת הייצור ההמוני (תמונה 12). על גבי ידיו של שינג'י מופיעים סימני סטיגמטה (תמונה 13). תשע האוות הופכות בשלב זה לעיגולים זוהרים שבמקביל לקריאתם של Seele, "Let us restore the tree fo life", מתאחדים תחת  עץ הספירות של אתנזיוס קירכר ה- Systema Sphiroticum, כך שכל אווה מכונפת עומדת במקום של אחת מספירות העץ ואילו שינג'י נמצא במקום של ספירת התפארת שבמרכז העץ (תמונה 14). הסמל שעליו צלוב שינג'י בשלב זה הוא שילוב של סמל עץ הספירות והצלב, והשניים מחוברים כסמל אחד ומאוחד.

שינג'י הרוכב על מרכבת הספירות הופך כעת לזה שעולמו הפסיכולוגי יכריע את העתיד הקוסמולוגי, הוא הופך לסוג של אל. פויטסוקי הצופה בעץ הספירות השמימי מן הארץ רואה באירוע פוטנציאל הרסני ומשיחי באחד:

 

Fuyutsuki: "The fruit of life is held by the angels, the fruit of wisdom is held by man – Eva unit 01 now possesses them both and therefore becomes god…. Now the source of all souls, the tree of life has been formed. Will it be the ark to save Mankind from the vaccum of third impact or is it the demon that will destroy us all, the fate of mankind now lies in the hand of Ikari's son." (EoE)

 

שינג'י העומד במרכזו של עץ הספירות מזכיר את התפיסה הקבלית הרווחת לפיה אדם קדמון והדמות האידאלית של האדם באופן כללי הם שיקוף של עץ הספירות. עץ הספירות והמידות האלוהיות משתקף באדם ובאבריו[29]. אדם כשיקוף של האלוהי. הביטוי הניו-אייג'י של תפיסה זו הוא ברעיון שהאדם הוא אל הבורא את עולמו  "Creating our own reality" והתפיסה הרווחת הגורסת ש"אני הוא האל" אשר האנכרף מכנה אותה  (The I am God theme)[30]. אמונה זו שהיא בבסיסה פסיכולוגית זוכה גם לביטוי קוסמי, כאשר בחירתו הפנימית של שינג'י בין הארוס לתאנטוס תשפיע על היקום כולו ותביא לקמילתו או לחלופין לצמיחתו המחודשת, או כפי שנאמר לו "whether it is the will to survive, or a wish for your death, it is all up to you" (EoE).

זהו גם מקום שבו ניתן לחוש בתפיסות יפניות העומדות בבסיס התיאולוגיה האוונגליונית. אוונגליון אומר על האווה, שהיא הפכה לאלוהים ללא יידוע (A God), מושג המתאים ברקע של הפנתיאון הפגאני של הקאמי, האלים היפנים. התפיסה היפנית מערערת את הגבול המערבי שבין אל לאדם מתאימה לעולם הדת היפני שבו הגבולות שבין אל ואדם אינם ברורים כל כך. ביירון אירהרט כותב בעניין.

 

"One of the major features of Japanese religious life is the way in which humans, gods and natrue are closely interrelated on the same plane… In japanese religion Kami can appear in either natural or human form"[31]

 

תולדות הדת ביפן מספרות על מקרים רבים כאלה של האלהה של בני אנוש והאלהה עצמית , כדוגמת זו הסיפור המשעשע לעינים מערביות על ה"בירוקרט הכריזמטי" מטסודאירה סאדאנובו שבנה פסלון עץ של עצמו, הציב אותו על מזבח במסגד והחל לסגוד לעצמו באדיקות במה שחוקר הדת קאטו גנצ'י כינה אותו סכיזופרניה דתית[32].

עץ הספירות נתפס בציטוט זה, בהמשך למסורת הקבלה ההרמטית כמפה ניאו-אפלטונית המובילה אותנו מעלה במבוע, אל המקור העליון של האחד. זוהי החזרה למה שמכונה מקור כל החיים האנושים, הביצית של לילית (Egg of Lilith) שהיא הירח השחור אשר היה שקוע ב- Geofront שעליו בנויה Nerv.

תהליך החזרה למקור מתרחש דרך ריטואל הנקרא "Red Earth Purification Ceremony" (Akichi No Misogi[33]). הארץ מוצפת בשטפון של נוזל אדום, כנראה דמה של לילית, ה- LCL. הצפת הארץ בדם האדום והתקדמות ה-HC מובעים במקביל למתרחש בנפשו של שינג'י והייסורים שהוא חווה, כאשר דמויות שונות ביניהן פויטסוקי ו-Seele מסבירות לנו שעתיד העולם נמצא עתה בידיו של שינג'י להחרב או להבנות.

מלילית בוקע כעת שדה של Anti-AT Field. ה- AT Field הכוח שאחראי על ההבדלות וההפרדות שבין ההוויות בעולם ושומר על האינדיבידואליות שלהן, נמוג למול השדה הבוקע מלילית. ללילית שנראית בשלב זה כדמות עצומה של אור צומחות 12 כנפיים גדולות של אור מעל גבה (תמונה 19). היא  מחזיקה בין ידיה את הירח השחור והמרחף ומביטה בנשמות האדומות (אדומות שכן הן עשויות מכוח החיים שלה) חוזרות אליו (תמונות 23-24).

פויטסוקי מעיר: "The chamber of Guf is open, the door to both the beginning and the end of the world". הביטוי Chamber of Guf מתייחס כנראה למקום שממנו בוקעות כל הנשמות אותו גוף אדם שממנו בוקעות כל הנשמות. הדלת שנפתחה אליו מאפשרת לנשמות לשוב למקורן.

העלמות ה- AT Field מעמתת אנשים למול התשוקות העמוקות שלהם. כל אחד רואה את הדבר אשר ישלים (Complement) אותו ונמוג לתוכו. מיה רואה את ריטסוקו שאת האהבה לה הדחיקה, פויטסוקי רואה את יוי, מאקוטו רואה את מיסאטו וכו'. ללא AT Field  לא ניתן לחיות, וההוויות נמוגות אחת לאחר השניה. הרצון לאבד את המבחין ולהתמסר לאחדות הגדולה גובר על הרצון באינדיבידואליות, האור חוזר בעץ הספירות במסלול ההפוך לזה של תהליך הבריאה מעולם ספירות הבנין לכיוון רחמה הגדולה של הבינה וראש המבוע בכתר.

האוות המכונפות משפדות את עצמן על חניתות שהן שכפול של ה- Lance of Longhinus. כל אחד הוא חלק מהסקראמנט המשותף הזה שבמסגרתו מעלים כולם את נשמתם ומתחברים בנשמה הגדולה והנצחית. הארץ מתמלאת בצלבי אור ונשמות אדומות משתחררות מעלה לחלל ונעות לכיוון הירח השחור של הנשמות, ביציתה של לילית (תמונות 33, 24). ואילו האווה מרחפת באוויר וכחלק מבלט קוסמי חודרת לתוך עין הנפערת במרכז מצחה של לילית, היכן שלפי תורות המזרח נמצאת צ'אקרת העין השלישית (תמונה 26). כל הדברים בעולם חוזרים לסדר האחדות ונחילי נשמות מזכירים את אלו שהופיעו מאוחר יותר בסרט מטריקס 3[34] מעופפים בקבוצות בדרכם חזרה למקור (תמונה 25). זהו שיאו של המרד באל, ביטול מעשה הבריאה, כאשר הנשמות בוחרות לחזור לביציתה של לילית ולנטוש את עולמו של האל.

 

שינג'י מגיע כעת לים ה- LCL המתואר כמקום ללא AT Fields ו"אשר בו" לדבריה של ריי "צורות אינדבידואליות אינן קיימות…  בו אינך יודע היכן אתה מתחיל והיכן אתה נגמר. עולם שבו אתה קיים בכל מקום ובו בעת בשום מקום… עולם שבו כולנו אחד". זהו העולם של האימפקט השלישי ושל ה- HC. שינג'י שוכב ערום ומעליו ישובה ערומה ריי שידיה שקועות בתוך חזהו (תמונה 29). היא אומרת לשינג'י שהוא זה שבחר בעולם זה.

הטענה שאנו בחרנו בעולם זה, מתאימה לתפיסה הניו-אייג'ית שאנו בוראים את העולם הזה. הבריאה הפסיכולוגית ששינג'י בורא הופכת כאן לבריאה קוסמולוגית. ההאשמה ששינג'י מעדיף לברוח מהעולם, להתמכר לתאנטוס ולהתמסר לאחדות האחת שבה יוכל לוותר על האינדיבידואליות שלו גוררת תוצאה קוסמית. מחשבה הופכת ליצירה, מחשבה הופכת לבריאה, כפי שהדבר הוא אצל האל. הבחירה של שינג'י לסיים את העולם הפנימי שלו ולהתמכר לתאנטוס היא בחירה של רוח העולם לבחור במוות. ההאשמה שהתהליך הקוסמי הוא תוצאה של השפעת המשאלות של האדם מופנית לא רק כלפי שינג'י אלא גם כלפי גנדו, מיסאטו ואחרים, כלפי כל הדמויות שמעדיפות להסתגר על מנת שלא להפגע ומפתחות את מנגנוני ההגנה שלהן לכדי נוירוזות.

אלא שעתה האמירה "זוהי בחירתך" הנאמרת לשינג'י מעוררת אצלו תחושה חדשה.

 

Shinji: but this isn't right, this feels wrong.

Rei: If you wish others to exist, the walls of their hearts will separate them again, they will all feel fear once more.

Shinji: Okay then. Thank you.

Kaworu: Is it alright for the AT-Field to cause you and others pain again?

Shinji: I don't mind. But what are the two of your within my heart?

Reil: We are the hope that people will one day be able to understand each other

Kaworu: And we are the words "I love you"

Shinji: But that's just a pretense, it can't possibly last forever. Eventually I'll be betrayed and it will abandon me.

 

שינג'י מתמודד כנגד מציאותה הסבל בעולמנו. קאורו וריי שהם מעין האל והאלה של אוונגליון מדברים אליו ומסבירים לו שעל מנת לקחת חלק במעשי הבריאה ועל מנת ליצור ולהתקיים, אנו מוכרחים לפגוע, להפגע ולשאת זאת. ריי ואקאורו מייצגים את המילים "I love you" שמייצגות את הרצון בקשר, כוח המשיכה הפועל על כל הבריאה וגורם לקיפודים ולאדם להתקרב אחד לשני למרות הכאב שהדבר גורם. שינג'י מעיר בצדק כי המילים "I love you" הן שקר, ואהבה גורמת סבל לא פחות מכל דבר אחר, אולם לפתע הוא מגלה מעצמו צד שני לדבר.

 

Shinji: But still I want to see them again, because at the time, I know my feelings were real

 

שינג'י מחליט לחזור לעולם, הוא מחליט שהוא רוצה לראות שוב את עולם ההוויות והוא מבין שקשריו עם עולם ההוויות, זמניים ככל שיהיו, הם בעלי משמעות אמיתית.

הבחירה של שינג'י היא הבחירה בחיים שאותה הוא מבטא במילים "It is alright if the AT-Field hurts me and others", שינג'י מקבל את הסבל כחלק מהקיום. החיים משמעם דינאמיות ומשמעה של זו בריבוי, בפירוד, ובתהליך החוזר ונשנה של התקרבות והתרחקות, התרה וסיבוך, עונג וכאב. שינג'י בוחר להעריך את הקיום באופן חיובי וכתוצאה מכך מתמוטטת דמותה של לילית. נסיכת אחדות הנשמות נופלת על הכוכב וחתך עמוק בצווארה (החתך בצווארה של לילית), אווה 01 שבתוכה נמצא שינג'י בוקעת מהעין השלישית ושבה חזרה לעולם.

הכאב והרס שהתפשטו בעולם במהלך תהליך ה-HC גרמו נזק רב, אולם קולה של יוי, אמו של שינג'י נשמע לפתע מבטיח שכל מי שיבחר בחיים, יוכל לברוא את עולמו מחדש בעזרת כוחותיו הפנימיים.

 

"The power of imagination is the ability to create your own future – and the power to create your own flow of time … Anyone can return to human form, as long as they are able to imagine themselves within their own heart. Don't worry, all living creatures have the power to be brought back to life, and the will to go on living. Anywhere can be paradise, as long as you have the will to live"

 

הדגש על האפשרות של הדמיון ליצור מחדש את המציאות והקיום תואם את האמונה הניו-אייג'ית באפשרות שלנו ליצור את המציאות שלנו ועל כך יורחב בפרק שמונה.

הנקודה המעניינת כאן היא שהחזון המשיחי המסורתי שבו חוזרות כל הנשמות למקורן נדחה כאן לבסוף לטובת התפיסה שדווקא הקיום בעולם הזה הוא המשמעותי והוא גן העדן האמיתי. המומנט המשיחי אינו עוד תופעה חיצונית המונהגת על ידי משיח אחד ושאליה מתמסרים כל המאמינים. מעבר לכך, מעתה כל מאמין הוא משיח של עצמו, ועל כל אחד מוטל לבחור בחיים ולצור לעצמו עולם שבגאולה. הקיום היצירתי בעולם הזה הוא עיקר הופעתה של האלוהות וגם המקום שבו מתבטאת התופעה משיחית. כאמור זוהי הקצנה של תפיסות יהודו-נוצריות של הגאולה וקרוב יותר לתפיסות הניו-אייג'יות של Progressive Spiritual Evolution[35] על פיהן השתלמות הההוויות המתרחשת בעולם הזה היא עיקר תכלית מעשי הבריאה ואף הגאולה. עולם זה על התפרטויותיו ומאבקיו הוא בעל הערך האמיתי, והצורך בגאולה כללית וטוטאלית נדחק לצד, כי כל אדם יכול לגאול עצמו במסגרת העולם.

[1] כך לדוגמה 'לב' יכול להיות מקושר לספירת התפארת (מגיד ישרים, דף 123), לספירת מלכות (אור נערב, דף סג') או לספירת הבינה (יהל אור, הקדמת ספר הזוהר, דף ג' ע"ב).

[2] מקור 57, http://www.imdb.com/name/nm0030417/bio

[3] מקור 48. A Story of Communication: The Kazuya Tsurumaki Interview

[4] מקור 45. Lawrence Eng, In the eyes of Hideaki Anno, Writer and Director of Evangelion

[5]  מקור 43, What were we trying to make here, Hideaki Anno.

[6] מקור 38. Owen Thomas, Amusing himself to death, Interview with Kazuya Tsurumaki

[7] על משקל Technobabble, המונח המקובל לבליל מונחים טכנולוגים מחוסרי משמעות בסרטי מדע בדיוני.

[8] האבחנה בין emic לבין etic הוצגה לראשונה על ידי קנת' פייק (Kenneth Pike) והפכה למקובלת במדעי החברה ובמדעי ההתנהגות., לפי אבחנה זו emic מציין את נקודת המבט האינטרסובייקטיבית של המשתתפים בתופעה מסוימת, או המבט הפנימי והסובייקטיבי. Etic הוא תיאור של התנהגות או תופעה מנקודת המבט של הצופה, המבט החיצוני שהוא באופן מרומז גם האובייקטיבי. עוד על אבחנה זו ניתן למצוא ב: http://www.answers.com/topic/emic-and-etic?method=6

[9] מקור 1, עמ' 204-223. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture:

[10] שם, 327-330.

[11] בתרגום היפני של הדברים, המלאכים נקראו Shito שמשמעו המדויק הוא "Apostle" כלומר שליח, אולם יוצרי Evangelion  וחברת Gainax התעקשו שהתרגום לאנגלית ישתמש במילה "Angel". ה"מלאכים" השונים, 18 בסך הכל, נושאים ברובם שמות של מלאכים מהקבלה היהודית. מקור 52.

[12] למעשה אמה של אסוקה היא חצי יפנית חצי גרמניה ואביה הוא אמריקאי.

[13] הציטוטים מהסדרה יובאו באנגלית. ציטוטים מפרקים 22 והלאה יובאו על פי גרסת ה- DVD של ADV Films שהיא הגרסה הרשמית של הסדרה. ציטוטים מפרקים קודמים לכן יובאו על פי גרסת DVD של חברת Anime Cartoon.

[14] מקור 1. עמ' 229-244. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture:

[15] מקור 65. ישעיהו תשבי, משנת הזוהר חלק ב', עמ' שא'.

[16] "אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו" (בראשית רבה, כד') והגמרא גורסת "אדם הראשון מן הארץ עד לרקיע" (חגיגה יב', א')

[17] מקור 1. עמ' 335. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture:

[18] שם, עמ' 336-344.

[19] שם, עמ' 341.

[20] שם, 348-349.

[21] מקור 62. עמ' 110-122. יוסף בן שלמה, "שירת החיים" פרקים במשנתו של הרב קוק. מקור 63, עמ' 415-419. הוגו ברגמן, אנשים ודרכים. המאמר: פייר טייאר דה שארדין ורעיון ההתפתחות.

[22] מקור 64. עמ' 257-264. Teilhard de Chardin, The phenomenon of Man

[23] תיאור של של האופן בו מתרחש תהליך זה במקורות שונים בניו-אייג' ניתן למצוא אצל האנכרף עמ' 120-128. על תהליך האמננציה בקבלה אפשר לקרוא במקור 65. משנת הזוהר חלק א', לישעיהו תשבי. עמ' קלה'-קמד'.

[24] מקור 64. עמ' 262. Teilhard de Chardin, The phenomenon of Man

[25] מקור 1. עמ' 261. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture

[26] על מודלים שונים של אבולוציה בניו-אייג' ועל אבולוציה טליאולוגית לעומת אבולוציה יצירתית. ראה מקור 1. האנכרף: עמ' 158-168.

[27] יבמות סב', א'.

[28] המלאך ה-17 קאורו מכנה את בני האדם Lilim, בניה של לילית. Lilim או Lilin הוא שמם של הילדים הדמונים שנולדו ללילית מאשמודאי על פי הספר "האלפבית של בן סירא" שנכתב בין המאות השביעית לאחת עשרה.  מקור 72, חגי דגן, המיתולוגיה היהודית, עמ' 91 וכן מקור 24- http://en.wikipedia.org/wiki/Lilin.

על האלפבית של בן סירא ראה: http://www.answers.com/alphabet%20of%20ben%20sira

[29] מקור 65. ישעיהו תשבי, משנת הזוהר א', עמ' קנה'-קנח'.

[30] מקור 1. עמ' 204-210. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture

[31] מקור 22. עמ' 166-167., Religion in the Japanese Experience Edited by H. Byron Earhart

[32] שם, עמ' 168.

[33] "Misogi" הוא השם היפנים של טקס טיהור או קידוש במים. לגבי טיהור הארץ האדומה, היו שטענו שהדבר נובע מכך שהשם אדם זהה בשורשו לצבע אדום (מקור 39).

[34] יוצרי מטריקס האחים וושובסקי הם חובבי אנימה ידועים ויש להניח כי הם מכירים את אוונגליון ואולי אף הושפעו ממנה בשימוש בסימבולים ומחשבה קבלית בסרט מטריקס.

[35] מקור 1. עמ' 262. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture

תשליך דיגיטלי

הנה כמה דברים בשביל לתת משמעות וירטואלית לחגים הבאים אלינו לטובה – לכבוד ימי התשליך והימים הנוראים.

הטקסט הנ"ל התפרסם במקור באתר נענע10 לכבוד ראש השנה


מכשירים אלקטרונים, כמו מכשירים אחרים גם כן, יוצרים הרגלים מסוימים. מצד אחד המחשבים והפלאפונים שסביבנו משנים את איך שאנחנו חושבים, מבלים ועובדים והופכים אותנו למשוכללים יותר. מצד שני מכיוון שהקשר שלנו אליהם כמכשירים שמגדירים את הזהות שלנו ופועלים כשלוחות של מערכת העצבים שלנו הוא הדוק הרבה יותר ממכשירים מכאנים ישנים. גם ההרגלים שהם יוצרים עשויים להיות קטלניים בהרבה מאלו של הכלים של העידן המכאני.
 
ככל שהטכנולוגיה מתפתחת אנחנו אוספים אלינו עוד ועוד הרגלים שליליים, וכדאי לשים לב אליהם, כי כמו שאמר מקלוהן "שום דבר אינו בלתי הפיך כל עוד מוכנים לשים לב". הרגלים דיגיטלים רעים הם רעה חולה שבאה באופן טבעי עם העיסוק השימוש בטכנולוגיה, אבל היא רעה שניתן להתגונן מפניה.
 
עברות דיגיטליות הן עברות שאנחנו עושים כנגד אנשים אחרים בחלל הווירטואלי, עברות שאנחנו עושים כנגד המחשב וחשוב מכל עברות שאנחנו עושים כנגד עצמנו. גם על העברות הדיגיטליות ניתן לעשות תשובה כמו על כל עבירה אחרת.
 
לקראת ראש השנה,הימים הנוראים ויום כיפור, הנה כמה רעות חולות ונפוצות. ברוח יום הכיפורים שבו אנחנו באים בתשובה לפני אלוהים כשאנחנו כולנו מדברים בגוף שני רבים (אנחנו) ומונים את כל העבירות, אפילו אם לא חטאנו כלל, אני מונה כאן את העברות הללו שבכולן אני אשם במידה זו אחרת כעברות של הקולקטיב הדיגיטלי שכל אחד יכול להזדהות איתם ברמה זו או אחרת.
 
ללחוץ על כל לינק של תאמב של כוסית – סקס מוכר, כולם יודעים את זה. אבל אתרים מסוימים באינטרנט הביאו את העקרון הזה לרמת סטיה מקוונת.  בלי לציין שמות (בכל זאת יום כיפור), בהרבה מקומות חושבים שהדרך הכי טובה לכסות על זה שאין מה לומר היא על ידי תמונות של כוסיות. העניין הוא שלא משנה כמה פעמים משתמשים בזה זה עדיין עובד.

    השיטה הנלוזה הזו מתבססת על החיווט האבולוציוני הדי מייאש של הגבר האנושי. באופן כללי, הוא עשוי להיות עסוק בכל משימה שהיא, ותהיה החשובה כפי שתהיה, אבל ברגע שהראית לו לרגע איזה כוסית הוא שוכח את כל מה שהתעסק בו וישר לוחץ על הלינק.
     
    לרוע המזל, רובנו מתקשים להתמודד מול הפיתוי הבלתי מסתיים הזה שעובר כחוט השני באינטרנט מאתרי ההורדות הבלתי חוקיים ועד הפורטלים המובילים. למי שלא חושב שהאינטרנט צריך להיות מדיום תרבותי שמושתת בעיקר על פורנו רך יש דרך פשוטה להתנגד – להפסיק להקליק. אולי בשלב השני יחליטו מהצד השני להגיב ויורידו קצת את המינון. 

    לבדוק אימייל כל חמש דקות – אמצעי תקשורת זה כיף. אימייל הוא אחד הממכרים שביניהם, אבל הסעיף הזה תקף גם לסלולרי ולאמצעי תקשורת אחרים. באופן עקרוני רבים מאיתנו מאוד נהנים לקבל אימיילים וזה סבבה אבל צריך לקחת בחשבון שכל כל פעם שאנחנו בודקים אימייל אנחנו גורמים לפיזור סרוטונין (נוירוטרנסמיטר של תחושת סיפוק ואושר), מחווטים מחדש את המוח שלנו וגורמים לו את ההרגל הזה. בשלב כלשהו זה מגיע הרבה פעמים לאובססיה שגורמת לנו לבדוק אימייל (או כל אמצעי תקשורת אחר) כל חמש דקות בממוצע. זה טפשי, זה לא תורם לכלום – זה בעיקר בזבוז של זמן. בוא נפסיק עם זה.

     

    להתעצבן כשהמחשב/אינטרנט עובד לאט – אנחנו עובדים על המחשב שלנו מהר ולפעמים עם מחשבים איטיים או חשבון אינטרנט איטי (שהם צרה לבריאות, אבל על כך פעם אחרת) המערכת הדיגיטלית מתקשה לעמוד בקצב שלנו. כשזה קורה אנחנו נוטים להתחיל להכנס לתגובה של תסכול והתגוננות. אנחנו נושמים פחות (זה בכלל קורה לנו לא מעט כשאנחנו מול המחשב, תנסו לשים לב לנשימה שלכם ברגע הזה), לפעמים רוכנים מול המסך בתנועות לא נוחות ולפעמים ממש מרגישים לחץ שנוצר לנו בתוך הגוף. הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות לעצמכם במקרה כזה הוא כמובן פשוט להחליף את המחשב/ספקית. לחלופין, אם זה בלתי אפשרי פשוט תנסו להרגע.

     

    לא לכבד אנשים אחרים בפורומים וטוקבקים – הארץ הזו היא אחת המעצבנות שבארצות העולם. כל העולם יודע את זה, והוא שונא אותנו בגלל זה. גם אנחנו שונאים את עצמנו, רק שאנחנו תקועים עם עצמנו. ועכשיו ברצינות, להכנס לאתרי החדשות המובילים בארץ בלי להתעצבן באופן קשה זה דבר כמעט בלתי אפשרי. הרבה פעמים העצבים הללו בשילוב עם האנונימיות הנוחה שהרשת (עדיין, לפעמים) מספקת מוציא מאיתנו את החלק הבהמי, החייתי והאכזרי ביותר. האינטרנט הוא המוות הרשמי של המושג הנקרא 'דרך ארץ', וזה חבל כי דרך ארץ זה דווקא בכלל לא דבר כל כך רע לפעמים.

    בפעם הבאה שאתם רוצים לשלוח טוקבק משתלח ומגעיל, תעצרו, תנשמו שניה, תפתחו סימניה חדשה בדפדפן ותעברו לאתר אחר. אם כשתחזרו לאותו האתר עדיין תרגישו שזה כל כך נכון להגיב, תעשו את זה אז. רוב הסיכויים שגם תתנסחו בצורה פחות נוראית.
     
    להתקין תוכנות מיותרות – זו עברה שנוגעת למחשב שלנו ומה שאנחנו מעוללים לו במהלך השנה. מרוב הכמות הבלתי נתפסת של תוכנות (מגניבות, באמת) שהאינטנרט מייצר, המחשבים שלנו הופכים לפח זבל של כל הרשת. הם הופכים לאיטיים, גמלוניים, מעצבנים (ראה סעיף 3), בזבזני חשמל וחסרי תועלת. העניין הוא שקל לנו להעמיס על המחשבים שלנו המון תוכנות מיותרות בזמן שאם אנחנו היינו יוצאים למסע של שנה (עד לפרמוט הבא, נניח) לא היינו ממהרים להעמיס על הגב שלנו עוד ועוד משא מיותר שלא יורד. אז למה לעשות את זה למחשב שלכם? בפעם הבאה שבא לכם להתקין תוכנה שנראית באותה השניה מגניבה תנשמו רגע, תגלשו הלאה ותראו אחר כך אם היא עדיין כזו בוערת או שזה סתם שטות(ראה סעיף 4).

     

    לבקר באותם אתרים – האינטרנט הוא גדול ורחב, אבל הרבה פעמים אנחנו נוטים (כמו במקומות אחרים) להכנס לאיזה לופ, לבקר תמיד באותם אתרים, לא לצאת החוצה, להשתבלל בקונכיה הפרטית שלנו. אז תנו לי להציע לכם כלי נפלא שרבים בטח מכירים. Stumble Upon  הוא כלי שמטרתו לעזור לכם לצאת מההרגלים האינטרנטים שלכם ולהתחיל להכיר גם קצת דבר אחרים. צאו אל הרשת.

     

    לא לעזוב אף פעם את האינטרנט – עוד פעם. האינטרנט זה אחלה, אני אפילו לא אומר שאל תבלו שם את רוב הזמן שלכם, הוא בהחלט שווה את זה לפעמים. אבל בחייאת, תוציאו את עצמכם מדי פעם מהמסך הזה. יש עולם שלם בחוץ.

    הפרדוקס של הבחירה

    במדור הצרכנות של נענע התפרסמה לפני מספר ימים כתבה שלי על התיאוריות המרתקות של בארי שוורץ על האופן שבו עודף בחירה מאמלל את האדם המודרני בחברה המערבית. התוצאה שיוצאת מהתיאוריה המנומקת היטב של שוורץ היא שהחברה שלנו נעה בכיוון הפוך מזה שהיא אמורה לנוע בו אם אנחנו רוצים להפוך למאושרים יותר – לקראת יותר ויותר אפשרויות בחירה שהופכות את החיים שלנו לקשים ומתסכלים יותר.

    לכתבה: על בארי שוורץ – הפרדוקס של הבחירה: למה יותר זה פחות

    ניאון ג'נסיס אוונגליון וגרסת הפופ היפנית לקבלה הנוצרית: קבלת ניו-אייג' בסוף המאה העשרים

    למאמר מבוא על הידאקי אנו ואוונגליון שהתפרסם באנרג'י

    לחלק הראשון של המחקר על אוונגליון – ניאון ג'נסיס אוונגליון וגרסת הפופ היפנית לקבלה הנוצרית: קבלת ניו-אייג' בסוף המאה העשרים

     לחלק השני של המחקר על אוונגליון – איך לפרש את אוונגליון

    לחלק השלישי של המחקר על אוונגליון – המשפחה השמימית

    לחלק הרביעי של המחקר על אוונגליון – סוף סוף סיבה לחיות

    1 הקדמה
    ניאון ג'נסיס אוונגליון היא סדרת אנימציה יפנית בת 26 פרקים ששודרה לראשונה בטלויזיה היפנית בין השנים 1995 ל- 1996. אוונגליון שובצה תחילה כסדרתMecha  לילדים, אולם חוסר ההצלחה שזכתה לו במשבצת הילדים בשל אופיה האפל והאניגמטי גרם לנדידתה למשבצת השידור למבוגרים. עם המעבר לשעות הערב זכתה הסדרה לפופולריות עצומה ולקהל מעריצים נלהב. היא הצליחה להפוך על פניהן אמונות תרבותיות מושרשות כזו שסרטי אנִימְה (סרטי אנימציה יפנית) אינם מיועדים למבוגרים. שידור פרק 16 של הסדרה היה לטענת מבקר התרבות היפני הירוקי אזומה (Hiroki (Azuma נקודת מפנה מכרעת בסדרה ובקבלתה אצל הציבור היפאני [1]פרק 16 נחשבה אוונגליון לסדרת ז'אנר עשויה היטב. הוריאציות שלה על ז'אנר ה- Mecha, ז'אנר מכונות לוחמות, היו מרעננות, העלילה נחשבה הדוקה וכתובה היטב ושפע סמליה האוקולטים של הסדרה קנה את ליבותיהם [2] של אוכלוסיית ה- Otaku, הבמאי הידאקי אנו תכנן על פי הדיווחים [3] לבצע תהליך אוטאקוזאציה ליפן, כלומר להפוך את האוטאקו מתת תרבות איזוטרית לתרבות דומיננטית ואולי שלטת. מבחינה זו הייתה הסדרה מעין סדרה משיחית שנועדה להביא להביא מסר חדש שישנה את העולם[4]. עם זאת בשלב זה שינה אנו לפתע את החלטתו. הסדרה עמדה לייצר מסר חדש לחלוטין, כזה שיפנה כנגד התרבות שהולידה אותה.

     

     

    תמונה 26 – אווה 01 חודרת לתוך העין השלישית המופיעה על מצחה של לילית, במקומה של צ'אקרת העין.

     

    מפרק 16 בערך [5] החלה הסדרה להשתנות באופן דרמטי. הדגש עבר מן העולם החיצוני לעולם הפנימי של הדמויות. אלמנטים קודרים ובלתי צפויים החלו להופיע ולשלוט בעלילה. הסדרה קיבלה נופכים ועומקים פסיכולוגים שבלבלו והביכו חלק מן הצופים. מונולוגים ודיאלוגים פנימיים הציפו את המרקע וכל אחת מהדמויות הראשיות השתרעה כאילו על ספת הפסיכולוג הלאומי. הדמויות שהקהל הזדהה איתן והשקיע בהן את רגשותיו החלו בתהליך אינטרוספקטיבי נוקב, כואב ובכלל לא אופטימי והסדרה הפכה למעין פסיכואנליזה המונית, כאשר היא מעמתת את קהל הצופים ואת קהל האוטאקו בפרט כנגד מראה קשה של התנהגותם, חרדותיהם והחלקים השונים שבנפשם. האפקט שהושג היה מושך ומרתיע באחת.

    מעבר לאינטנסיביות הפסיכולוגית של הסדרה נודעה זו בעבור עלילה מסתורית "סופר מורכבת וסופר מהירה"[6], שזורה מוטיבים איזוטרים ואוקולטים שונים. הסמלים, המונחים והתורות שקיבלו במה באוונגליון היו אקלקטים באופן קיצוני: פיצוצים אדירים בצורת צלב, ארגון שששמו כשם האל הבבלי "מרדוק", עין שיוצאת במקומה של צ'אקרת העין השלישית ומחשב ביולוגי בשם Magi ששלושת חלקיו קרויים מלכיאור, בלתזר וקספר על שם שלושת המלכים/חכמים שבאו למריה לבשר לה את לידתו של ישו. אולם מקורו העיקרי של האיזוטריזם בסדרה היה בזרם המיסטי היהודי והלא-יהודי הנקרא קבלה ומהמיסטיקה היהודית הקדומה.

    בפתיחתו של כל פרק חלפו על המסך עץ הספירות שצייר המקובל הרוזנקרויציאני בן המאה ה-17 רוברט פלוד( Robert Fludd) (תמונה 1), שלווה מיד ב- Systema Sphiroticum (תמונות 2 ו-3) ציור עשר ספירות הקבלה אשר מקורו בספר Oedipus Aegyptiacus שפורסם ב- 1653 בידי אתנזיוס קירכר, מקובל נוצרי נוסף מהמאה ה-17.

    האפיזודות עצמן היו רוויות גם הן במילים והוויות אניגמטיות ששורשן במיסטיקה היהודית ובקבלה.Lilith, Adam, Eva, Dead sea scrolls, Tree of Life, Tree of Knowledge, Chamber of Guf שהונחו בצוותא עם ארגונים בעלי שמות גרמניים כגון Gehirn (מוח) Nerv (עצב, מלשון עצבים) ו- Seele (נשמה) המתכתבים אולי עם נפש רוח ונשמה. האויבים שכנגדם נלחמו גיבורי הסדרה היו מלאכים בעלי שמות כגון: אראל, זכיאל, רמיאל וגגיאל. הדמויות הילכו במשרדים אפלים שקירותיהם שברים של עצי ספירות (תמונה 4) ורחפו בתוך עצי ספירות עצומים (תמונה 35).

    מחקר זה יתמקד בפן זה של סדרת האנימה אוונגליון ובשאלות העיקריות שהוא מעלה. מהם התנאים שאפשרו לסמלים קבליים לנוע רחוק כל כך ולהגיח לפתע בסדרת אנימציה פופולרית ביפן? באיזה קונטקסט תרבותי, כלכלי ורעיוני צריך לראות את ההופעה של הקבלה בתוך שיח של תרבות הפופ במדינה שאינה חלק מקבוצת המדינות היהודו-נוצריות? השימוש בקבלה במהלך הסדרה יסקר ושאלות הנוגעות לכך ייבחנו: האם השימוש בקבלה הוא קוהרנטי? איזה רעיונות מרכזיים ניתן לאתר בקבלה של אוונגליון כפי שהיא מוצגת בסדרה ובסרטים שהשלימו אותה? האם הרעיונות והתפיסות שנגלה שם שונים מתופעות קבליות אחרות המוכרות לנו? כיצד מתקשרת הקבלה באוונגליון עם החלקים השונים במרקם היצירה ובמיוחד עם העולמות הדומיננטים של הטכנולוגיה והפסיכולוגיה? מה מעמדה של קבלה הלובשת צורה תיאורטית-עלילתית? מה מעמדה של התיאוריה הקבלית כשהיא עומדת בכפיפות למבנה עלילתי ונחשפת לא כשלם מובנה, אלא דרך גזרי עלילה נפתלים?

    כאן ראוי גם לציין כי הסמלים היהודיים בסדרה אינם רק קבליים, אלא לקוחים בחלקם מהמיסטיקה היהודית הקדומה וממסורות טרום-קבליות, שחלקן קיבלו מאוחר יותר ייצוג בקבלה. מחקר זה יתייחס לשתי החטיבות, כאשר המגמה היא לבחון את השימוש והפירוש של סמלים וקונספטים מהמיסטיקה היהודית באשר היא: קבלית או קדומה.

    המחקר יתייחס לאוונגליון בקונטקסטים שממנה היא יוצאת ומופיעה, תוך מבט על תרבות הפופ היפנית, המסורת הדתית היפנית, התפתחות הקבלה בעשורים האחרונים ובעיקר תוך התייחסות אינטנסיבית לתרבות הניו-אייג'. לטענת מחקר זה הניו-אייג' על רעיונותיו הפופולרים המופצים כיום בקולנוע, בטלויזיה ובתרבות הפופ, הוא הרקע התרבותי שממנו יצאה אוונגליון וביחס אליו יש לבחון אותה. במהלך המחקר יושוו נקודות שונות מאוונגליון עם עמדות ניו-אייג'יות פופולריות מתוך ניסיון להראות את הרלבנטיות של הקשר בין השניים ולהבהיר את המשמעות של מה שאני מכנה "קבלת ניו-אייג'".

    2 מבוא – אוונגליון בקונטקסט היפני והקבלי של סוף המאה ה-20

    על מנת לבחון את הרקע לתופעה תרבותית מסוגה של אוונגליון נבחן אותה בארבע משקפים שונות של התרבות היפנית והתרבות הקבלית של סוף המאה העשרים. 1.כממשיכה במסורת עולם האנימציה היפני 2. ביחס למסורת הדתית היפנית ולדת ביפן בסוף המאה העשרים 3. כחלק מזרם מתגבר של קבלה לא יהודית ו-4. כחלק ממגמה של מסחור הקבלה והפיכתה למוצר בפס הייצור הקפיטליסטי.

    2.1 אוונגליון ותעשיית האנימה
    אנימה היא סגנון אנימציה יפני הנקרא גם לעיתים Japanimation. האנימה התפתחה מאז שנות השישים לכדי תעשיה משגשגת. שוק האנימה קשור בצורה הדוקה לשוק המנגה, שהוא שוק חוברות הקומיקס שהיפנים אוהבים לקרוא ברכבת התחתית ובכל מקום אחר. המנגה וגרסתה הנעה, האנימה מהוות שוק ענק המגלגל מיליארדים מדי שנה.

    נערות יפות וחמודות ורובוטים ענקיים ומפחידים הם הלחם וחמאה של תעשיות המנגה והאנימה. ניאון ג'נסיס אוונגליון שהתחילה את דרכה כסדרת Mecha, ז'אנר שנולד בסרטו של   Miseterua Yokoyama , Tetsujin 28-go מ-1956 והגיעה (עד אוונגליון) לשיא הפופולריות עם Mobile Suit Gundam מ-1979. המילה Mecha היא הגרסה היפנית למילה האנגלית Mechanical, וסרטי Mecha עוסקים ברובוטים ענקיים ודמויי אדם הנלחמים זה בזה ובטייסים הנוהגים בהם. אוונגליון באה מתוך עולם הזה, שחקה על מוסכמות הז'אנר מתחה את גבולותיו והפכה לסדרת ה-Mecha הפופולרית  בכל הזמנים. הסדרה זכתה להצלחה בינלאומית ובעקבותיה הופקו שני סרטים שגרפו רווחים נאים. לשוק הושקו קווים שונים של מרצ'נדייז שזוכים להצלחה רבה עד היום. למעשה, גם בעת מועד כתיבת מחקר זה, עשור לאחר שהעונה היחידה של הסדרה שודרה לראשונה, עדיין ממשיכת תעשיית הפופ של אוונגליון לייצר מוצרים חדשים. לשוק הופצו משחקי מחשב שונים בהם הצופה יכול לשחק את תפקיד טייסי הרובוטים, לגדל ולטפח פסיכולוגית אחת מדמויות הסדרה, או לשחק מולה סטריפ פוקר[7].

    ניתן למצוא חוברות מנגה של אוונגליון אשר מציגות חלקים אחרים בחייהם של הדמויות אשר לא תוארו בסדרה ובסרט ומהוות מה שמכונה Expanded Universe כלומר מיתולוגיה כוללת המלווה את הסדרה. נפוצו גם חוברות דוג'ינשי ((doujinshi שבהן מופיעות דמויות אוונגליון בעלילות שונות שאולי אינן כלל קשורות לסדרה ואף חוברות הנטאיי (Hentai), מנגה למבוגרים, בהן מנוצלות דמויות אוונגליון לשם גירוי היצר המיני.

    מעבר להצלחה המסחרית אוונגליון היא גם הצלחה ביקורתית. הסדרה נחשבת בעולם האנימה לאחת מיצירות המופת הבלתי מעורערות של הז'אנר, ואחת היצירות השפיעו השפעה מכרעת על התפתחותו. האינטרנט מוצף באתרי מעריצים שבהם עשרות פורומים המלאים בהשערות, תיאוריות וויכוחים סוער על אוונגליון והמשמעויות החבויות בה. מעריצים מכל העולם כותבים ספרות מעריצים (Fanfiction) המתארת את העולמות מהם באו המלאכים, התפתחויות שקרו לפני ואחרי המאורעות המופיעים בסדרה, ואינספור אפיזודות שיוצרי הסדרה לא העלו על דעתם. לאחרונה אף נודע על הפקת סרט רובוטים לא מבוסס אנימציה שיופק בתקציב ענק בארה"ב על ידי החברה שהפיקה את טרילוגית שר הטבעות.

    אבל אוונגליון אינה רק נחשבת, רווחית ואהובה. בנוסף, היא גם סדרה שנויה במחלוקת, שגרמה לרבים ממי שהעריצו אותה תחילה לפנות כנגדה בתסכול וכעס. הקו האפל שהתחיל בפרק 16 הוחרף והלך עד פרק 24 שם הגיע לכדי שיא. אולם הצופים שציפו קצרי רוח לשני הפרקים המסיימים שהיו אמורים להסביר ולהבהיר את העלילה הסבוכה זכו לאכזבה גדולה. פרקים 25 ו-26 של אוונגליון היו ניסיון שאפתני ביותר של הידאקי אנו לתאר את הגאולה של אוונגליון, בה כלל תודעות החיים מתלכדות לתודעת-על אחת שהיא אל. הנושא עצמו היה אותו השיא שהסדרה כולו הובילה אליו. אולם הביצוע שאנו העניק לפרקים החותמים של יצירתו היה מינימליסטי, מעיק ופסיכולוגי בצורה קיצונית. הפרקים לא מנסים אפילו להתוות עלילה מובחנת ומתרכזים בשטפי מחשבות פנימיות העוברים בנפשותיהם של הדמויות הראשיות. רצפי תודעה אלו אומנם החזיקו מבנה בעל היגיון פנימי ורעיוני מסוים, אולם בעבור רבים מהמעריצים זה לא הספיק. חלקם כינו את סיום הסדרה פסיכולוגיה בגרוש או שטויות פסיכולוגיות, וגם אלו שאהבו את הסיום הזה לסדרה נותרו בלתי מסופקים משום שלא קיבלו רבות מתשובות לשאלות שעלילת הסדרה מעלה.

    לאחר שידור הפרקים 25-26 הוצפו משרדי ג'יינקס (Gainax), החברה המפיקה של אוונגליון, בצברי גידופים ומכתבי איום אישיים שמוענו להידאקי אנו. בעקבות הדרישה המתמדת לאינפורמציה נוספת שתשפוך אור נוסף על סודות הסדרה הופק בשנים 1996 ו-1997 הסרט Death & Rebirth (שני חלקים Death ו- Rebirth) שבעיקר סיכם עם פיסות אינפורמציה חדשות ובודדות את המתרחש בסדרה אך גם סיפר את תחילת הקרב בין Nerv ל-Seele, ולאחריו הסרט End of Evangelion שגם הוא מורכב משני חלקים: Air ו- My purest heart for you כשהסרט Rebirth מהווה כשני שליש מתוך Air. הסרט End of Evangelion בא לתת סיום אלטרנטיבי או משלים לסדרה. הוא מתחיל היכן שהפסיק פרק 24 של הסדרה, וקורה במקביל או במקום [8] למתרחש פרקים 25 ו-26.
    אם הפרקים המקוריים מהסדרה היו פנימיים לחלוטין, הרי הסיום הזה היה חיצוני בעיקרו והתרכז בהשתלשלות העניינים העלילתיים מנצחון Nerv על המלאך ה-17 והלאה. אם עניינו של הסיום הראשון היו מבני התודעה והנפש הרי עניין הסיום השני היה במבנה עולם האלוהות. אם הסיום הראשון היה פנימי-פסיכולוגי הסיום השני היה קוסמי-קבלי. יש לציין שגם הסוף הזה, אף על פי שהוא מצליח, אהוב והפך חלק מרכזי במיתולוגיה האוונגליונית, הרגיז ותסכל רבים מן המעריצים שטענו שבמקום להבהיר את הדברים, סיבך אותם עוד יותר וחשף יותר דיסאינפורמציה מאינפורמציה ממשית. בין השמועות שנפוצו מאז מצויה במיוחד הטענה שאנו יצר את הסרט כנקמה במעריצים שדרשו סיום נוסף. לא מצאתי שום תימוכין לטענה זו, אך היא בוודאי מעידה משהו על מערכת היחסים בין הבמאי למעריצי הסדרה. אנו עצמו ממעט לדבר על אוונגליון וכשאמרו לו צופים בכנס אנימה אמריקאי שלא הבינו את הסוף של אוונגליון הגיב [9] מהבמה: Too bad.

    2.2 שורשי הדת היפנית ואוונגליון

    הנושא של השיח הדתי ביפן וגבולותיו ביחס לתרבות ולתרבות החילונית נחשב לנושא בעייתי עד כדי כך שהחוקר קיטאגווה (Kitagawa) טוען כי כל מי שטוען שהוא מבין את האתוס הדתי של יפן בת זמננו כנראה לא מבין על מה הוא מדבר[10].
    מצד אחד נבחרה יפן במחקר מקיף שהתפרסם ב-2003 כמדינה החילונית ביותר בעולם [11]. מצד שני מספר רידר בספרו Religion in contemporary Japan כיצד חברות לבטחונות כלכליים פונות אל הקאמי (האלים) לעזרה, איך מתפללים רבים לבטיחות בדרכים ואחרים על קבלה לאוניברסיטה יוקרתית [12]. יפן מלאה בעולי רגל ומקדשים, ציונים לאלים השונים נמצאים ברחובות השונים. עם זאת לפי רידר[13]  היפנים המתארים את החברה היפנית כחברה חילונית ברמ"ח איבריה יכולים לעשות זאת בעודם מתפללים במקדש או עולים אליו לרגל בלבוש מסורתי. רידר עצמו בוחר פשוט שלא להאמין להם ואומר:

    "It is almost as if many Japanese like to convey the impression that Japan is a wholly secular society in which religion has to all intents and purposes disappeared. As this book will demonstrate however, this is certainly not the case for, in reality, Japanese people in general exhibit extremely high levels of religious activity and behaviour, and Japanese society and culture are intricately interwoven with religious themes"[14]

    המושג דת יובא ליפן במהלך עידן מייג'י (סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20) [15]. רידר טוען בספרו כי האבחנה בין דת לאספקטים לא דתיים של החברה היא הבחנה מלאכותית ועקרה בשיח התרבותי והדתי של יפן [16]. בספרו המאוחר יותר והמשותף עם החוקר טאנבה (Tanabe)  טוענים השניים כי הדת היפנית חותרת תחת הגדרות של דת רצינית מול דת פופולרית ותחת ההבדלות שבין כמרים מלומדים לדתיות פשוטה של ניסים[17].

    אחד המאפיינים העיקריים של השיח הדתי ביפן הוא הסינקרטיזם שלו. המשפט העממי מסכם אץ המןשא באומרו כי "היפני חי כקונפוציאני, מתחתן כשינטו ומת כבודיהיסט [18]. היפני יכול בהחלט להאמין ולהיות פעיל במספר דתות בו זמנית. כותבים דתיים שונים ביפן כבר הביעו דעתם שאין הבדל בין שינטו, בודיהיזם וקונפוציוניזם ומורים נוספים ניסו להוביל אנשים בעזרת שילוב של הדתות והאמונות השונות [19]. השיח הדתי היפנית מערב מגוון ריטואלים ומסורות מחשבה, אולם כאשר כשמדברים על הדת היפנית מתכוונים אל דת השינטו.

    השינטו היא הדת העתיקה של יפן, שתפקדה במשך שנים ארוכות שנת גם כדת מדינה. זוהי דת בעלת מיתולוגיה עשירה. אלי השינטו נקראים קאמי (Kami) ועולם האלים של השינטו נקרא בכללותו Yaoyorozu no Kami שמשמעותו מילולית שמונה מליון אלים (שמונה מליון משום שביפנית הקדומה לא היה ביטוי לאנסוף) [20]. ואכן ישנם אינספור קאמי שונים ומשונים, לפחות בעיניים מערביות, מאל קלטות הוידאו ועד האל של שביל המוביל מכפר מסוים לכפר אחר. שינטו הטמיעה לתוכה את הדתות השונות, נכסה לעצמה את הסמלים שלה והציבה אותם במסגרת אוצר הסמלים הדתיים שלה, שאליו ניתן להוסיף אלים וסמלים כיד הרצון הטובה. מדובר בדת הפתוחה בצורה קיצונית להשפעות מדתות אחרות.
    ביירון ארהרט מסכם:

    "in the West, the overwhelming ideal was to maintain one tradition as distinct as possible, while in Japan the most common ideal was to blend together two or more traditions as smoothly as possible"[21]

    עקרון זה של הדת היפנית אכן מנוגד לדתות הממוסדות של המערב, אולם נושא דמיון מובהק עם אחד מעקרונות האיזוטריזם המערבי כפי שניסח [22] אותם Faivre. ועל פיו מאופיין האיזוטריזם ב- "Praxis of concordance", חיפוש של שיתוף ודמיון בין מסורות דתיות שונות. החוקר ההולנדי ואוטר האנכרף, שפרסם את המחקר המקיף ביותר עד כה על התפתחות תנועת הניו-אייג' והקווים העיקריים במחשבתה,  מוצא את שורשי הניו-אייג' בתנועה האיזוטרית המערבית ובכללם את העקרון הסינקרטיסטי שהועבר מהאיזוטריזם לדת הניו-אייג' [23]. הניו-אייג' היא תנועה דתית המאופיינת באינקלוסיביות קיצונית המבקשת להביא את כל הדתות והאמונות להרמוניה [24]. מבחינה זו ניתן לראות שהתפיסה הסינקרטיסטית הניו-אייג'ית והתפיסה של השינטו תואמות זו את זו באופן הרמוני. רקע זה מאפשר את השימוש בסמלים זרים כסמלים קבליים אשר מתפרשים בקונטקסט הדתי היפני כאפשרות סבירה ואולי אפילו טבעית.

    מאז שנות השמונים ובמקביל לצמיחת תופעת הניו-אייג' במערב צמחו ביפן הדתות החדשות [25]  (new religions) שרידר מכנה אותן התופעה הבולטת ביותר בעולם הדת היפני כיום [26]. לפי רידר בין 10% ל-30% מאוכלוסית יפן שייכים לדתות החדשות [27] שאותן הוא [28] מכנה User Friendly Religion. בדתות החדשות, לדוגמה, יכול העולה לרגל לשלב בין תחושת הנאה של מסורתיות סגפנית ובאותה העת להנות מאוטובוסים מפוארים ומלונות מפנקים לאורך הדרך. הדתות החדשות משלבות בין תחושה של מסורתיות לבין העולם המודרני בהם המקדשים הם בבניינים מפוארים וצורות השיווק הן ממוחשבות והמוניות.

    את הקווים האידאולוגים המתארים את הדתות החדשות של יפן מביא רידר כשהוא כותב על דת ה-Agonshu שבה התמקד למחקרו. Agonshu היא על פי רידר עירוב של משיחיות ואופטימיזם, תמות מסורתיות וצורות התבטאות מודרניות, פארטיקולאריזם יפני ומוטיבים אוניברסליסטים, ריטואליזם איזוטרי וטכניקות של אנשי מכירות [29].
    לתופעת הדתות החדשות קווי דמיון עם תנועות הניו-אייג' שקמו במערב במקביל אליהן. בדומה למצב בניו-אייג' [30], הדתות החדשות הן סינקרטיסטות, אפשר להשתתף בטקסים של מספר דתות במקביל ולא חייבת להיות מחויבות ארוכת טווח לדת. גם המוטיב האסכטולוגי והמילנאריסטי שחזק כל כך בניו-אייג' המסורתי (זה שנקרא על פי האנכרף: New Age Sensu Stricto) בולט בדתות החדשות[[31] תרגום נבואות נוסטרדמוס ב-1973 החדיר בציבור היפני אמונות מילנאריסטיות לפיהן העולם יעבור טרנספורמציות מכריעות עם כניסת האלף החדש [32], מוטיב זה הוא ללא ספק בעל חשיבות מכרעת ב- Neon Genesis Evangelion שנקראה באנגלית גם New Century Evangelion והאירוע המכונן שלה מתרחש באימפקט השני שארע בשנת 2000[33]. המוטיב המילנאריסטי של אוונגליון הועצם גם על ידי פיגוע הסארין ברכבת התחתית היפנית ב-1995. הפיגוע שבוצע על ידי קבוצת AUM (שבינתיים שינתה שמה ל- Aleph) גרם לתחושה של חוסר בטחון בציבור היפני ולעניין בקבוצות דתיות ומשיחיות קצוניות. מבקר התרבות היפני הירוקי אזומה רואה קשר הדוק בין AUM לאוונגליון ולתרבות האוטאקו, וטוען שאוונגליון מתייחסת ל-AUM במעין פלירט המעורב בביקורת פנימית[34].

    קו דמיון נוסף בין הדתות החדשות לניו-אייג' הוא השימוש באמצעי התקשורת והמדיה העכשווים[35].  הטקסים של הדתות החדשות משודרים בטלויזיה, בבעלותן בתי הדפסה משלהן, הן מפרסמות את עצמן בכלי התקשורת ומתחרות איזה דת היא המתקדמת ביותר טכנולוגית. בדומה לניו-אייג' גם הדתות החדשות מהוות זרז לדמוקרטיזציה של הידע והדגשת ההתפתחות האינדיבידואלית מבוססת החוויה הסובייקטיבית[36]. גם פרקטיקות שונות הנפוצות בדתות החדשות הן חלק אינטגרלי מהרפרטואר הניו-אייג'י המוכר. כך למשל פילוסופית ה- Healing ההוליסטיות של ה- Mahikari[37] ותורת ה- Positive Thinking של [38]Agonshu.

    לעומת זאת, יש לדתות החדשות גם פנים שונים במובהק מאלו של תנועת הניו-אייג' כך למשל הפריטקולריזם הנציונליסטי שלהן והצמדותן למסורות יפניות כגון חשיבות האבות ורוחות המתים[39]. עם זאת הפרטיקולריזם היפאני בא לעיתים דווקא כחלק ממגמה של הטמעת מסורות זרות. כך לדוגמה, חלק מהדתות החדשות הטמיעו מתוך הקאנון המערבי לא רק דמויות נוצריות כישו ומריה אלא גם  ישויות מהאוקולוטיזם המערבי והפכו אותן לחלק משיח דתי יפאנוצנטרי. כך לדוגמה תרבות היבשת האבודה של המו [40]Mu קיבלה תפנית יפנית בקבוצת ה- Mahikari אלא ששם Mu האבודה היא בעצם יפן העתיקה שממנה שולטת תרבות המו בעולם.

    רידר מתאר תעשיית מו"לים ענפה העוסקת בנושאים כדיבוקים, עב"מים ומיתוסים של ציבליזציות עתיקות שאותם מכנה רידר "Mixture of 'new age' concepts and extremely traditional folkloric ones[41]. הוא מצטט מחקר שלפיו 53% מהיפנים הצעירים באוניברסיטאות מאמינים בעב"מים ומתאר אותם כמקבילה של המאה ה-20 לענני הפלא ויצירי הקסם האחרים של המסורת היפנית[42].  גם המלאכים של אוונגליון הם סוג של עב"מ או חוצן ורידר היה יכול לתפוס אותם מבחינה זו כממשיכים של המסורת יפנית.

    נקודות הדמיון והשוני בין הדת היפנית ובין הדתות החדשות לבין תנועת הניו-אייג' הן נושא הטעון מחקר נוסף. הסתפקתי כאן בתיאור הקווים הכלליים של הדיון. מחקר זה יתמקד בקשרים שבין אוונגליון לניו-אייג', משום שכפי שבכוונתי להראות, שורשן של רבות מהעמדות התיאולוגיות והפסיכולוגיות המובעות באוונגליון הוא ניו-אייג'י. עם זאת, הראינו כיצד המגמה היפנית המובהקת של הסינקרטיזם כמו גם העניין הקיים בידע איזוטרי והאובססיה הטכנולוגית שמאפיינים את החברה היפנית יצרו את התנאים להופעתה של אוונגליון. לדתות החדשות יש גם הן ללא ספק השפעה על שיח הדתי העכשווי ביפני ובלוא הכי השפעה על הגרסה היפנית לניו-אייג' ולקבלה. הנושא של השפעות הדתות החדשות ותנועות דתיות יפניות נוספות על אוונגליון ותפיסותיה הדתיות-קבליות יידון במחקר זה בצמצום ודורש מחקר נוסף.

    נושא נוסף שיש להתייחס אליו בהקשר זה הוא החיבור בין דת ומיסטיקה לבין תעשיית התרבות הפופולרית של יפן. עולם הקולנוע היפני אבל במיוחד תרבות סרטי האנימה מייצרים מגוון סרטים עם הרהורים או תיאוריות בעלות גוון דתי על הקיום, הקוסמוס והאלוהים. אפשר למצוא כאן שפע בסמלים איזוטרים, חוויות מיסטיות או פסיכודליות בסרטי אנימה כגון  Ideon(הסדרה מ-1980, הסרט מ-1982),  Ghost in the shell(1995) ו-Mindgame (2004). עירוב מסחרר ומבלבל של סמלים אניגמטים משלל מסורות ניתן למצוא גם בסרטי שינטו כגון סדרת סרטי Onmyoji  (2001, ו-2003). אלמנטים מיסטיים שהיו נראים זרים במערב מקובלים גם בתתי ז'אנרים אחרים של התרבות היפנית, למשל בסרטי סמוראים ואפילו בסרטי פשע כאלו של טאקאשי מיקה[43].

    אולם אוונגליון היא תופעה יוצאת דופן ופורצת דרך גם בעולם הפרוץ של האנימה. הפנים הדתיים והפסיכולוגים המוחרפים שהוצגו בסדרה השפיעו השפעה עמוקה על יצירות מאוחרות יותר כגון Serial Experiments Lain (1997) ו- Revolutionary Girl Utena (1997). אולם החידוש הברור ביותר של אוונגליון בתחום זה היה השימוש בקבלה ובמוטיבים עבריים. מוטיבים הבראיסטים היו קודם לכן נדירים יחסית באנימה. בסרט  Patlabor(1990) הנבל הראשי הוא שם הוי"ה שמחפשים אותו כל העת, וכל פעם שמתבצע רצח עולות ומופיעות האותיות Jehova. מאז אוונגליון, ניתן היה לראות מבנים דמויי ספירות בסרט Casshern (2004), וגם ב- Revolutionary Girl Utena (1997) ישנו טיפול  במיתוסים יהודים-נוצרים. ועדיין אוונגליון מתבלטת על רקע שלל היצירות בז'אנר, כסדרה המזוהה ביותר עם שימוש בסמלים הבראיסטים וקבליים.

    2.3 קבלה נוצרית, איזוטרית או ניו-אייג'ית?
    המינוח שבו משתמש מחקר הקבלה הלא יהודית למושא מחקרו הוא לרוב קבלה נוצרית (Chrisitian Kabbalah). מינוח זה, המצביע על ההנחה שההוויה הנוצרית היא העומדת בבסיס הגרסה הלא יהודית לקבלה הנחה בעבר חוקרים כגון שולם, דן, בלאו ואחרים במחקריהם את הקבלה הנוצרית[44]. לעומת זאת, כאשר במאמצי לבדוק כיצד הקבלה הלא יהודית נתפסת בעולם ביצעתי Googlefight[45] בין המונחים המדוייקים "Chrisitian Kabbalah" (892 תוצאות) לבין מונחים אחרי מהשדה האיזוטרי, זכו גרסאותיה האיזוטריות של הקבלה לנצחון ברור ברשת התודעה הממוחשבת. השמות האיזוטרים השונים שניתנו לקבלה הלא-יהודית זוכים אצל גוגל יחדיו לכ-4500 תוצאות. "Occult Kabbalah" (3060 תוצאות), "Hermetic Kabbalah" (825 תוצאות) ו- "Esoteric Kabbalah" (628 תוצאות). לתוצאות הללו סיבה טובה, מאחר שכפי שנראה להלן הקבלה הנוצרית היא זרם ספציפי במגוון זרמים שהציעו פירושים שונים לקבלה.

    מקובלים נוצרים ראשונים כגון פיקו דה לה מירנדולה (1463-1494), רויכלין (1455-1522) ואחרים פעלו בהקשר נוצרי חזק[46] והקבלה שקדמו נושאת חותם נוצרי ברור. עם זאת הפנים האיזוטרים והאוקולטים[47] של תופעת הקבלה הלא יהודית היו דומיננטים מתחילתה. למעשה אולי הפן הבולט ביותר של הקבלה הנוצרית הוא הסינקרטיזם שלה, שרחוק מרחק רב מהאקסלוסיביזם הדתי המאפיין את הנצרות והיהדות וקרוב לסינקרטיזם המאפיין את התורות האיזוטריות[48]. כבר אצל פיקו, שלא בכדי הרגיז את הכנסיה של זמנו, היו פנים סינקרטיסטים דומיננטים. 900 התזות של פיקו שביניהן 72 תזות קבליות, הציגו את הקבלה בקונטקסט סינקרטיסטי מובהק שביקש להוכיח את ההתאמה של כל הפילוסופיות[49] וערבו את הנצרות בקבלה, פיתגוראיזם, פלאטוניזם, אורפאיזם ותפיסות פילוסופיות שונות בנסיון להגיע ל-Prisca Theologia (חכמה נצחית) שהאיזוטריסטים כה נכספים לה. עמדותיו של פיקו מסמנות את הקבלה הנוצרית כאגף איזוטרי בתוך הנצרות. מקובל לא יהודי אחר אגריפה מנטסהיים מהמאה ה-16, שמושם לרוב תחת ההגדרה קבלה נוצרית, היה איזוטריציסט מובהק שעסק במאגיה ובאסטרולוגיה ומוזכר בהקשר של איזוטריציסטים אחרים כפרצלזוס (שגם לו היה פלירט עם הקבלה)[50]. המאות ה-17 וה-18 המשיכו את המגמה של עירוב הקבלה במוטיבים איזוטרים של הסימבוליזם האלכימי, כך בקבלה הרוזנקרויציאנית של רוברט פלוד (1573-1637) ו-Thomas Vaughan (1622-1666) למשל[51]. המגמה של שילוב הקבלה במדע האיזוטרי של האלכימיה המשיכה והתפתחה במהלך המאה 17 אצל מקובלים נוספים כגון ואן הלמונט (1614-1698)[52] והמקובל קנור וון רוסנרות' (1636-1689)[53].
    בעת שאנו מגיעים למאות ה-18 ה-19 שבהן על פי הלרשטיין פוסקת הקבלה הלא יהודית  מלתפקד כתנועה עצמאית ונבדלת [54] המהפך כבר שלם. הקבלה הלא יהודית לא פועלת עוד בקונטקסט נוצרי אלא בקונטקסט איזוטרי מובהק. מקובלים כגון רויכלין, פיקו וקירכר שפעלו בקונטקסט נוצרי נקראו מקובלים נוצרים. כעת משחוברה הקבלה לסמלים איזוטרים שונים ומגוונים, נקראים המקובלים הלא יהודים בשמות חדשים: מקובלים הרמטים, אוקולטים או איזוטרים. הקבלה הלא יהודית של סוף המאה ה-19, מאופיינת בהטמעה הולכת ומתגברת של הסכמות הקבליות בתוך עולם איזוטרי עשיר וכולל. כך משולבת עתה הקבלה במערכות אסטרולוגיות ואלכימיות, בארכיטיפים מאגים, בקלפי טארוט, בדתות עתיקות (מצרים, יוון ועוד), בקונספטים הינדואיסטים ובודיהיסטים ובארגונים בסגנון המסדר הרוזנקרויציאני או הבונים החופשיים[55]. הספירות השונות נתפסו במידה גוברת כארכיטיפים ועץ הספירות כמפה של התודעה. מגמות החילון בחברה המערבית, שהשפיעו רבות על המעבר מן הקבלה הנוצרית לקבלה האוקולטית ממשיכות לפעול במעבר מהקבלה האוקולטית של שחר הזהב אל קבלת הניו-אייג'.

    הקבלה האוקולטיסטית של המאה ה-19 עברה במהלך המאה ה-20 את הטרנספורמציה לכדי קבלת ניו-אייג'. היה זה חלק מתהליך רחב יותר של התפתחות האוקולטיזם של המאה ה-19 לניו-אייג' במהלך המאה ה-20 כפי שמתאר זאת האנכרף בהרחבה בספרו. הסינקרטיזם והאקלקטיקה הקיצונית של מסדר שחר הזהב והקבלה האוקולטית דאגו למעבר חלק לשיח החדש של הניו-אייג'. תפיסות אוקולטיות פסיכולוגיסטיות כגון אלו הרואות בספירות ארכיטיפים נשזרו בקבלת המאה ה-20 בתורת הארכיטיפים היונגיאנית הפופולרית כל כך בניו-אייג'[56], המאגיה של המסדר התחברה במגמות ה- [57]Neo Paganism.

    קבלת הניו-אייג' החדשה חוצה את הגבולות של קבלה נוצרית, קבלה יהודית או כל שיח דתי מתוחם אחר. לאחר שהקבלה חוברה תחילה למוטיבים נוצרים ואחר מכן למוטיבים איזוטרים ממסורות שונות, נפרצו הסכרים. אצל הרב ברג, במכונים כמו מכון שורשים ואצל כותבים כמו ליאונורה ליט[58] או זאב בן שמעון הלוי[59] מעורבות זו בזו תורות יהודיות, מזרחיות, נוצריות, פסיכולוגיות ואפילו מדעיות, כאשר התמהיל כולו נושא ניחוח ניו-אייג'י חזק. התורות הקבליות ואוצר הסמלים הקבלי מוטמעים לתוך אינוונטר דתי גלובלי של דת הניו-אייג' המתפקדת כמעין דת-על המכילה ומערבת את המסורות האיזוטריות השונות לכדי דת גלובלית אחת.

    על מידת ההשפעה של הקבלה היהודית והלא יהודית על הניו-אייג' ישנה מחלוקת. האנכרף טוען בספרו כי "the specific contribution of (Chrisitian and post-Chrisitian) kabbalah to New Age religion must therefore be regarded as rather insignificant"[60]. החוקר הישראלי יהונתן גארב חולק עליו בספר "יחידי הסגולות יהפכו לעדרים: עיונים בקבלת המאה העשרים" בהתייחסו למקומם של טקסטים קבליים בתנועה התיאוסופית של ראשית המאה העשרים ולתופעות דומות נוספות[61].

    לצורך מחקר זה פניתי להאנכרף בשאלה האם הזמן החולף והפופולריות והדומיננטיות הגוברות של הקבלה בעולם הלא יהודי שינו את דעתו בסוגיה. האנכרף משיב בחיוב על תהיה זו.

    "Today I wouldn't have written that anymore. The book was finished in 1995, i.e. ten years ago, and phenomena like the Bergs and their Kabbalah Center, Madonna etc.etc. were not yet prominent, at least not to the extent that I came across them."

    עם זאת, למרות שנדמה שהמחלוקת הנדונה יושבה כאן כביכול. יש לציין כאן השאלה לגבי השפעת הקבלה על הניו-אייג' מורכבת למעשה משתי שאלות. השאלה הראשונה עוסקת במידת הדומיננטיות של השיח הקבלי בתוך עולם הניו-אייג'. בעשור שחלף מאז כתיבת ספרו של האנכרף (שנתפרסם לראשונה ב-1996) הפכה הקבלה לטרנד מסחרי מאסיבי וזכתה לנוכחות מחוזקת בשיח הניו-אייג'י. עם זאת, החלק השני והמהותי יותר של שאלת השפעת הקבלה על הניו-אייג' נוגע למידת ההשפעה הרעיונית, התוכנית והאידאולוגית שהשפיעה הקבלה על התפתחות תנועת הניו-אייג' ועל הצורות שקיבלה. שאלה זו מורכבת יותר למענה ואינה מושפעת מתנודות עכשוויות בלימוד הקבלה וגם לא תמיד משימוש בסמלים קבליים, אינפלציוני ככל שיהיה. מיותר לציין שזו שאלה הרחבה בהרבה מגבולות דיון זה.

    אחת מהשאלות המכריעות בחקר הקבלה הנוצרית, הייתה האם הקבלה הנוצרית היא רק גרסה נוצרית של הקבלה היהודי או שונה ממנה מהותית. שולם ודן היו חלוקים בשאלה זו[62]. כפי שנראה, אוונגליון מציבה סמלים ורעיונות קבליים במרחבים חדשים לחלוטין המעצבים אותם מחדש. בכך היא תואמת את מגמתו של דן על פיה הקבלה הנוצרית שונה מהותית ועומדת כתופעה בזכות עצמה.

    אוונגליון מהווה חלק ממגמות ההתפתחות הגוברת של "קבלה חילונית" וניתוק הזיקה בין הקבלה לדת היהודית שעליהן עומד גארב בספרו[63]. באוונגליון הקבלה מועמדת בקונטקסט של תרבות פופ וכחלק מפאסטיש איזוטרי של תורות מתורות שונות. יוצר אונגליון משתמש בסמלים הקבליים לצרכיו שלו. הוא שומר (ולכל הפחות לוקח איתו) חלק מהמשמעויות המקוריות של הסמלים הקבליים, אך משנה את משמעותם של סמלים אחרים בהתאם להעדפותיו ככותב.

    אוונגליון עומדת גם כממשיכה למגמה הפסיכולוגיסטית המאפיינת את קבלת המאה ה-20 ואת הניו-אייג' בכלל. גארב כותב כי הקבלה הנוצרית בימינו מתאפיינת יותר בסמלים פסיכולוגים מאשר בסמלים נוצרים[64]. באוונגליון יש אומנם סמלים נוצריים לרוב, אולם האלמנט הפסיכולוגי הוא אינטנסיבי עוד יותר כפי שנראה בפרק שמונה ועומד בהמשך למגמה הכללית בניו-אייג' ובקבלה של שילוב תורות פסיכולוגיות יונגיאניות[65].

    2.4 הפרטת הקבלה
    קבלה, כמו רוב המסורת האיזוטריות, נמסרה בעבר בקבוצות מצומצמות מסוגרות ודרך ספרים הידועים למתי מעט. כותבי הקבלה היו אנשים מחוגים ידועים והמניעים לכתיבת קבלה היו מגוונים, אבל ניתן לומר שהמוטיב הכלכלי לא היה בין המניעים הבולטים לכתיבת קבלה[66]. מצב זה השתנה במהלך המאה העשרים ובמיוחד בסופה, כאשר הקבלה הפכה לחלק אינטגרלי מתוך תרבות הפופ. בין אם בקעקועי האותיות והשמות הקדושים של מדונה ובריטני ספירס או בסרטים והצמידים של המרכז לקבלה, הקבלה הפכה לטרנד והצהרה אופנתית. היא הופכת לכלי שבאמצעותו אפשר להציל כוכבת שוקעת או סרט בינוני, והיא דרך למשוך קהל רחב להשתתף בהרצאות ובכנסים או להוציא את כספם על ספרים וקלטות. הקבלה היא בימינו הצהרה תדמיתית המתחברת היטב עם החיפוש אחר זהות מייחדת המאפיין את התקופה.

    תיאוריה קבלית ושאלות שיווקיות מתערבבים זה בזה, כאשר הרצון להוציא את הקבלה לקהל נרחב ככל האפשר גורם לשינויים טרמינולוגים ואף לשינויי דגשים מהותיים על מנת למצוא חן בעיני הקהל. מגמה זו אפשר למצוא בתורות שמלמדים המכונים השונים ללימוד קבלה. לשם האטרקטיביות בוחרים שם אחר זוויות חדשות ומפתיעות יותר ויותר על הקבלה ומזווגים אותה עם כמעט כל תחום איזוטרי אחר מאסטרולוגיה, טארוט ועד עב"מים. מגמה דומה אפשר לגלות באוונגליון, כאשר אחד מבמאי הסרט טצורומאקי טען בראיון שהיוצרים הכניסו את הסמלים הקבליים והנוצריים לסדרה משום שהם לא מוכרים ביפן, ועל מנת שתהיה הסדרה גזעית יותר[67]. בנוסף לכך הבעיות והלחצים של הפקה מסחרית נתנו אותותיהם ביצירה והשפיעו על מהלכה ועל מסריה[68]. צורומאקי אומר בראיון שההתמוטטות הכללית של צוות ההפקה תחת לוח הזמנים הלחוץ גרמה ליוצרי הסדרה לרצות ליצור יצירה שמראה את הכל, כולל ההתמוטטות  של היוצרים ו"חוסר היכולת שלנו לצור מוצר מספק"[69]. השפעת השיווק על תחום התיאולוגיה והקבלה והמיזוג של השיווק לתוך הקונספט הקבלי היא תחום הדורש מחקר סוציולוגי-תיאולוגי מקיף.

    כתיבת קבלה אינה מוגבלת עוד למקובלים יהודים. גם אנשים מן השורה יכולים ללמוד קבלה ולכתוב טקסטים קבליים. בין המעריצים של אוונגליון יש רבים הכותבים סיפורים בהשפעת אוונגליון שבהם מוטיבים קבליים מובהקים[70]. הקבלה אם כן, עוברת דמוקרטיזציה וכתיבתה עוברת הפרטה. כאשר יוצרים מתחומים שונים שרכשו הכרה כלשהי של העולם הקבלי אך אינם מחויבים למוסכמות המסורתיות שלו, משתמשים ברעיונות וסמלים קבליים על מנת להביע רעיונות שלהם שאינם בהכרח קשורים לקבלה וגם כדרך לעשות מעות.

    בפרק האחרון של אוונגליון צפו עשרה מליון צופים, ובסרט המטריקס שהכיל גם הוא תכנים קבליים שקלטו האחים וושובסקי מלימודי הקבלה שלהם, צפו ככל הנראה יותר בני אדם משאי פעם קראו את כל כתבי הקבלה גם יחד. המסקנה ברורה. הקבלה הנפוצה ביותר באה היום לא עוד בכריכה שחורה עם אותיות מוזהבות, אלא בספרי מתח רכי כריכה, בצורה של בלוקבאסטרים לקולנוע או במשחקי מחשב.

    הקבלה הפוסט מודרנית אינה מגיעה רק בלימוד מסודר של טקסטים מכוננים, אלא  בצורה חוויתית דרך עלילות מורטות עצבים ובליווי קרבות בין בני אור לבני חושך. התוכן הקבלי לא נחשף עוד בצורה מובנית, קומה אחר קומה, אלא בהתאם למגמות הסיפוריות של חשיפת טפח והסתרת טפחיים, יצירת תחושת מסתורין ותעלומה אצל הקורא. היצירה העלילתית בשונה מהיצירה העיונית מתפרנסת על פערי ידע ועל חוסר בהירויות ומטפחת אותם לצרכיה. המסתורין הנבנה אצל הצופה במהלך חווית היצירה מתפוגג חלקו עם סיום הספר/סרט וחלקו נותר בלתי פתור מטבע היצירה הסיפורית. כך, בדומה לאופן בו דרשו הסיפורים של ר' נחמן שיבואו ויפרשו אותם פירושים קבליים, מושכים אליהם גם המיתוסים החדשים הללו פרשנים נלהבים שמנסים לעשות סדר בחומר התיאורטי והקבלי של הסרטים השונים.  לדוגמה, במכון שורשים בעל האורינטאציה החרדית העביר רוני איילון סדרת הרצאות על קבלה במטריקס ואף אתר מקיף בנושא עלה לרשת[71]. באופן דומה אפשר לקרוא ברשת ניתוחים בסגנון קבלי על אוונגליון, ואילו כותב דברים אלו פרסם בגליון כתב העת הסינמטק מאמר על קבלה וקפיטליזם במטריקס[72].
    לכל טקסט ניתן לכתוב פרשנות קבלית. תפיסת העולם הקבלית היא תפיסה הקוראת לעולם 'העלם' ורואה בו בבואה מלאת סימבולים לעולמות הגבוהים. כל אובייקט בעולם הוא סמל, ולכן כל אובייקט ניתן לפרוש. על כל טקסט ניתן אם כן לכפות פרשנות קבלית בעזרת שימוש במילונים קבליים או ספקולציות. אולם שימוש בלתי רגיש באופציה זו יביא באופן בלתי נמנע, לאינוס של טקסטים, והוא  ברוב המקרים גם בוודאי חסר עניין אמיתי.

    טקסטים אחרים מתאימים מבחינה תמטית לקונספטים קבליים, אף אם אינם עוסקים בקבלה באופן ישיר. הדבר יכול לנבוע מדמיון במסורות מיסטיות שונות או מרוב צדדיה של יצירה, ובכל אופן פרשנות כזו יכולה להתקבל על ידי קהל הקוראים כפרשנות לגיטימית ואף מאירת עיניים[73].

    סוג שלישי של טקסטים לפרשנות קבלית, הם טקסטים העושים שימוש ישיר בסמלים ומונחים קבליים ולכן מזמינים פירוש קבלי ובחינה של מקום הקבלה בתוכם. בתוך הקבוצה הזו נמנים סרטים כמו פאי (Pi) של דרן אהרונופסקי (1998) או El dia de la bestia של הבמאי הספרדי אלכס דה איגלסיה (1995). על קבוצת סרטים זו נמנה גם אוונגליון.

    נקודה אחרונה הדורשת התייחסות בעניין הקבלה הפוסטמודרנית בכלל ואוונגליון בפרט, היא שהיצירה הקבלית הפוסטמודרנית נוסח מטריקס או אוונגליון אינה עוד טקסטואלית בלבד, אלא מציגה את מסריה תוך שימוש בתוכן אייקוני ויזואלי. מטריקס ואוונגליון מציגות סוג של מדרש ויזואלי[74]. המדרש הויזואלי עושה שימוש באמצעים של גיאומטריה קדושה על מנת להביע בדימויים ויזואלים את הקונספטים קבליים שהובעו קודם לכן במילים. דוגמאות לכך ניתן למצוא בתמונות 4,10,14,19,22,26 שבנספח התמונות. המדרש הויזואלי דורש מהפרשן להיות ער לא רק לטקסט אלא גם לדימוי, ולהתייחס אליו כחלק אינטגרלי מהטקסט הקבלי. במחקר שהוא טקסטואלי בעיקרו, כגון זה, מוגבל המדרש הויזואלי מבחינות מסוימות. מעריצי אוונגליון ניסו להתמודד עם בעיה זו על ידי הקמת ה- NGE Fan-Geeks Commentary Project שבו המעריצים מפרשים כל תמונה ותמונה מתוך הסרט בפני עצמה[75]. מפתח התמונות שבנספח של מחקר זה מהווה מענה מסוים אך חסר לשאלה זו.


    [1] מקור 46. Azuma Hiroki, Anime or something like it: Neon Genesis Evangelion

    [2] Otaku definition in Wikipedia: "In English, an otaku (plural usually otaku, since Japanese words are not pluralized using an "s") is a variety of geek (or an overly obsessed fanboy / fangirl) specializing in anime and manga. A simplistic English translation might be 'culture hermit'." ועוד מתוך הערך של ויקיפדיה "In modern Japanese slang, therefore, an otaku is an obsessive fan of any one particular theme, topic, or hobby, sometimes to the point of mental instability. Perhaps the most common uses are anime otaku (one who sometimes enjoys many days of excessive anime watching with no rest) and manga otaku (a fan of Japanese comic books). Japanese culture has many other varieties, such as pa¯sokon otaku (personal computer geeks), gēmu otaku (playing video games), and otaku that are extreme fans of idols, heavily promoted singing girls. While these are the most common uses of otaku, the word can be applied to literally anything. Thus, one could have music otaku, martial arts otaku, cooking otaku, train otaku (metrophiles.etc."
    תרבות האוטאקו היפנית מרוכזת ברובע אקיהברה שבטוקיו. זוהי מעין תרבות פופולרית של ספציאליסטים המתמחים בתתי תרבותיות מגוונות. הסטריאוטיפ לגבי האוטאקו הוא של מתבגרים (אך גם מבוגרים) מסוגרים באופן קיצוני (רווחים הסיפורים על בתולים בני 40 או 50), הבאים במינימום מגע עם עולם חיצון ובעיקר דרך מדיומים ממוחשבים, טכנופילים שאינם מתקרבים לנשים אך נהנים לצפות בילדות נאות בבגדים קצרצרים. ייצוג נאה של אוטאקו ניתן למצוא בסרט Love & Pop (1998) של במאי אוונגליון, הידאקי אנו.

    [3] מקור 47. Towards a Cartography of Japanese Anime. Anno Hideaki's >>Evangelion<<. Interview with Azuma Hiroki, by Krystian Wozinicki

    [4] אנו במכתבו לעובדי חברת ההפקה כתב. "I started this production with the wish that once the production complete, the world, and the heroes would change". מקור 43. What were we we trying to make here?. Hideaki Anno.

    [5] Azuma  נותן את פרק 16 כנקודת ציון שלו. עם זאת ניתן לראות את השינוי כמתחיל כבר מפרקים 12-13 שם הופכות הרמיזות האוקולטיות והפסיכולוגיות למצויות יותר.

    [6] מקור46. Hiroki Azuma, Anime or something like it: Neon Genesis Evangelion.

    [7] מקור 53.

    [8] בנקודה זו התגלעו מחלוקות בדעות הצופים. לדעתי שני הסופים של הסדרה מתרחשים במקביל, ובוחנים את אותם המצבים מבחינות שונות. המסגרת לא תאפשר דיון מעמיק בסוגיה זו, אולם אני מאמין שההגיון הפנימי של השקפה זו יתברר מאליו במהלך הדיון.

    [9] מקור 57. הביוגרפיה של אנו ב- IMDB.

    [10] מקור 13, עמ' 273. Joseph M. Kitagawa, On Understanding japanese religion.

    [11] מקור 18. Secular Japan.

    [12] מקור 12, 243. Ian Reader, Religion in contemporary Japan.

    [13] שם, עמ' 1.

    [14] שם, עמ' 5.

    [15] שם, עמ' 13-14.

    [16] מקור 20. T. Fitzgerald, 'Religion' and 'the Secular' in Japan

    [17] מקור 36. עמ' 31. Reader, Ian and Tanabe, George Jr. (1998) Practically Religious: Worldly Benefits and the Common Religion of Japan

    [18] מקור 37. עמ' 249. מירצ'ה אליאדה, יואן פ. קוליאנו, מילון הדתות.

    [19] מקור 22. עמ' 157 ו-163. Religion in the Japanese Experience, Edited by H. Byron Earhart.

    [20] מקור 19.

    [21] מקור 22, עמ' 158. Religion in the Japanese Experience, Edited by H. Byron Earhart.

    [22] מקור 60, עמ' 14-22. Faivre, Antoine. L'esoterisme (Que sais – je? 1031)

    [23] מקור 1. עמ' 380-401. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture

    [24] שם, עמ' 329-330.

    [25] מקור 12, עמ' 194. Ian Reader, Religion in contemporary Japan

    [26] שם, עמ' 194.

    [27] שם, עמ' 196.

    [28] שם, 219.

    [29] שם, 227-228.

    [30] מקור 1, 13-18. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western

    [31] שם, 213-217. על המוטיב המילנאריסטי בניו-אייג'. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture 333-334.

    [32] שם, 214

    [33] התרגום של השם היפני של אוונגליון Shin Seiki Evangelion הוא "Gospel of the New Era/Century". מקור 50. המוטיב המילנאריסטי והמשיחי-אפוקליפטי של אוונגליון נדון בהרחבה במאמר Anime Apocalypse: Neon Genesis Evangelion as Millenarian Mecha מאת Mick Broderick. (מקור 44).

    [34] מקור 47. Towards a Cartography of Japanese Anime. Anno Hideaki's >>Evangelion<<. Interview with Azuma Hiroki, by Krystian Wozinicki.

    [35] מקור 12, עמ' 227. Ian Reader, Religion in contemporary Japan

    [36] שם, עמ' 203-232.

    [37] שם, עמ' 203-204. על Healing  בניו-אייג'. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture 42-61.

    [38] שם, עמ' 219, 226.

    [39] שם, עמ' 197.

    [40] האהובה על אוקולטיסטים מערבים ומעריצי KLF כאחד.

    [41] שם, עמ' 234.

    [42] שם, עמ' 236.

    [43] ראה לדוגמה סדרת Dead or Alive.

    [44] לדוגמה במחקרים כגון: The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance של בלאו ו- The Beginnings of the Christian Kabbalah של שולם.

    [45] www.googlefight.com (התוצאות נכונות ל-29/9/2005 שעה 12:20 בבוקר) האפשרות שגוגל מציגה להרים "קרבות" בין שמות ומונחים שונים (למעשה בין תיאורימות ורעיונות שונים) ולראות מי מהם הדומיננטי ברשת, הוא אחד האפשרויות היעילות ביותר של זמננו לשאוב מידע על התודעה הכלל-אנושית.

    [46] פיקו לדוגמה הציג את עמדותיו הקבליות כחלק מ-900 תזות שאותן הציג לותיקן כמוכיחות את עליונות הדת הנוצרית על בסיס החכמה העברית. רויכלין מגיע בסיום החלק השלישי של ספרו De Arte Cabalistica (1517) לטענה שמין השם המפורש בן ארבע האותיות יוצא שם מושלם יותר בעל חמש אותיות, שמו של "המשיח האמיתי" "יהשוה" (YHSVH).

    [47] במסגרת העבודה אני משתמש במונחים "איזוטריזם" ו"אוקולטיזם" על פי האבחנה שמבחין האנכרף (מקור 1, עמ' 384-386 ו- 421-423. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture). האנכרף משתמש במונח איזוטריזם על מנת לתאר את המגמה הכוללת המיצגת את הזרם השלישי שבין ההיגיון (מדע) לאמונה (דת ובהקשר התרבות המערבית, נצרות). האיזוטריזם של הרנסאנס כולל על פי האנכרף תפיסות עולם הרמטיות וניאו-פלטוניות, שלושה מדעים אוקולטים: מאגיה, אסטרולוגיה ואלכימיה ומרכיב תיאוסופי אחד: הקבלה הנוצרית. אוקולטיזם מוגדר על פי האנכרף כתת זרם בתוך האיזוטריזם אשר מבטא את התתמודדות של האיזוטריזם עם תפיסת העולם המודרנית-מדעית של המאה ה-19 (שם, 423 ו-441). ככזה הוא מוגדר בתפיסות אינסטרומנטליות של סיבתיות, המחליפות את התפיסה המופשטת של עולם מכושף המאופיין בהתאמות (Correspondences) המאפיינת את האיזוטריזם המסורתי.

    [48] מקור 1, עמ' 400. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture .

    [49] שם, עמ' 395.

    [50] מקור 7, עמ' 85. Joseph Leon Blau, The Christian Interpretation of the Cabala in the Renaissance. על אגריפה עצמו ניתן למצוא שם בעמ' 79-85.

    [51] מקור 31. Christian and Rosicrucian Kabbalah.

    [52] מקור 3, עמ' 23-24. עבודת המאסטר של מורן הלרשטיין. גלגוליה של הקבלה דרך העולם הנוצרי עד "העידן החדש"באמצעות בחינת המסדר "שחר הזהב".

    [53] שם 24-25.

    [54] שם, 31.

    [55] שם, עמ' 30. וכן מקורות 32 ו-35.

    [56] מקור 3, עמ' 31. עבודת המאסטר של מורן הלרשטיין. גלגוליה של הקבלה דרך העולם הנוצרי עד "העידן החדש" באמצעות בחינת המסדר "שחר הזהב". וכן מקור 35.

    [57] מקור 1, עמ' 394. Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture.

    [58] מקור 71.

    [59] מקור 9.

    [60] שם, עמ' 396.

    [61] מקור 2, עמ' 41. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים.

    [62] מקור 61, עמ' 226-227. J. Dan, Jewish Mysticism the Modern Period, וכן מקור 7, עמ' 18. G. Scholem. The Beginnings of the Christian Kabbalah

    [63] מקור 2. עמ' 222. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים.

    [64] שם, 223.

    [65] מקור 1, עמ' 496-513 Wouter J. Hanegraaff, New Age Religion and Western Culture ומקור 2, עמ' 205. יהונתן גארב, "יחידי הסגולות יהיו לעדרים" עיונים בקבלת המאה העשרים..

    [66] אף על פי שהיה מעורב לטענת חלק בפרסום ספר הזוהר על ידי רבי משה דה ליאון.

    [67] מקור 38. Owen Thomas, Amusing himself to death, Interview with Kazuya Tsurumaki

    [68] מקור 45. Lawrence Eng, In the eyes of Hideaki Anno, Writer and Director of Evangelion

    [69] מקור 48. A Story of Communication: The Kazuya Tsurumaki Interview

    [70] אתרים שבהם ניתן למצוא ספרות מעריצים הממשיכה את הסאגה האוונגליונית הם בין השאר: http://www.evafics.org/, http://www.geocities.com/Tokyo/Palace/9623 ו- http://www.angelfire.com/dc/maximusonline/evamain.html

    [71] http://www.emet-matrix.com

    [72] עידו הרטוגזון, "המטריקס ודת הקולנוע". הופיע בכתב עת "סינמטק", מס' 126, ינואר-פברואר 2004.

    [73] נסיון ישן שלי לפרשנות קבלית-שבתאית על הסרט מלחמת הכוכבים, בעקבות הופעת החלק השני בטרילוגיה החדשה ניתן למצוא ב: http://stagemag.co.il/Articles/92

    [74] את הביטוי "מדרש ויזואלי" אני שואל ממשה דרור שהעביר הרצאה בנושא המטריקס ומלחמת הכוכבים כמדרש ויזואלי, בפסטיבל הקהל, רמת אפעל, 19 באוקטובר 2005.

    [75] http://www.evacommentary.org/toc.html

    מתחתן הערב

    עוד 10 שעות לחתונה שלי היום בערב. התעוררתי פעמיים בלילה, מה שמאוד לא רגיל. הפעם הראשונה קרתה לי שעה אחרי שהלכתי לישון. קמתי מהמיטה ובדקתי שלושה שעונים עד שהשתכנעתי שהשעה היא באמת רק אחת וחצי בבוקר. אני מרגיש דריכות, ציפיה, יראה, אהבה וגם קצת מבוכה – אולי ככה זה צריך להיות.
     
    יש עוד המון מלאכות רוחניות לעשות היום, אבל אחת מהן שקלה לי יותר, ובאה לי יותר בדבקות ובאופן טבעי, היא לכתוב. אני יושב כאן ושומע מוזיקה מתוך Neon Genesis Evangelion, שתהיה גם בחתונה הערב. זה תענוג. ורציתי לכתוב כאן רגע לפני שזה קורה על ניסיון מעניין שחוויתי בשבוע האחרון.
     
    אפרת, אישתי מהיום בערב, בעז"ה, היא חוזרת בתשובה ואנחנו מדקדקים יחסית בהכנות הרוחניות לחתונה שעל פי היהדות. אחד הדברים שאנחנו מקפידים בהם הוא המנהג האשכנזי שלא יראו החתן והכלה זה את זו שבוע לפני החופה.

    מכיוון שבמשך שנים ארוכות שאפרת למדה במדרשה בירושלים ראיתי אותה בממוצע פעם בשבוע, אנחנו די רגילים למרווח הזה, ולכן הלכנו עם המחמירים יותר במנהג ואנחנו נמנעים גם משיחות טלפון. אנחנו מתקשרים רק בעזרת SMS, אימייל וגוגל-טוק.
     
    מי שקורא את הבלוג הזה ואותי בעקביות כבר קיבל אולי מתוכם את הרעיון הזה שעובר לי כמו משאית רועשת בראש בתקופה האחרונה שהיהדות היא דת של ניסויי מדיה, ובעלת הרבה מודעות למדיות שסביבנו. השבת על פי תפיסה זו היא יום המוקדש למודעות למדיות והאופן שהן פועלות עלינו. אנחנו מנתקים את עצמנו ממדיות חיצוניות (כל אמצעי התקשורת והאלקטרוניקה המודרנים) ובאופן כזה מתחברים למדיה הפנימית של הנשמה היוצרת (ויש עוד הרבה מאוד מה לכתוב בנושא, שאני מקווה שאוכל עוד להוסיף בעתיד).
     
    גם את חוקי הנידה והכשרות, שני הבסיסים האחרים של הבית היהודי על פי האורתודוקסיה ניתן לראות כסוג של ניסויי מדיה. הנידה והכשרות מתייחסות לתאוות המין ותאוות האוכל, שתי התאוות הגופניות הראשונות במעלה של האדם. הכוונה בחוקי הנידה והכשרות היא ליצור מעין וויסות ומחזוריות בתוך צריכת המדיות הללו.
     
    על ידי ההפיכה של המין והמזון לדבר שמוגבל בשעות ובזמנים מסוימים אנחנו הופכים אתם לחלק ממחזור הטבע שאבד לנו בעידן המודרני [שבו הנקבה האנושית בניגוד לחיות בטבע, מוכנה תמיד לזיווג. ואילו הפירות והירקות בניגוד לטבע – זמינים תמיד בסופרמרקט, בכל עונות השנה] מה שמצוות הנידה והכשרות אומרות לנו הוא שהאדם אינו אמור לוותר על המדיות הללו אלא להפוך את הצריכה שלהן למודעת. שלא לקבל אותן כמובן מאליו ולשלוט בהן. היהדות, במובן הזה, היא סוג של תרופה לציבליזציה.
     
    באופן דומה ניתן לראות גם את ההמנעות מקשר בין חתן ובין כלה בשבוע לפני החתונה. בעצם גוזרים על עצמם החתן והכלה המנעות מחמשת המדיומים שבאמצעותם הם צורכים את ה"תוכן" שנקרא האהבה. חמשת המדיומים הללו הם חמשת החושים. החתן והכלה אינם רואים זה את זה. הם אינם שומעים זה את זה. אינם מריחים זה את זה. אינם חשים זה את זה. ואינם טועמים זה את זה (אגב, מעניין לציין שחוש הטעם הוא החוש היחיד שהוא אקסקולוסיבי לחלוטין. כלומר, אנחנו שומרים אותו רק לאנשים שאותם אנחנו אוהבים).
     
    בעצם המדיום היחיד שבעזרתו אנחנו צורכים את האהבה שלנו הופך להיות המדיום הטקסטואלי. התקשורת מתנהלת על בסיס טקסטואלי בלבד. זה מעניין כי זה יוצא מאוד יהודי (אף על פי שזה מנהג חדש, למיטב ידיעתי. בעבר לא היה SMS  וגוגל טוק, אם כי אולי השתמשו במכתבים ופתקים. אולי מישהו אחר יודע.).
     
    הטקסט נחשב ביהדות למהות הרוחנית הגבוהה ביותר המנותקת לחלוטין מעולם החושים והצלם. זהו המדיום של אש שחורה על גבי אש לבנה שבו מופיעה המהות האלוהית. מעניין שהיהדות מגבילה את התקשורת בכל המדיומים מלבד הטקסט ובכך היא אוסרת על החתן והכלה לתקשר בשבוע של החתונה באף שפה אחרת מלבד שפת הנשמה.
     
    ואתם שואלים אם זה עובד? בטח שזה עובד. במקום שהיינו ביחד כל השבוע לפני עסוקים בהמון סידורים ומרוטי עצבים – אני מלא בגעגועים וכיסופים. יש להם שכל לפעמים, ליהודים האלה.
     
    בינתיים, עם זאת, הבטן מציקה לי (אני גם צם), והכתיבה עוזרת לשכוח מזה גם. גם הצום הוא כמובן ניסוי מדיומיאלי. בנוסף ל-5 צומות מהמדיומים של החושים אנחנו גם מנתקים את המדיה של האוכל. ההרגשה בהקשר הזה היא מאוד אוונגליונית (בהקשר היפני, לא הנוצרי), משהו בין חיה גוססת, לחיה שנלחמת על ההשרדות שלה לקראת טרנספורמציה לרמת מודעות חדשה.
     
    זהו, בוקר טוב עולם. הלילה הנשמה שלי נולדת מחדש. זה נורא אוונגליוני כי אני מרגיש כאילו קורעים אותי מכל הכיוונים, ממש כמו בניאון ג'נסיס אוונגליון. ברגעים אלו הנשמה שלי משוגרת אל תוך רובוט האווה ועוד רגע אנחנו עומדים לעבור אומגה פוינט בזעיר אנפין [ומי שאין לו מושג על מה אני מדבר שירוץ לקחת את ניאון ג'נסיס אוונגליון מהאוזן דחוף!], תהליך קריעת ים סוף שבמהלכו תאחד האלוהות את הנשמות לכדי יישות חדשה.
     
    התהליך הזה הוא לא רק תהליך גאולי כמו שנוהגים הרבנים לומר בהזדמנויות כאלו (ואמרתי גם אני בהזדמנות אחת שבה יצא לי לחתן). בדיוק כמו הגאולה עצמה (שהחתונה היא סמל לה) זהו גם תהליך אפוקליפטי. בדיוק כמו חוויות פסיכדליות אחרות החתונה מסמלת לנו שהמעבר לרמות תודעה גבוהות אינו נטול כאב הוא תהליך שבו מופשטות פיסות עור מתוך הגוף שלך ונקרעים מעליך האיברים הרוחניים והמדיומיאלים שלך על מנת לברוא אותך מחדש בגרסה חדשה. ישות 2.0
     
    כל הכבוד לחוכמתו הגדולה יתברך, הבורא את האדם שוב ושוב במהלך ימי חייו
    איחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בייסורים ואהבה הוא נקנה
    לאיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
    לאיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה
    לאיחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה

    בטיחותיזציה

    במהלך הגמר של כוכב נולד 5 שהזדמן לי לצפות בו עם חברים בשבוע שעבר היה תשדיר שירות אחד שתפס את תשומת לבי. זה היה תשדיר לבטיחות בדרכים עם הכותרת "לתת לילד עד גיל 9 לחצות את הכביש זה פשע". התשדיר המוגזם בעליל הזה מצטרף בסגנון לקמפיינים מוגזמים אחרים מהזמן האחרון כמו אלו שהשוו באופן שיטתי בין עברייני תנועה (וגם הזעירים שבהם) למחבלים. אבל מה שהיה מעניין בו בעיני, היה המגמה הכללית שלו במאבק שמתקיים כיום על פניה של החברה ובנסיון לבצע סטריליזציה של החברה.

    כשהייתי בן 8 היה לחבר שלי עדי ולי מחנה צבאי קטן. חפרנו מערה מתחת לאדמה, יצרנו לעצמנו חרבות מעץ (לתוך חלק מהן תקענו מסמרים), היו לנו פגיונות וגם בקבוקי תבערה מאולתרים. זה היה ממש מחנה גרילה קטן לבני 8 – רק דבר אחד היה חסר לנו: אויב. הרבה זמן חיפשנו, עד שמצאנו את ליאור, אח של עדי, שהיה אז בן 14 והיה מוכן לשתף פעולה איתנו.

    אני זוכר יום אחד שנלחמנו נגדו והוא יצא דרך החלון בקומה השניה של הוילה. עדי נעל את החלונות בקומה השניה וליאור עמד על אדן החלון בקומה השניה וצעק שנפתח לו. אנחנו מצידנו עמדנו למטה והתחלנו ליידות בו אבנים ללא רחמים. היינו בני 8. בסוף הכל נגמר בשלום…

    זו אחת מכמה תקריות ילדות שהייתה בהם תחושת סכנה (אם כי במקרה הזה לא מצדי). אני זוכר את התקרית הזו בבירור, כאחד הזכרונות החזקים מהילדות שלי, אבל הסיבה שאני מספר אותה, היא שיש לי היום אחיינים בגיל 9, ולהם לא מרשים לחצות את הכביש.

    אני בטוח שגם מי שגדל 20 שנה לפני היה בטוח שהילדים של הדור שלי הם חנונים. הנקודה היא שהחברה שלנו עוברת תהליך של סטריליזציה. ישנו ניסיון מתמיד להפוך את הכל לבטוח יותר ויותר. בהקשר הזה אפשר גם לראות חוקים כמו חוק קסדות האופניים או חוק האפודים הצהובים שעוברים מתוך הנטיה הטבעית של החברה שלנו לנסות לבטח כל דבר ולהפוך אותו לחסין מטעויות.

    בכל מקום שאפשר להפוך דברים לבטוחים יותר נוטה החברה שלנו לעשות זאת. הטיעון של חסכון בחיי אדם נחשב טיעון מנצח שלא ניתן להתגבר אליו, ושגובר על כל טיעון אחר (מלבד הכלכלי כמובן). הנטיה היא לבטח את המציאות מבלי לקחת את ההשלכות הקיומיות של הבטיחותיזציה הזו בחשבון

    הנקודה היא שלא ניתן להפוך את המציאות לבטוחה לחלוטין, כלומר אולי זה ניתן, אבל זו לא באמת תהיה מציאות ששווה לחיות בה – מציאות חיה. החיים מורכבים מאיזון עדין של סיכון ובטחון.
    No pain, no gain.

    אלא שכחלק ממגמת הכסת"ח הכללי, התיזה שמנסים למכור לנו היא שבכל מקום שבו ניתן להציל חיי אדם חייבים להציל אותם. לפי דעתי זו טעות חמורה. זה עשוי להשמע גרוע, אבל אני חושב שבין הברירה שכולם יסעו עם קסדות אופניים ושילדים בני 9 לא יחצו את הכביש לבין כך שכמה אנשים יאבדו את החיים שלהם, עדיפה האפשרות השניה.

    בחברות קדמוניות יותר, או פשוט אמריקניות פחות, ילדים מסתובבים בצורה חופשית ונחשפים לחיים בצורה טבעית. מקלוהן כותב ב"המדיום הוא המסאג'" משהו שלא קשור באופן ישיר אבל נראה לי רלבנטי בהקשר הזה: "הילד' היה המצאה של המאה ה-17; הוא לא התקיים בזמנו של שייקספיר, נניח. עד לאותו הזמן הוא היה מוטמע בעולם המבוגרים ולא היה דבר שניתן היה לקרוא לו ילדות במונחים שלנו."

    החיים שלנו כחברה אנושית בנויים גם על הבסיס של תחושת סכנה, חוש הרפתקנות ולפעמים אפילו כאב. העיקור של אלו מתבטא בעיקורה של האנושיות והוא פשע כנגד האנושות.

    אני זוכר שלפני כמה חודשים הסתובבתי בירושלים העתיקה וראיתי שם ילדות חרדיות בנות 3 הולכות עם האחיות שלהן בנות ה-5 בסמטאות העיר חזרה לבד מבית ספר. הסמטאות של העיר העתיקה מפחידות הרבה יותר מהכביש ליד הבית בשכונה פה, אבל הילדות לא פחדו. הן הלכו ברחובות ושרו והקסימו אותי. אני מרגיש שתחושת החופש הזו, גם כשהיא מסוכנת יותר, שווה הרבה יותר.

    חיים זה לחוות וכשאנחנו אוסרים על הילדים שלנו לצאת מהבית או לחצות את הרחוב לעולם שמצדו השני אנחנו משתפים פעולה עם לחץ חברתי שנועד להגן עליהם אבל בעצם מעקר את האפשרות שלהם לפתח עולם פנימי עשיר, מגוון, ספונטני ועצמאי.

    אבל התקשורת המזדעזעת במקצועה אוהבת לעורר מהומת עולמים מהאבא ששוכח את הילדה שלו באוטו ולהכנס לפאניקה ופאראנויה מהאינטרנט, מסמים או מכל סוג של התנסות שמתרחשת מחוץ למדורת השבט.

    מה שמזוין כל כך הוא שש מאות עד אלף אנשים מתים כל שנה מזיהום האוויר בערים הגדולות, הרבה יותר מילדים בני 9 שחוצים את הכביש או אנשים שמתים בגלל האינטרנט בעשור אבל זה לא מרשים את האנשים בחליפות ובמכוניות הגדולות. הפתרון שלהם הוא לא להפסיק את זיהום האוויר הזה שרוצח (לא במקרה, אלא שימו לב – בכוונה ידועה מראש) כמויות אדירות מתושבי הערים (לדוגמה בעזרת חוק למיסוי מדורג למכוניות על פי רמת זיהום האוויר, מסוג זה שנדחה לפני מספר שבועות על ידי הכנסת)  – אלא לכלוא את הילדים ולאסור עליהם לעבור את הצד של הכביש לרחוב השני.

    הניסיון הזה להפוך את הכל לאולטרא-בטיחותי מקסדות אופניים ועד להרגלי חציית הכבישים הוא שיעתוק מדויק של דרך החיים הרובוטריקית של האמריקאים. הפתרון שהרשויות מציעות הוא רמיסת ניצני החיים. העדיפות הראשונה היא תמיד לחסל את המקומות שבהם ישנה חיות מסוגים שלא מובנים להם, מסוגים שאין להן הצדקה מעשית אלא רק הצדקה של יצירתיות, אהבה וחיים ולגונן בתוקף על ההרגלים הסרטניים של הציביליזציה שלנו במיוחד אם הצידוק שלהם הוא קפיטליסטי.

    הנסיון לסטריליזציה הוא הדרך הבטוחה למוות. בארה"ב תמותת התינוקות נמוכה למדי, לעומת זאת בבלקאן יש קבוצות רציניות של אנשים מתנהגים כמו פראי אדם ויורים באוויר בחתונות (לפחות אם להאמין לסרטים של קוסטריצה). איפה יש יותר חיים? איפה אנחנו נהיה מאושרים יותר? איפה נגשים יותר את האנושיות שלנו ואת זרע החיים שטמון בנו?

    אני לא אומר שצריך לתת לכל ילד בן 9 לחצות כל כביש בארץ, אבל אני כן אומר שאנחנו לא נוכל לעולם להפוך את העולם שלנו לבטוח לחלוטין ואנחנו גם לא צריכים. עולם בטוח לחלוטין הוא עולם משעמם, כי כדי להפוך אותו לבטוח לחלוטין היו צריכים לעקר אותו מכל מה שדוקר או בולט ובקיצור מכל מה שמעניין.

    אם יש לכם ילדים בני 9 אני מציע שתרשו להם לחצות את הכביש, תרשו להם לצאת לטבע עם חברים שלהם, גם לבד. תרשו להם לגלוש באינטרנט בחופשיות. ומצד שני אולי כדאי שתקחו את העצה שלי בערבון מוגבל. לי, כמו שכבר העירו, אין בכלל ילדים.

    Blogday 2007 – איך הפסקתי לפחד והתחלתי לאהוב בלוגים

    הטקסט התפרסם היום באתר נענע10 לכבוד ה- Blogday

    הרבה זמן התעצלתי לפתוח בלוג. בלוג היה מבחינתי דבר מגניב כזה שאנשים אחרים עושים. חוץ מזה שבתור עיתונאי, בלוגים יצרו אצלי משבר זהותי אמיתי. אם להאמין לתחזיות הזעם שהתפרסמו באופן תדיר בעיתונים, הרי בעידן הבלוגים שבו כל נודניק עם שלפוחית לוחצת בפה הופך להיות עיתונאי חובב, ימיו של מקצוע העיתונאי הם ספורים. למרות כל החיבה שלי לבלוגרים ולצרות שהם עושים לעיתונות הממוסדת לא יכולתי לשכוח שגם אני יושב על הענף הזה.
     
    הפעם הראשונה ששקלתי לפתוח בלוג הייתה כשנפגשתי ערב אחד עם ההיפר-אולטרא-בלוגרית כרמל וייסמן. כבר ביקרתי כמה פעמים בבלוג של כרמל וכשכרמל סיפרה לי על איך שבלוג מאפשר לה ככותבת להתבטא בצורה חדשה, ובסגנון כתיבה ייחודי, וכשראיתי אצלה את הברק הזה בעיניים זה גרם לי לחשוב שאולי אני בכל זאת מפספס משהו. זה לקח לי עוד כמה שבועות של עצלות אבל בסופו של דבר פתחתי את הבלוג שלי בשכנות לכרמל באתר של רשימות.
     
    אני לא חושב שהבנתי ממש מה זה בלוג כשפתחתי את הבלוג שלי. אני רציתי בעיקר שיהיה לי דף בית כזה עם לינקים לכל מיני דברים שכתבתי בכל מיני מקומות. לאורך השנים פיזרתי את הזרע שלי על פני דפים שונים ברשת ועכשיו רציתי ליצור לעצמי בית וירטואלי.
     
    בהתחלה זה לא היה קל למצוא את הקול האישי שלי. הדברים שכתבתי נראו יותר מדי כמו כתבות, ופחות מדי כמו פוסטים. לכתוב בלוג היה נראה כמו עבודה נוספת, כאילו מעבר לכתבות שמצפים ממך לכתוב בעבודה, מצפים ממך עכשיו אנשים אחרים לכתוב עוד – אבל בחינם. איכשהו לא הבנתי למה אני צריך את זה.
     
    ושוב פעם זו הייתה כרמל וייסמן שעשתה לי איזה סוויץ' בראש. בתחילת יולי, ביומיים הראשונים שלי בנענע נסעתי לכנס הבלוגרפנס ויצא לי לשמוע את כרמל מדברת על בלוגים ולדבר איתה על זה באופן אישי. היא אמרה לי שאנשים שכותבים לעצמם ולא מתקשרים עם הקהל שלהם לא באמת כותבים בלוג. ושבלוג זה יותר מסתם פורמט אינטרנטי – זה צורת תקשורת חדשה. בלב שלי ידעתי שגם אם היא לא התכוונה לזה ככה, בת'כלס היא מדברת עלי. כשאני כותבת בלוג זה לא כמו לכתוב מאמר, היא אמרה, זה כמו לספר משהו לחברה שלי. תנסה לכתוב כאילו אתה מסביר לחבר שלך משהו, הציעה לי.
     
    חזרתי הביתה, וזה לקח עוד קצת זמן, אבל לאט לאט התחלתי לקלוט את הקצב החדש. זה לוקח זמן לקלוט שיש לך במה כל כך חופשית כדי לומר את מה שיש לך. אנחנו רגילים להיות מוגבלים על ידי עורכים, מגבלות מקום, מגבלות רייטינג, מגבלות החלוקה המדורית של עיתונים ועוד מליון גורמים אחרים.
     
    אבל פתאום אפשר פשוט לכתוב. פתאום אפשר להפוךלתחנת שידור אינטרגלאקטית  שמשדרת לכל היקום. הדף הראשון בוורדפרס הפוסט הראשון מקבל באופן אוטומט את הכותרת Hello World, והוא משקף כל כך את התחושה הזו כשפותחים בלוג, כאילו הנה נולדת מחדש – כאילו אתה מצהיר לראשונה על נוכחותך בעולם.
     
    כשאתה מתחיל לקלוט שאתה קיים ושאתה יכול להתבטא בחופשיות ואף אחד לא מצר את צעדיך נוצרים כל מיני פוסטים שכמותם לא הייתי כותב לעולם לעיתונות הממוסדת. כמו מצעד 5 הפרסומות המגעילות ביותר,
    מניפסט המגדיר את התכנות כזכות יסוד של האדם, פוסט התוהה למה הילדים היום כל כך דוחים
    למה הילדים היום כל כך דוחים או תוכניות מפורטות למעבר דירה עתידי לג'ונגל.
     
     אז בבלוג אולי לא סופרים את מספר הקוראים באלפים אלא במאות, אבל המאות הללו הם לפעמים יקרים לך לאין שיעור, כי הם לא נתקלו בדברים שלך במקרה סתם כי הם עברו באיזה אתר שהם נכנסים אליו לקרוא חדשות. אתה לא סתם כותב אנונימי מבחינתם. מתפתחת פה מערכת יחסים ייחודית בין כותב לקוראים, אינטימית הרבה יותר.
     
    את הקוראים הללו אני יכול לאתגר בכל מיני בחינות שאני לא אעשה בעיתונות הממוסדת כי בחיים לא יתנו לי, ומצד שלי יש לנו מערכת יחסים שבה אני יכול ללמוד ולומד המון דברים חדשים מהקוראים שלי. הבלוג הופך לאיזשהו ערוץ לימודי משותף שאני אמנם מכוון אותו ברמה מסוימת אבל הוא גם יישות קולקטיבית משותפת של כל האנשים שמשתתפים בו. לאט לאט התחלתי להבין למה אנשים מספרים שהם מתמכרים לבלוגים שלהם.
     
    בלוגים לא הולכים להחליף מחר את העיתונות הממוסדת. כפי שיותר ויותר אנשים שמו לב מאז אותם ימי ההפחדות של לפני שנתיים שלוש – הבלוגים הם עוד מדיה של תקשורת והמדיה הזו לא מחליפה מדיות קודמות אלא מוסיפה על שדה המדיה הקיים שלנו שכבה נוספת שמעשירה אותו. היא לא מחליפה כתבות, ולא מחליפה אימיילים – היא משהו אחר. דרך חדשה ומאוד חיה להתבטא. משהו שבין שיחה עם חבר לבין פרסום מאמר בעיתונות.
     
    המדיה החדשה הזו מאפשרת מצד אחד העמקה, ומצד שני אינטימיות, היא מאפשרת חופש רב וגם קישוריות רבה. אני יודע שאני רק מתחיל להכיר אותה. אבל אני כבר יודע. אני אוהב אותה מאוד.

     

    אגב, גם אתרשימת 5 הבלוגים שלי אפשר לקרוא בנענע. נראה לי שהשנה הלכתי יותר מדי על בטוח יחסית לחזון המקורי של הבלוגדיי. לא נורא, גם לזה לוקח זמן להתרגל.

    רשת חברתית שהיא שבת

    הנה אתר שמצא חן בעיני במיוחד. מי שקרא את 'מהי טכנומיסטיקה' הפוסט הראשון שהתפרסם פה בבלוג וגם עקב אחר חלק מהדברים שכתבתי כאן יזכור אולי את האבחנה הבסיסית שהבלוג הזה מבוסס עליה. כלומר: שטכנולוגיה משמעה ריבוי, ריבוי איברים ופיצול בעוד מיסטיקה משמעה אחדות ושלמות (ויש עוד הרבה מה להרחיב בנושא, ונקווה שתהיה בעתיד הזדמנות).

    עקרונית לשני העקרונות הללו ריבוי ואחדות יש מקום בהוויה האלוהית שאליה אנחנו מיועדים. הבעיה שהאנושות ניצבת סביבה היום היא שבעקבות מכשירי המידע שמקיפים אותנו אנחנו מאבדים את האיזון ומוצאים עצמנו מפוצלים יותר ויותר ושואבים את נקודת ההתייחסות שלנו מתוך מכשירים חיצוניים, או כמו שהחברה' ב- NoSo מכנים את זה: "כשאינך מלבגג, אתה יוצר וידאו או מפדקאסט או משוחח ב-Skype, שולח מסרים מיידיים, גולש באתרי הכרויות, סוחר במניות, משתף, נרשם, מוריד, מעדכן, מקשר, מאשר, מוסיף, בודק, שולח."

    כל שפע הפעילויות הללו שמתחרות על תשומת הלב האנושית ונוגסות בה כל אחת באגרסיביות מותירות מעט מאוד מקום לאדם עצמו. שמעתי אתמול פודקאסט עם V. Vale שדיבר ב- R U SIRIUS Show (נשמע שהם נהנים שם בסן פרנסיסקו) על כך שאנחנו מגדלים דור שלם שאין לו כל עולם פנימי, שלא מסוגל לקרוא ספר בלי זמזום בלתי נפסק של מוזיקה ואמצעי תקשורת אחרים ברקע.

    אבל כמובן זה לא בעיה דורית בכלל, כולנו נמצאים במאבק לתביעה מחדש של העולם הפנימי שלנו מול אמצעי המדיה שמנסים להשתלט עליו. אחד האתגרים הגדולים של העידן הזה הוא מה שהיה כל כך טריויאלי בעבר – לזכור לשמור על חלל פנימי, על יישות פנימית, או כמו שהפרק הראשון של האינטרגלאקטיק מכנה את זה – להתחבר לערוצי הטלויזיה הפנימיים.

    השבת היא אחד הכלים החשובים בניסיון הזה של לשמור על ערוץ פנימי פתוח. בעולם שבו אנחנו שוכחים לנשום, השבת כופה עלינו באופן חיצוני (ולכן אנחנו צריכים אותה, כי אין אסיר מתיר עצמו מבית האסורים) לעצור את המרוץ. היא כופה אותנו יום אחד בשבוע שבו אנחנו לא יכולים להמם את עצמנו בסמדיה – אנחנו חייבים לבלות קצת זמן עם עצמנו, בלי הרעש החיצוניי המזמזם והנמשך שמונע אותנו בדרך מלהביט פנימה ולשמוע את הקולות הפנימיים.

    הרבה זמן אני חוקר נסיונות טכנולוגיים ליצור טכנולוגיות מיסטיות – או טכנולוגיות שיהפכו את האפקט המפצל של הטכנולוגיה. הנה אחת, NoSo הוא אתר שהוא אנטי רשת חברתית שמטרתה לנתק אתכם מהרשתות החברתיות (כלומר לנתק מהריבוי) ולחבר אתכם לעצמכם. במובן הזה זוהי רשת חברתית שהיא מעין שבת אלטרנטיבית, רשת חברתית שהיא מעין עולם הבא.

    לכתבה שכתבתי בנושא NoSo והשבת בנענע לחצו כאן

    כיצד לבנות מכונת זמן

    פתחתי שבוע שעבר בלוג חדש באנגלית. יש לי כל מיני תוכניות גדולות למדי בשבילו, ובאותו הזמן אני גם לא לגמרי בטוח מהן, אבל יש. בכל מקרה, הפוסט הראשון הוא בנוגע לרעיון שהיה לי כבר מזה זמן מה, על איך אפשר לבנות מכונת זמן. זה לא מופרך כמו שזה שנשמע ויותר מזה אני מאמין שזה רק הגיוני שזה יקרה בשלב זה או אחר, ולאו דווקא עוד כל כך הרבה זמן.

    כיצד לבנות מכונת זמן (אפשר גם להשאיר שם הערות באנגלית, למי שמתחשק. ואפשר כמובן גם פה 🙂 )

    מדיה רזיסטאנס – ראיון עם דאגלס ראשקוף – הגרסה המלאה

    אנחנו חיים בתקופה שבה יסודות הקיום האנושי מותקפים על ידי משווקים ותאגידים שמנסים ללמד אותנו מה לחשוב ואיך לחשוב, מה לרצות ואיך לרצות. בין האדם הקטן לבין עולם המפרסמים והמדיה נוצר מירוץ חימוש, שבו המדיה מנסה כל העת להשתלט על התודעה של האדם בכלי נשק משוכללים יותר ויותר, בעוד האדם מבקש למצוא דרכים חדשות לאתר את הוירוסים שחברת הצריכה משתילה בתודעתו ולנקות אותם.

    בסביבה התודעתית המאיימת הזו נחשב דאגלס ראשקוף לאחד ממבקרי החשובים ביותר של זמננו ואחד המגינים החשובים על החירות המחשבתית והחוזה של צורות תקשורת חדשות והוליסטיות יותר. מאז שנות התשעים פרסם ראשקוף שורה של רבי מכר וקומיקס – ביניהם הספרים "וירוס המדיה" ו"כפיה": למה אנחנו מקשיבים למה שהם אומרים" שעוסקים באקולוגיה של המדיה, בצורות שבהן המדיה ההמונית פועלת על התודעה ובצריכה חכמה וחתרנית של מדיה.

    ראשקוף גם כתב מספר ספרים עלילתיים. ביניהם הספר "מועדון האקסטאזי" שתורגם לעברית ומתאר חבורות של טכנופילים, פנאטים דתיים ותיאוריות קונספירציה על רקע סוף המילניום. ספר אחר שלו, הרומן הגראפי השאפתני "עקדה" מתרחש בחלקו האחד בעולם עתידני שבו מושתלים במגויסים עתידיים לצבא שבבים העוקבים אחר מקום המצאם בעוד חלקו האחר עוקב אחר חייו של אברהם אבינו בשלוש אפיזודות שונות: עקדת יצחק, סיפור סדום ועמורה וסיפור המריבה שבין אברהם לאלוהים על חייו של לוט.

    לראשקוף, קל כבר להבין מהדברים האלה, אין בעיה לקחת שני נושאים מעולמות שונים לחלוטין לכאורה ולחבר אותם.  אחד מהחיבורים האלה שהפכו אותו לדמות מבוקשת ובאותה זמן שנויה כל כך במחלוקת בקהילה היהודית בארה"ב היה הרעיון שלו על "יהדות קוד פתוח" – שילוב של יהדות וקוד פתוח. על פי ראשקוף מהותה של היהדות היא כדת של יוצרי קוד פתוח – אנשים יודעי קרוא וכתוב שיודעים לראות את העולם סביבם כקוד שניתן לקרוא אותו בצורה מודעת וביקורתית וגם לשכתב או לתכנת אותו. יהדות על פי ראשקוף היא שיעור חשוב באוריינות מדיה (media literacy), היכולת להיות קורא חכם של המדיומים והמציאות סביבנו. לא סתם, אומר ראשקוף, הכניסה לבגרות ביהדות קורה בבר מצווה- על ידי זה שהאדם מוכיח שהוא מסוגל לקרוא את הקוד הוא הופך לבוגר.

    בספר בעל השם הפרובוקטיבי 'שום דבר לא קדוש: האמת על היהדות', טוען ראשקוף כי הערכים הבסיסיים של היהדות הם הטלת הספק והנכונות לנתץ את האלילים ולהיות בחיפוש מתמיד ושובר מוסכמות. ראשקוף רואה בערכים הללו של היהדות כלים רבי עוצמה שיכולים לסייע לאדם בן זמננו המותקף על ידי מבול של מסרי מדיה, צרכנות ושיווק אגרסיבים.

    חבל שהתפיסות המרתקות של ראשקוף על היהדות לא הגיעו עד היום לקהל בישראל. הספר המהפכני שלו על היהדות עורר בזמנו מחלוקת גדולה בקרב יהדות ארה"ב, בקריאה הרדיקלית שלו להתחדשות כללית של היהדות ברוח חברת המידע והמדיה המודרנית. לא מן הנמנע שגם השיח על היהדות בארץ היה יכול להנות מניעור קטן מהסוג הזה. בינתיים, עד שהוא יתורגם, תפסנו את ראשקוף לראיון קצר על דתיות קוד פתוח, יהדות קוד פתוח והחיים בעידן המדיה.

    יהדות זה קוד פתוח

    היי דאגלס, אז מה זה בעצם דתיות קוד פתוח ומה זה יהדות קוד פתוח?
    "הדרך הקלה ביותר לתאר את זה היא שדתיות קוד פתוח היא ההכרה שדת אינה אמת נתונה מראש אלא תהליך נמשך. לדת הזו יכול להיות מקור בהשראה אלוהית, אבל זו עבודה של בני אדם העובדים יחדיו. שיתוף פעולה.

    כתבתי את "שום דבר לא קדוש", הספר שלי על יהדות קוד פתוח, משום שחשבתי שדווקא היהודים צריכים להתחבר עם אתוס הקוד הפתוח שנמצא בבסיס הדת. מהרבה סיבות מובנות יהודים משתמשים הרבה פעמים ביהדות על מנת להצדיק כל מיני מצבים סטאטיים: הנחות יסוד על גזע, לאום ונבחרות. ישנה נטיה "לנעול" את הדת ולהבין את הסיפורים שלה בצורה היסטורית במקום בצורה מיתולוגית. זה גורם לכך שזה בלתי אפשרי "לעשות" יהדות (כלומר לנהל את הפרקטיקה האמיתית של היהדות – ע.ה.).

    יהדות היא תהליך של אינטראקציה, החלטה ופעולה אתית. זה תהליך שבו אנחנו הופכים את העולם למקום טוב יותר. אלו היו רעיונות מקוריים ומהפכניים לפני כמה אלפי שנים. אז זה היה לא יעלה על הדעת להניח שבני אדם יכולים לשנות את הסיפור של העולם, אבל בדיוק על זה מדבר סיפור יציאת מצריים.

    זה הרעיון המקורי של הקוד הפתוח: ללמוד את הקודים שנמצאים בבסיס העולם שאנחנו חיים בו ולשכתב אותם ביחד על מנת לשרת את כולנו טוב יותר. להשתתף.

    וזה קיים רק ביהדות?
    אני חושב שבדתות האחיות של היהדות, כמו גם באלו שיצאו מהיהדות כמו הנצרות והאיסלאם יש יסודות של קוד פתוח. אבל אני לא מרגיש שהם מרכזיים עד כדי כך כמו ביהדות. אנשים בדתות הללו אמורים "להאמין" בכל מיני דברים. ואיך שאני מבין את זה, יהדות היא יותר בעניין של לרסק אמונות מאשר לבנות אותן.

    כאשר אנחנו מסתכלים על התרבות היהודית מהתלמוד ועד לאופן שבו התפתחה ההלכה לאורך הדורות אנחנו יכולים לראות שהקוד הפתוח כבר שם. האם יהדות קוד פתוח היא משהו חדש, או שהיא רדיקלית רק במובן של חזרה לשורשים של היהדות?

    יהדות קוד פתוח היא קלאסית עד כמה שיהדות יכולה להיות. אלא שיהודים כבר לא מקיימים את היהדות וזה מפחיד למדי לאור כל מה שקורה בעולם. יהדות היא דרך רוחנית קשה לא פחות מבודהיזם או כ
    ל דרך רוחנית אמיתית, והיא לא תואמת את ההגיון שהיהודים האמריקאים, באופן ספציפי, משתמשים בו כדי להצדיק את החיים שלהם.

    זה קשה במיוחד להצדיק את הדרך שישראל משתמשת בסיפורים מהתורה, אם אתה רוצה לשמור את האפשרות להשתמש בסיפורים הללו באופן אלגורי. כל הרעיון שהכל פתוח לדיון הוא מאיים מדי עבור אלו שרוצים להשתמש בטקסט לצרכים פוליטיים. הכפיה של רעיונות מסוימים נוטה לדרוש מיתוסים מאחדים במקום מיתוסים פתוחים. אם אתה גורם לאנשים להאמין בסיפור מסוים ובדרך מסוימת לספר אותו – קל יותר לשלוט בהם. לכן הנקודות ההכרחיות של מדינה ושלטון חברתי עומדות למעשה בניגוד לתורות הבסיסיות של היהדות.

    בעבר אמרת שאתה רואה את היהדות כמוצר של אוריינות מדיה. איך יהדות קשורה למדיה ולאוריינות מדיה. מהו המסר היהודי בהקשר הזה?

    בשבילי יהדות היא מוצר של אוריינות מדיה. משמעות המילה הירוגליפים היא "כתיבה כוהנית" והם היו מוגבלים לכוהנים ולמעמדות העליונים. ההמצאה של האלפבית העברי בין 22 האותיות הפכה חלקים נרחבים מהאוכלוסיה לקוראים וכותבים. אז כשאלוהים למשה שיעשה מהיהודים "ממלכת כוהנים וגוי קדוש"  הוא אומר למעשה "אתם תהיו אומה שיודעת לקרוא ולכתוב". דמיין לעצמך! אומה שלמה שיודעת לקרוא ולכתוב. מה תהיה המשמעות של זה?

    המשמעות של זה תהיה אנשים שלא נכנעים עוד פשוט לגחמות של האלים, אלא במקום זאת כותבים את החוקים שלהם, רושמים את ההיסטוריה שלהם ולוקחים את העמדה המאוד שנויה במחלוקת שמעשים אנושיים כן משנים. עליך להבין, בזמנים הקדם-ישראלים להגיד שבני אדם משנים משהו בעולם זה היה כפירה. מה שבני ישראל עשו כשהם ברחו למדבר לאחר שחיללו את האלים הגבוהים ביותר של מצריים (זבח הפסח היה בלתי חוקי במצרים ובמיוחד בניסן, בראש השנה) ואז ליצור מערכת חוקית ורוחנית המבוססת על חיים – זה היה מהפכני. "לחיים" זה אמירה גסה בתרבויות שמבוססות על פולחן מוות.

    להתמודד מול הוירוסים של המדיה

    הספרים שלך מדברים על עולם שבהו אנשים מותקפים שוב ושוב על ידי על ידי וירוסים של מדיה. כיצד ההיפר-יהודי של עידן המדיה יכול להתגונן מול הוירוסים ההולכים ומתפתחים?

    "וירוס המדיה" הוא לא על אנשים המותקפים על ידי וירוסים, זה על אנשים שיכולים ליצור ולשלח וירוסי מדיה "משלהם". לרוע המזל משווקים נוטים לקרוא את הספר יותר מרדיקלים, ולכן זה הפך למשהו שנקרא "שיווק ויראלי". במקרה הזה אני מתאר לעצמי שאנשים עומדים תחת סוג של מתקפה ויראלית. אלא שהעובדה שמשווקים הם כל כך לא מוכשרים במה שהם עושים הופכת את זה יותר למבול של חרא מאשר התקפה ויראלית מתוכננת היטב.

    הדרך "להתגונן" כנגד וירוסי מדיה, היא להיות בטוח בקוד ובנקודת המבט שלך. דברים תמיד ילכדו את תשומת הלב שלך אם הם נערכו בצורה טובה מספיק. זה כמו תאונה על צד הדרך. הטריק הוא החלק השני – האם הקוד בתוך הוירוס הזה (כמו ה- DNA של וירוס ביולוגי) מסוגל לבלבל את המחשבות והכוונות שלך? עליך לדעת מי אתה ומה אתה רוצה. אז חתיכת מידע חדשה יכולה להופיע ולהיות מעוכלת מבלי להוציא אותך משיווי משקל. אתה בוחר אם לקחת לעצמך את הרעיון או שלא.

    בספר שלך "כפיה" אתה מבקש לעזור לצרכנים לקבל כוח מול "הם" ובו בזמן מכיר בכך ש"הם" זה למעשה "אנחנו". באותו הזמן אתה גם מייעץ לחברות כמו סוני שרוצות להשאר מעודכנות. איך "אנחנו" יכולים לנצח "נגדם" כאשר אתה בשני הצדדים? האם אפשר לעבוד עם קואופרטיבים ועדיין "לא לעשות רע"? מה אתה מייעץ לחברות שאתה עובד איתן?

    הספר שלי כפיה תוכנן לעזור לצרכנים לקבל תפקיד אקטיבי יותר במירוץ החימוש שבין הצרכנים למדיה. אחרי שבספר  "וירוס המדיה" חגגתי את המורכבות של הדאטהספירה שהתעוררה, בספר "כפיה" לקחתי צעד אחד אחורה וניסיתי לעזור לאנשים לראות כמה בקלות הם מעבירים את האוטונומיה שלהם לאחרים. הרעיון בכפיה היה שאנחנו רואים הרבה מוסדות ואנשים כ"הם" – כסמכות, כשלמעשה אין כזו סמכות. אנחנו יוצרים את "הם". בלעדינו "הם" לא קיימים.

    בכל מה שנוגע ל"הם" ו"אנחנו", אין כזה דבר. יש רק אנחנו. יש הרבה בני אדם שעובדים בחברות וקואופרטיבים שהם האנשים המתוכנתים ביותר על הכוכב. כן – הם עושים דברים נוראיים, אבל זו הסיבה שאנשים חושבים ואמיתיים צריכים ללכת אליהם ולעזור להם להשיב לעצמם את המודעות. לפעמים זה אומר לשכנע אנשים בחברות ענק לעזוב את העבודה שלהם. עשיתי את זה. לפעמים זה אומר לעזור לקבוצה קטנה להשתלט על החברה – להחזיר אותה ממי שסילפו את המטרה העמוקה שלה. עשיתי גם את זה.

    לפעמים אני פשוט מוותר. אני מבין שהמקום הוא גדול מדי ושהאנשים מחוספסים מדי בשביל להקשיב למה שאני אומר. אבל לרוב אלו לא סוג המקומות שמזמינים אותי מראש. הם מסתכלים באתר שלי או קוראים את המאמרים שלי ודי מהר מבינים מה אני מבקש מהם לעשות.

    חבל שאנשים חושבים שכסף זה דבר אמיתי

    מרשל מקלוהן נהג לומר ששום דבר לא בלתי הפיך כל עוד אנחנו מוכנים להרהר בו. להבין את המדיה יצירת המופת של מקלוהן נקראת כמו קטלוג של טכנולוגיות ומדיות והסימפטומים שהן יוצרות. ראשקוף שנחשב לאחד ממשיכי דרכו של מקלוהן בביקורת המדיה כיום מבקש בכתיבתו ליצור מודעות לצורה שהמדיה פועלת ולעזור לאנשים שלא לקבל את המדיה באופן פסיבי אלא לפתח אליה גישה אקטיבית וחכמה.

    האם אפשר להפך את התפקיד של המדיה? האם אפשר להפוך א
    ותה מסוכן מחליש לכח מחזק? כיצד?

    זו תפיסה בינארית מדי. אני לא חושב שדברים הולכים לכיוון אחד ואנחנו הופכים אותם וגורמים להם ללכת לכיוון אחר. המדיה זה הרבה דברים, והיא פועלת בהרבה צורות בהרבה פעמים על הרבה אנשים.

    אני חושב שהדרך הכי טובה לעזור לאנשים להשתמש במדיה בדרך נכונה ומעודדת חיים תהיה ללמד אותם את ההטיות של המדיה. למדיות שונות יש הטיות שונות. הן נוצרו מתוך תפיסות שונות. הטלויזיה נוצרה על מנת לשווק. האינטרנט נוצר כדי לשתף. מה זה בלוג? האם זו הדרך היחידה להשתמש באינטנרט, או שיש עוד אחרות? כיצד השתנה האינטרנט ממדיום של שיתוף למדיום של פרסום? למה רופרט מדיום אוהב את מייספייס כל כך?

    על ידי זה שנבין כיצד מדיות ופלטפורמות שונות פועלות ואיזה סוגים של התנהגות הן מעודדות, ואת מי במיוחד הן מחזקות – אנחנו יוצרים עמדה טובה יותר לבחור מה אנחנו עושים. אבל הצעד הראשון היא להבין שהחומר הזה הוא מתוכנת. הוא לא נתון מראש. הוא מקודד על ידי אנשים.

    תיארו אותך בעבר כטכנוריאליסט. כמו מרשל מקלוהן בזמנו נדמה שאתה גם נביא של הבטחות טכנולוגיות וגם סקפטי ומבקר של המדיה. האם הדעה שלך על המדיה השתנתה עם השנים? איפה אתה רואה את ההבטחות של סוגים חדשים של מדיה ואיפה אתה רואה את הסכנות עכשיו ובעתיד הקרוב?

    אני פחות בעל תקווה לגבי ההשפעה המיידית של האינטרנט. אני חשבתי שכצביליזציה אנחנו מוכנים יותר לפתח תפיסה אקטיבית קולקטיבית משהתברר. המשווקים היו מהירים וחכמים יותר מכפי שנתתי להם קרדיט וכסף הוא כח גדול יותר ממה שהבנתי אז. תמיד הבנתי כסף כסוג של מדיה, משהו שנוצר על ידי חוקים ומושפע על ידי הטיות. אבל נראה שרוב האנשים חושבים שכסף הוא דבר אמיתי וזה המכשול האמיתי. אז האמונה שלי בטכנולוגיה נותרת בעינה, אבל המידה שבה אני מעריך את ההתניה החברתית שאנשים עברו במאה האחרונה פחות או יותר – עלתה. אני חושב שאתה יכול לתת לאנשים את המפתח ליקום והם עדיין יפחדו להשתמש בו.

    צאו לנשום קצת אוויר

    מה הייתי יועץ לקוראים שלנו בהקשר ליחסים שלהם עם המדיה. פרסומות, טלויזיה, הרשת?
    אין לי עצה אחת שמתאימה לכולם. הכי טוב שאני יכול לעשות זה לבקש מאנשים להעריך איך חווית מדיה ספציפית משפייעה עליהם . במיוחד אחרי שהיא הסתיימה. האם אתה מרגיש חי יותר? חברותי יותר? אם התשובה התשובה לאחת מהשתיים היא לא, תשקלו לעשות משהו אחר בפעם הבאה.

    אם היית יכול לדמיין חברת מדיה אוטופית של העתיד שמשתמשת במדיה בצורה חכמה ומעצימה, איך הייתה נראית החברה הזו?
    החזון האוטופי שלי לחברה אוטופית היא אנשים שמתקשרים אחד עם השני בחלל אמיתי. ממש נושמים ביחד באותו החדר. אם המדיה יכולה לעשות את העולם יעיל מספיק כדי שלאנשים יהיה יותר זמן להיות אחד עם השני באמת, אז היא עשתה את העבודה שלה.

    האמת, אתה מפתיע אותי. ציפיתי שתדבר פה על מציאויות וירטואליות משנות תודעה ואתה מדבר על לנשום יחד את האוויר של אותו החדר. מה יש בחלל הפיזי שכל כך חשוב בעיניך?
    הגוף הוא פשוט ממשק נהדר בשביל המימד הזה. חמשת החושים שלנו עדיין לא נוצחו על ידי מסך וממשק קול, ואני גם לא צופה שזה יקרה. רוב האנשים עדיין יכולים להבדיל בין יחסים מיניים עם בן אדם לבין לאונן מול דימוי מיני באינטרנט. זה לא דבר רע, יתכן בהחלט שיש אספקטים של סקס שאי אפשר לחקות במדיום תקשורת דיגיטלי. לא כל פרמטר בחוויה האנושית יכולה להלקח בחשבון בכל ממשק.

    ולמגע חי יש רוחב פס הרבה יותר גבוה מלזה של סיב אופטי. אנשים בחללים אמיתיים מתקשרים דרך הגוף שלהם, דרך התנוחה שלהם, דרך מגע. לפעילות ממשית יש הרבה תכונות תהליכי פידבק שלתהליכים וירטואלים אין. המטרה של מציאות וירטואלית זה לא להחליף את החיים, כמו שהמטרה של מפה היא לא להחליף טריטוריה. שפות לא מחליפות רגשות. אלוהים לא מחליף מסתורין.